יום הזיכרון לשואה ולגבורה הוא אחד מאותם ימים שכולנו מתאחדים כדי לזכור את שעבר על יהודי אירופה במהלך מלחמת העולם השנייה. כל אחד עושה זאת בדרכו שלו, ואחת מהפופולריות ביותר היא צפייה בסרטים שעוסקים בנושא הקשה.
אינספור "סרטי שואה" יצאו לאורך השנים, על רובם כלל לא שמענו, אבל מפעם לפעם צצה יצירה שמטלטלת את העולם והופכת לכזו שאסור לפספס. לרגל יום השואה, הכנו עבורכם רשימה של כמה סרטים שיתאימו למועד.
"רשימת שינדלר"
יצירת המופת הזו הפכה מיד עם יציאתה לקלאסיקה קולנועית, ולא רק בתחומי הז'אנר שבו היא עוסקת. סטיבן ספילברג ביים סרט לא קל לצפייה, כזה שמאז עלייתו למסכים מציב סטנדרט לכל "סרטי השואה".
אבל אם נתייחס לסרט עצמו, ולא רק לחשיבות הקולנועית שלו, נגלה כי מדובר בסרט מעולה לכל דבר. במשך יותר מ-3 שעות, טווה סטיבן ספילברג, שזכה על בימויו באחד האוסקרים המוצדקים אי פעם, סיפורים רבים מבלי לאבד פוקוס על העלילה, שמציגה צדדים נוספים של היהודים שנרצחו באכזריות באותה תקופה.
"רשימת שינדלר" הוא לא פחות מחובת צפייה לכל חובב קולנוע, ולמרות שמדובר בבחירה מתבקשת ובנאלית – היא כזו שפשוט מצדיקה את עצמה בכל רגע ורגע.
"להתראות ילדים"
באופן טבעי, כשאתה קולנוען שעוסק בחוויות האישיות שלך על המסך הגדול, זה יהיה נושא רגיש עבורך. לואי מאל עשה בדיוק את זה ב"להתראות ילדים", שעוקב אחר ארבעה ילדים יהודים שהוחבאו בפנימייה קתולית שבה הבמאי-תסריטאי הצרפתי למד.
הסרט זכה בשלל פרסים מאז יציאתו, כולל בפרס אריה הזהב בפסטיבל ונציה, ועשה זאת בצדק רב. החוויות האישיות של מאל הגיעו אל המסך מתוך דם ליבו, ואי אפשר לפספס את הרצון שלו לספר את הסיפור הזה על הצד הטוב ביותר - דבר שעשה בהצטיינות יתרה. אין זה פלא שהוא עדיין מעורר הרבה רגשות גם אחרי כל כך הרבה שנים מאז שיצא.
"הבן של שאול"
סרטו של לאסלו נמש ההונגרי הוא סרט מאוד לא פשוט לצפייה, וזאת למרות שהוא לא מציג בצורה ברורה את הזוועות שעוברת דמותו של שאול, שהיה מאנשי הזונדרקומנדו במחנה ההשמדה אושוויץ.
בניגוד לסרטי שואה רבים אחרים, נמש לא ביסס את הסרט על דמות אמיתית, אבל אין זה מונע מהצופים להתחבר לדמותו של שאול, שרוצה להביא לקבורה ראויה ילד שהוא כלל לא מכיר ושהוא טוען כי הוא בנו. המבע הקולנועי לא שגרתי, בין היתר באמצעות קלוז-אפים רבים על השחקן הראשי, גזא רוהריג, שפניו אומרות הכל מבלי להגיד כלום.
זוהי הוכחה נוספת לכך שאם ניתן הזדמנות לסרטים זרים, נוכל לקבל חוויה שאנו לא רגילים אליה מהקולנוע האמריקני – ולהיות נדהמים מהכישרון שיש מחוץ להוליווד.
"החיים יפים"
הו, רוברטו בניני – איזה סרט מפעים יצרת וכל כך שונה מהז'אנר שבו אתה מתעסק. הקומדיה הטראגית הזו מתמקדת בדמותו של גווידו, מלצר משעשע שנשלח ביחד עם בנו אל מחנה ריכוז, אך עוד טרם זאת יצר בניני עולם ומלואו שמציג את חיי יהודי איטליה.
מרגע הגעת גווידו ובנו יהושע אל מחנה הריכוז לצד האם דורה, שכלל אינה יהודייה, מנסה האב להציל את חייהם באומרו ליהושע כי בסך הכל מדובר במשחק. בכך, הוא מסתיר ממנו את הזוועות הרבות שמתרחשות סביבו.
הסרט, שזכה ב-3 פרסי אוסקר (כולל למשחקו של בניני ולסרט הזר הטוב ביותר), עורר מחלוקת עם יציאתו, שכן הוא מציג הומור בז'אנר שתמיד היה חמור סבר. למרות הביקורת סביבו, "החיים יפים" לא צוחק בשום שלב על הזוועות עצמן, אלא על הסיטואציה הלא אנושית שבה נתקלו מיליוני בני אדם – ובסך הכל מנסה להציע זוויות אופטימית מעט למה שהתרחש.
לא ניתן לפספס את הכבוד הרב שבניני רוחש לדמויותיו ולמה שעובר עליהן, וצריך להעניק לו כבוד עצום על האומץ האמיתי בהצגת צד נוסף למטבע.
"בחירתה של סופי"
בואו נתחיל מאחד הדברים החשובים ביותר שראוי לציין בנוגע לסרט הזה: זו ההופעה הטובה ביותר אי פעם בקריירה הארוכה והמשובחת של מריל סטריפ, שזכתה בצדק רב באוסקר על משחקה כניצולת שואה שנאלצה לבצע את הבחירה הנוראה מכל.
ההצלחה של סרטו של אלן ג'יי. פאקולה מעמידה אותו כסרט שרבים אחרים מנסים להידמות לו בצורך לגרום לקהל להתרגש עד דמעות מסצנות שונות, אבל במקרה הזה פאקולה ביים את הסרט ברגישות גדולה, שמצליחה לעקור את הקיטש מהסרט.
"הפסנתרן"
מיד עם זכייתו בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן, סרטו של רומן פולנסקי קיבל תהודה עולמית ענקית – שהובילה אותו עד זכייה בשלושה פרסי אוסקר, כולל לבימוי ולמשחקו של אדריאן ברודי, שמגלם את הפסנתרן היהודי-פולני ולדיסלב שפילמן, שמנסה לשרוד את גטו ורשה.
פולנסקי, ניצול שואה בעצמו, השתמש בפרויקט כדי להביא אל הבד גם חלק מהחוויות שהוא עבר בעצמו באושוויץ, גם אם זה לא מובע על המסך, וזה השתלם בהחלט. "הפסנתרן" הוא אחד מסרטי השואה הטובים ביותר, בעיקר הודות לבמאי, שאי אפשר לפספס את החיבור האישי שלו לסיפור - מה שגורם לו להתעלות בכמה מונים על סרטי שואה אחרים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו