"יש קונספציה שהמערך המודיעיני הישראלי הוא מהמפותחים ומהמוצלחים בעולם. אבל הוא מוגבל"

אחת העצות הנפוצות, וכנראה גם הקלישאתיות, שמורים לכתיבה מעניקים לפרחי ספרות בתחילת דרכם, היא לכתוב על מה שאתם מכירים. אין טעם, הם אומרים, להרחיק אל מרחביו העצומים של מדבר צ'יוואווה בטקסס, אם בסיס האם שלכם ממוקם בקריות, או בגליל. במקרה של גל חרמון - לוחם בצה"ל, מפקד ועובד לשעבר במשרד הביטחון, שעוסק גם היום בתחום, ובין לבין כבר כתב שלושה ספרים (כולם, כמתבקש ממי שהפנים את העצה, נוגעים, ובכן, בביטחון).

החדש שבהם, "מים שקטים" (הוצאת כנרת זמורה דביר), עוסק בפרשה ביטחונית מסעירה שמתכתבת עם אלמנטים מהמציאות, ומשולבת בו גם עלילה רומנטית בנוסחה הקלאסית של "גבר ואישה נסחפים לפרשת ריגול ועל הדרך, מה תאמרו, מתאהבים".

"יש הרבה תיאוריות סביב 'אוניית המלט הטורקית'. שהיא הוטבעה בכוונה וגרמו לזה להיראות כאילו מדובר בטביעה ספונטנית, למשל. זה מתחבר לשמועה אורבנית אחרת, שהספינה הזו מכילה חומרים מסוכנים ובגלל זה לא מתקרבים אליה"

ואולי זו הסיבה, כפי שגילה לאחרונה, שיש הרואים בו - ובעיקר רואות - רומן רומנטי משולב אקשן. "אחת ההפתעות הגדולות היתה לגלות שהרבה מהסקירות החיוביות עלו בקבוצות פייסבוק של ספרות רומנטית", הוא אומר בראיון ממשרדו, מקום שהוא מאייש בימים אלה כמעט במקרה, בין שירות מילואים אחד למשנהו. "אלו נשים שאוהבות רומנטיקה, חיות את הז'אנר, אהבו את הספר וסיפרו עליו לחברות. לא הייתי מוכן לזה, כי זה בעיקר ספר ריגול".

אוניות טרופות

גם לעלילה הרומנטית בספר יש שורשים ביוגרפיים, והיא נטועה בדייט הראשון עם איה, מי שתהפוך לימים לבת זוגו. "תמיד רציתי לכתוב סיפור שבמרכזו איזשהו מדען צבאי או מדען גרעין", הוא מספר. "כשהכרתי את איה ושאלתי אותה מה היא עושה בחיים, היא סיפרה שהיא אוקיינוגרפית. כלומר חוקרת, פיזיקאית של הים. באחד הדייטים הראשונים שלנו צללנו בחוף בת גלים בחיפה והגענו לספינה טבועה. כשיצאנו מהמים הבנתי שהספינה הזו היא חתיכת הפאזל האחרונה שחיפשתי לסיפור הזה".

כשחרמון התחיל לכתוב את "מים שקטים" באביב 2023, הוא לא יכול היה לחשוב שהנושא שנמצא בליבת ספרו יתכתב באופן מצמרר כמעט עם המציאות. ב"מים שקטים" חרמון מספר על תוכנית הגרעין הלובית, ומקשר בינה לבין אותה ספינה טבועה הנושאת, אולי, חומרים כימיים.

העובדה שמעמקי החופים של חיפה מכילים שרידי אוניות טרופות תפתיע לא מעט אנשים.

"מתברר שיש באזור הזה לא מעט ספינות. בכלל הים התיכון מעניין, בניגוד לסטיגמה שיש עליו, שכולו רק חול וסלעים - גם ברמת בעלי החיים הימיים וגם ברמת האוצרות. האזור שלנו היה מרכז הציוויליזציה פעם, היו כאן פיניקים, רומאים ויוונים, ובהמשך בריטים וטורקים. באזור של בת גלים יש אוניית מעפילים שהבריטים תפסו והטביעו. אחרי הקמת המדינה, חיל הים הישראלי ניסה לגרור אותה לחוף, הבין שזה בלתי אפשרי ונאלץ לפוצץ ולפרק אותה לשניים. האונייה שאני צללתי אליה נקראת 'אוניית המלט הטורקית'. בחוגי החיפאים הצוללים, אנשי קהילת הים, יש הרבה מאוד סיפורים מסקרנים ותיאוריות סביב האונייה הזו".

מה למשל?

"אחד הסיפורים הוא שבאמת מדובר בספינה שהוטבעה בכוונה. גרמו לזה להיראות כאילו מדובר בטביעה ספונטנית, אבל למעשה זו הטבעה מכוונת. זה מתחבר לסיפור נוסף, מין שמועה אורבנית, שלפיה הספינה הזו מכילה חומרים מסוכנים ובגלל זה לא מתקרבים אליה. כלומר, הרשויות מעדיפות להשאיר אותה טבועה בים".

איך בעצם הגיעה אונייה שעליה חומרי גרעין לחופי ישראל?

