בשנה האחרונה אני קוראת פנטזיה כמו שלא קראתי מימיי, ואני לא היחידה. ככל שהמציאות ופרשני המציאות (מהדורות החדשות, הרשתות החברתיות, כל שיחה קז'ואלית) הולכים ומסתחררים סביבי לרעש מרצד של ייאוש, פחד וחרדה, כך אני שוקעת יותר בממלכות הקסם, אגודות קסמים, דרקונים בשמי סיאטל ופיות שמתאהבות בלוחמים ואליריים. אם "משחקי הכס" היתה משודרת בישראל של 2024, היא היתה שוברת שיאי צפייה. לכן הבחירה לתרגם את "בית תשיעי" של לי ברדוגו, ספר שיצא ב־2019 והיה לסנסציית טיקטוק בזמנו, ברורה לי לגמרי.
גלקסי "אלקס" שטרן רואה אנשים מתים. היא רואה אותם מילדות, מסוגלת לייצר מולם אינטראקציות, וכמו שאפשר להניח - הם דפקו לה את החיים. למעשה, היא עברה ניסיון אונס על ידי רוח רפאים, ואותה תקיפה מינית הוציאה את חייה מאיזון - אלקס נטשה את ספסלי התיכון ועברה למסלול ההרס העצמי המהיר של חברים גרועים, התמכרויות לסמים ופשיעה קלה. הסחרור רק מתגבר כשהיא מתעוררת בבית חולים, אחרי רצח המונים מוזר ולא פתור בדירה סרוחה בוואלי, כשהיא הניצולה היחידה. דווקא פה, בנקודה הנמוכה ביותר בחייה, היא מקבלת הזדמנות שנייה: אגודת שומרי הקסם באוניברסיטת ייל, הלתה, מגייסת אותה לשירותיה.
בתוך כל אלה, אלקס היא היהלום הנוצץ - גם רואה אנשים מתים, גם בעלת חוכמת רחוב וגם לא מפחדת להתלכלך
לי ברדוגו מכניסה אותנו באיטיות לעולם הפנטזיה האורבנית שבראה - מהתעכבות על תיאור אדריכלי של בנייני האוניברסיטה ועד סקירות היסטוריות מרחיבות. כך היא צוללת לעולם הקסם ואגודות הסתרים של האוניברסיטה - כשהיא משתמשת בדמות הגיבורה שנכנסת אליו כזרה מבחוץ - כדי למתוח ביקורת מתמשכת על העשירים, הפריבילגים והמיוחסים.
בעולם של "בית תשיעי" שמונה אגודות סודיות, כל אחת עם תחום התמחות שונה, שולטות בקסם שעולה מאדמת ניו הייבן, ומשם - בעולם כולו. כאן אנחנו עדים לתיאורים גרפיים כמו טקס שכולל חיטוט במעיים של אדם לא בריא בנפשו, כדי לנבא באילו חברות להשקיע בוול־סטריט. אין צורך בסאבטקסט, ברדוגו, הבנו את המסר היטב.
בתוך כל אלה אלקס היא היהלום הנוצץ - גם רואה אנשים מתים, גם בעלת חוכמת רחוב וגם לא פוחדת ללכלך את הידיים, מתוך תפיסה חברתית עמוקה של רצון בשוויון ובצדק. רק שאז, ביער המכושף - שהוא אחת האוניברסיטאות היוקרתיות בעולם - מתרחש רצח. אקראי, לכאורה. אישה רגילה, סוחרת סמים דרגה ז', עם חבר מתעלל ברקע. שום דבר מיוחד.
כולם אומרים לאלקס לשחרר, אבל היא, שמגיעה עם היסטוריה סבוכה של התעללות וחברה שנרצחה סתם ככה, מקשיבה לאינטואיציה ויוצאת לפענח את הרצח. היא נעזרת בקצין משטרה מקומי שמקפיד מדי על לבושו, בחברה למסדר הקסם שמכינה מרקי לימון מופלאים, וכמובן במנטור שלה, דניאל ארלינגטון, סטודנט שנה ד', ג'נטלמן, שנושא איתו חתיכת היסטוריה משפחתית - ונעלם בשלב מסוים בספר. כך המרדף אחרי הרוצח מתקיים במקביל לחיפוש שהוא חצי רומנטי־חצי חברי עבור החבר (הכמעט) יחיד שלה בעולם.
"בית תשיעי" הוא ספר מצוין שכתוב בכישרון עילאי. ברדוגו נעה בין סרקזם והומור לתיאורים כואבים ורגישים של ניסיון אונס וביקורת חברתית אמיתית ונושכת. אלקס שלה היא האאוטסיידרית האולטימטיבית, גם בגלל הרקע הכלכלי והחברתי וגם בגלל אותה יכולת יוצאת דופן, מטאפורית ומעשית - לראות את מה שאחרים לא רואים, ושאולי היו מעדיפים שיישאר קבור.
אלקס היא העין הביקורתית שלא ניתן להעלים ממנה דבר, בטח לא באמצעות כסף, מעמד או קסם. היא נאלצת להסתגל במהירות למצבים חדשים ולנווט בהם, אבל מצליחה לשמור על הערכים שלה, לא משנה כמה מערערים אותה וחובטים בה.
השילוב בין הגיבורה החזקה הזו לתעלומת הרצח האכזרי אשר חייב, כמקובל בז'אנר, להיפתר עד סוף העלילה, מוביל לקריאה רציפה ומותחת, עד כדי הזנחת חובותיי המשפחתיות והתעסוקתיות. ושיהיה ברור - כבר הזמנתי לעצמי את הספר השני.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו