האוונגרד הצועני של לורקה קם לתחיה בתרגום מחודש

פדריקו גרסייה לורקה, מהמשוררים הגדולים של ספרד ובכלל, נולד בכפר קטן ליד גרנדה ב־1898 למשפחה אמידה, שהתעשרה הודות לעסקי הסוכר. ללורקה היתה קריירה קצרה של ח"י שנים בין 1918 ל־1936 שבה כתב 15 קובצי שירה, 19 מחזות, אופרה ותסריט אחד. הוא הוצא להורג על ידי הפשיסטים ב־1936, בראשית מלחמת האזרחים בספרד, בעוון היותו סוציאליסט או הומו או שמא גם וגם. גופתו לא נמצאה מעולם.

למרות גדולתו, ספרד של דיקטטורת פרנקו הצניעה את מורשתו. בביקורי (1989) עם חברתי באחוזה מוקפת פרדסי התפוזים של משפחת לורקה, גיליתי לתדהמתי הזנחה מפתיעה. במקום היה נוכח רק קשיש אחד שטיפל במקום - המשרת של לורקה. אמנם הוא לא ידע מילה אנגלית, אבל תקשרנו יפה באמצעות שלל חיוכים ומחוות יד רחבות. הבנו ממנו שאף אחד לא באמת מגיע לשם, ולכן הוא התרגש לבואנו - שני צעירים מישראל.

עם זאת, נדמה שספרד הדמוקרטית מנסה לתקן את העוול. ב־1998 גרנדה חגגה 100 שנה להולדת לורקה, וכל ילידי אותה שנה זכו לקבל ספר שירה שלו. ביום ההולדת עצמו, 5 ביוני, מטוס חלף מעל שמי העיר והטיל על תושביה משירי לורקה. כמו כן, ב־15 השנים האחרונות נעשו לפחות שלושה ניסיונות לאתר את גופתו בקברי אחים.

הפואטיקה של לורקה היא קולאז' סגנוני שופע, ייחודי ופורץ דרך. זו מערכת משוכללת שמכליאה בווירטואוזיות בין קטבים כמו אהבה ומוות, חדש וישן, מקומי ואוניברסלי, נאיביות ופיקחון, עדינות ואלימות. שירתו נטועה בו בזמן בכרך הגדול, ברוח התקופה, בדקדנטיות האפוקליפטית של הפאן דה סיאקל ובאוונגרד המודרניסטי (אקספרסיוניזם, פוטוריזם וסוריאליזם), וגם בכפר האנדלוסי, במורשת העבר העשירה של טרום המהפכה התעשייתית, בפולקלור הצועני (פלמנקו, שירי ערש ורומנסה) ובצורות שירה אירופיות וערביות קלאסיות.

בביקורי (1989) עם חברתי באחוזה מוקפת פרדסי התפוזים של משפחת לורקה, גיליתי לתדהמתי הזנחה מפתיעה. במקום היה נוכח רק קשיש אחד שטיפל במקום - המשרת של לורקה. הבנו ממנו שאף אחד לא באמת מגיע לשם, ולכן הוא התרגש לבואנו - שני צעירים מישראל.

לדוגמה, השיר "כפר" מתאר באופן נטורליסטי, רומנטי ונוסטלגי את הכפר האנדלוסי כמרחב קמאי, זך ונוגה, וכל כולו געגוע נאיבי לטוהר הטבע ולחיי הפשטות: "עַל הָהָר הַקֵּרֵחַ/ צְלָב בֵּין סְלָעִים./ מַיִם זַכִּים/ וַעֲצֵי זַיִת עַתִּיקִים./ בִּסְבַך סִמְטָאוֹת/ גְּבָרִים לוּטִים,/ וּבְרוּם מִגְדָּלִים/ חָגוֹת הַשַּׁבְשָׁבוֹת./ לָנֶצַח/ הֵן חָגוֹת./ הוֹ כְּפָר אַנְדָלוּסִי/ אָבוּד בֵּין דְּמָעוֹת!".

לעומתו, "השחר" האקספרסיוניסטי מתוך ספרו "משורר בניו יורק" מתאר את חוויית הניכור: "לַשַּׁחַר בִּנְיוּ יוֹרְק יֵשׁ/ אַרְבָּעָה עַמּוּדֵי רֶפֶשׁ/ וְהוּרִיקַן יוֹנִים שְׁחֹרוֹת/ הַמַּטִּיפוֹת מַיִם עֲכוּרִים.// הַשַּׁחַר בִּנְיוּ יוֹרְק מְיַלֵּל/ עַל מַדְרֵגוֹת הָעֲנָק/ וְתָר בֵּין הַפִּנּוֹת הַחַדּוֹת/ אַחַר פִּרְחֵי נֵרְדְּ שֶׁל יָגוֹן מְצֻיָּר.// הַשַּׁחַר עוֹלֶה וְאֵין אִישׁ מְקַבְּלוֹ בְּפִיו/ כִּי הַבֹּקֶר וְהַתִּקְוָה לֹא יָבוֹאוּ שָׁם./ לְעִתִּים הַמַּטְבְּעוֹת בִּנְחִילֵי הַפֶּרֶא/ מְנַקְּבִים וְטוֹרְפִים יְלָדִים נְטוּשִׁים".

לורקה עיצב את שיריו בהשראת צורות מוזיקליות קלאסיות, כמו ואלס ונוקטורן, וצורות עממיות כמו שירי זמר צועני. שירתו היא צומת מוזיקלי של מפגש תרבויות ותקופות היסטוריות - ימי הביניים, רנסאנס, בארוק ורומנטיקה.

דוגמה לשיר בהשראת נוקטורן - סוגה מוזיקלית רומנטית מהמאה ה־19 המתארת אווירה לילית - הוא "נוף של ההמון המשתין, נוקטורן בבאטרי פלייס": "הֵם נִשְׁאֲרוּ לְבַדָּם:/ הֵם חִכּוּ לִמְהִירוּת הָאוֹפַנַּיִם הָאַחֲרוֹנִים./ הֵם נִשְׁאֲרוּ לְבַדָּם:/ הֵם צִפּוּ לְמוֹתוֹ שֶׁל יֶלֶד עַל הַמִּפְרָשִׂית הַיַּפָּנִית./ הֵם נִשְׁאֲרוּ בּוֹדְדִים וּבוֹדְדוֹת,/ חוֹלְמִים עַל מַקּוֹרֵיהֶן הַפְּעוּרִים שֶׁל צִפֳּרִים גּוֹסְסוֹת,/ עַל הַשִּׁמְשִׁיָּה הַחַדָּה הַנִּנְעֶצֶת/ בְּקַרְפָּדָה שֶׁנִּמְחֲצָה זֶה עַתָּה,/ תַּחַת שְׁתִיקָה וְלָהּ אֶלֶף אָזְנַיִם/ וּפִיּוֹת מַיִם זְעִירִים/ בָּעֲרוּצִים הַמִּתְנַגְּדִים/ לַהַתְקָפָה הָאַלִּימָה שֶׁל הַיָּרֵחַ".

לורקה עשה שימוש חופשי, חתרני ונועז בסגנונות ובצורות, ללא נאמנות לכללים ולחוקים. היחס החופשי לצורה בא בהלימה ליחסו החשוף לנושאי שירתו, כמו הומוסקסואליות: "הַשַּׁעֲרוּרִיָּה מִצְטַמְרֶרֶת,/ מְפֻסְפֶּסֶת לָבָן וְשָׁחֹר.// הַמִּתְרוֹמְמִים מִן הַדָּרוֹם/ שָׁרִים עַל הַגַּגּוֹת!" (מתוך "המתרומם"); וניאוף: "נָהַגְתִּי כְּמִי שֶׁאֲנִי./ גֶּבֶר הָגוּן, צוֹעֲנִי./ הֶעֱנַקְתִּי קֻפְסַת כְּלֵי תְּפִירָה,/ סָאטֶן בְּצֶבַע קַשׁ,/ אַךְ לֹא הִתְאַהַבְתִּי חָלִילָה/ כִּי אַף שֶׁהָיְתָה נְשׂוּאָה/ אָמְרָה לִי שֶׁהִיא בְּתוּלָה/ כְּשֶׁלָּקַחְתִּי אוֹתָהּ לַנָּהָר" (סיום השיר "הנשואה הבוגדת").

זהו המבחר הראשון מתרגומי לורקה, המכיל שירים מכל תקופות יצירתו ואחד משיאי מפעלי התרגום של טל ניצן - שמדגים את הפואטיקה המכושפת והגיוון הסגנוני, הודות למנעד ההיסטורי הרחב ולסלקציה המוקפדת של שירים מעולים.