"קיימת שיטת פעולה של מדינות עניות, להפחית עלויות של היפטרות מחומרים מסוכנים, כמו פסולת גרעינית. זה הפך לתהליך מאוד יקר כי צריך לשנע אותם לכל מיני מדינות בעולם, וכמובן הן לא מאשרות את זה בחינם. לפעמים, בגלל העלות הכבדה, משתלם יותר להטביע את הספינה עם החומרים ולעשות כאילו זה קרה בטעות. ככה מדינות נפטרות מחומרים מסוכנים בשטחן. ספינה טבועה זה משהו שאף אחד לא ממש מתאמץ למשות מהמים".

הקונספציה

בשנת 2003, שמונה שנים לפני שמועמר קדאפי, שליט לוב המיתולוגי, הוצא להורג בלינץ' על ידי צבא השחרור הלאומי של לוב - הוא הודה שהוא לא בדיוק פעל בשקיפות מלאה, בלשון המעטה. אחרי הפלישה האמריקנית לעיראק וכתוצאה מהפחד לסיים את חייו כמו הקולגה סדאם חוסיין, הכריז הדיקטטור שאף שמדינתו התחייבה שלא לפתח נשק להשמדה המונית - היא דווקא עשתה זאת. ההצהרה הזו הביאה לתגובת שרשרת שבמסגרתה הובאו ללוב פקחים בינלאומיים, שאיתרו בה תוכניות לפיתוח נשק גרעיני ואלפי טונות של נשק כימי. עבור ישראל השאננה זה היה תרגיל בהתעוררות וכאפת השכמה מצלצלת.

פרשת הגרעין הלובי סימנה כישלון עצום של שירותי המודיעין הישראליים, שלמדו ביום אחד על תוכנית התחמשות מסוכנת של שנים, מצד מדינה שלא הסתירה אף פעם את עמדותיה העוינות כלפי ישראל. שני עשורים אחרי כן, חרמון, יחד עם המדינה כולה, הבין שכמו פעם גם היום - המודיעין הישראלי שבוי במה שאוהבים לכנות "הקונספציה".

יש בספר אמירה נוקבת על המערכת הביטחונית הישראלית. איך היית מתאר אותה?

"התרבות הביטחונית הישראלית יצירתית, אבל גם בעייתית מאוד. המון מידע עובר בזכות זה שאדם אחד מכיר אדם אחר, מישהו אמר למישהו משהו, וההוא שאל מישהו נוסף. המודיעין, ובכלל כל המערכת הביטחונית, מתמקדים מאוד במה שהם בוחרים להתמקד בו, שזה בעיקר בכאן ובעכשיו. כל דבר ששייך לעתיד - אז נו, שיקרה אחר כך. בתקופת האינתיפאדה השנייה, למשל, כל מה שהניע את מערכת הביטחון הישראלית אז היה הסוגיה הפלשתינית, יהודה ושומרון, עזה והסביבה הקרובה. אורניום בספינה בחופי לבנון, למשל, לא נחשב למשהו דחוף אז".

נשמע מדאיג.

"שלא נבין לא נכון - יש לנו מודיעין מאוד חזק ואיכותי, אבל הוא דל משאבים. מדינת ישראל היא לא כמו ה־CIA האמריקני, גוף שיכול להאזין לכל מקום בעולם כמעט ללא הגבלה, עד רמת הטלפון הסלולרי של כל אדם בעולם. ישראל נאלצת למקד את מערכת המודיעין שלה במה שמעניין כרגע. יש קונספציה שהמערך המודיעיני הישראלי הוא מהמפותחים והמוצלחים בעולם. אבל אנחנו מגלים, וזה גם מה שעולה מהספר, שהוא מפותח אמנם, אבל כנראה לא מספיק מגוון ומקיף, כי הוא מוגבל במשאבים שלו".

יומן מלחמה

העבודה על "מים שקטים", בעיקר מלאכת שכתובו ועריכתו, נאלצה להתקיים בהפסקות שבין שלל פעילויות מבצעיות. מאז החלה המלחמה רשם לעצמו חרמון כ־200 ימי מילואים - בהתחלה בעזה ובהמשך גם בגבול הצפוני, בלבנון עצמה. שלבי הכתיבה האחרונים, העריכה הספרותית והפינג־פונג המתקיים בין כותב הספר להוצאה לאור, התקיימו כשחרמון נמצא בשטח, לבוש מדים, עולה לפגישות זום מול עורכיו באמצעות הלפטופ שהביא עימו למלחמה. תמונה סוריאליסטית משהו, אבל גם כזו שמספרת סיפור על מדינה משונה, אפילו אבסורדית, שיכולה וצריכה להוות אזור ההתרחשות של הרבה יותר ספרי ריגול מאלה הנכתבים בה כרגע.

"יש יתרון מאוד גדול למקומיות", הוא אומר. "קיבלתי הודעה ממישהו שמצא אותי ברשת וכתב לי שהוא שירת בעבר בחיל הים והספר פתאום נתן לו הרגשה של בית. הרחובות שמסביב לבסיס חיל הים, אפילו שם מסעדת הפלאפל שמופיע בו. זה יתרון. גם סופרים אמריקנים מתארים בספרי מתח את השדרה החמישית בניו יורק או את הפינה הדרום־מערבית של סנטרל פארק. אז למה שאנחנו לא נכתוב ספרי מתח שעלילתם מתרחשת בחיפה, ביפו או בכרמיאל? יש המון סיפורים מעניינים שקורים דווקא שם".