ספרות הילדים אוהבת מקרי קצה. כמו כל האודיסאות הגדולות, גם פה - כדי שהילד יעבור מסע שלם ויחזור כמנצח, הוא יתחיל במקרים רבים בנקודה נמוכה למדי. וכך, אנחנו רואים לא מעט ילדים ספרותיים שכותביהם התעמרו בהם. הסופרים חושפים את הגיבורים-הילדים לקשיים שבחיים, וחודרים בעדינות את הבועה שההורים, שמקריאים לילדיהם את הסיפור – מנסים לשמור אותם בה. אותם ספרי ילדים הם, במובן מסוים, הכנה לחיים האמיתיים, שבהם צ'רלי לא מוצא את כרטיס הזהב, ופצפונת לא מזמינה את אנטון לבת-מצווה, כי ממילא אין לו שום דבר חגיגי ללבוש. הנה חמישה ספרים שעושים את זה נכון.
פצפונת ואנטון | אריך קסטנר
אנטון הוא הילד העני הספרותי הקלאסי – טוב לב, בן לאם יחידנית מובטלת. הוא נאלץ ללמוד, לעבוד ולטפל באמו, ואת כל זה הוא עושה בלי לקטר יותר מדי. לאנטון יש חברה עשירה, ולא סתם עשירה - אלא בתו של תעשיין עשיר. הוריה, כפי שאפשר לצפות מהז'אנר, הם אכן הורים עסוקים ומזניחים, כמקובל.
אותה חברה, שמכונה פצפונת בשל קומתה, יוצאת בערבים לקבץ נדבות כדי לעזור למטפלת שלה, שנמצאת במערכת יחסים מתעללת (כי אם כבר לחשוף את הילדים למציאות, אז נלך על זה בגדול). וכך פצפונת ואנטון, החברים הכי טובים, מקבצים נדבות ושוגים בדמיונות, עד שהוריה של פצפונת מחליטים להיכנס לאירוע, להבין למה הבת שלהם יוצאת בלילות לרחובות, ולפתור את הבעיות של כולם גם יחד. השנה יצאה גם גרסת הקומיקס של הספר האהוב מ-1931, שמנגישה אותו לילדי 2023.
נשים קטנות | לואיזה מיי אלקוט
נשים קטנות נפתח בהתבאסות משפחתית של מג, ג'ו, בת' ואיימי על חג מולד, שנחגג השנה בלי מתנות, עם המשפט האייקוני "כמה נורא להיות עניים!". הפתרון המוסרני שמוצאת הסופרת הוא ברוח התקופה – את הקצת שיש להן הן נותנות למשפחה עוד יותר ענייה, ומיד מכירות תודה על זה שיש אנשים שרע להם יותר. למרות שהן מגיעות ממשפחה אוהבת שעושה הכל, לכאורה, נכון - הן בכל זאת מגלות אנושיוּת, ויודעות להיות גם אגואיסטיות, מרושעות וקנאיות – ממש כמו אנשים אמיתיים. ואולי זה מה שהפך את הספר הזה, שנכתב בשנת 1868, לכזו הצלחה, ובזכותו מיי אלקוט, שבעצמה גדלה בעוני, הפכה לג'יי. קיי רולינג של תקופתה – קנתה בית למשפחתה, שלחה את אחותה ללמוד בחו"ל, והכי מפתיע – הצליחה להתפרנס מספרות.
צ'רלי בממלכת השוקולד | רואלד דאל
תכירו את צ'רלי באקט: מי שהמשפחה שלו כל-כך ענייה, עד שארבעת הסבים והסבתות שלו צריכים לחלוק מיטה (ולא בקטע טוב); שהמשפחה שלו כל-כך ענייה - שהם אוכלים רק מרק כרוב מימי לארוחת הערב; שהמשפחה שלו כל-כך ענייה, שצ'רלי אוכל שוקולד רק פעם אחת בשנה - ביום ההולדת שלו.
אבל כל קורא יבין מייד שעדיף להיות צ'רלי העני מאשר כל אחד מהילדים האחרים בספר, שסובלים מבעיית גבולות קשה. "צ'רלי בממלכת השוקולד" הוא מזן ספרי הילדים שבהם הילדים המפונקים נענשים באכזריות יוצאת דופן, ספר־אח ליהושע הפרוע, מקס ומוריץ ודומיהם, אבל עם קצפת ושוקולד מעל.
מילים לוחמות | קימברלי ברובייקר ברדלי
אמא של דלה וסוקי יושבת בבית הסוהר באשמת שימוש בסמים, ולכן צמד האחיות נאלצות להישאר בחזקתו של בן הזוג של אמן, עד שטראומה רצינית מעבירה אותן למשפחה אומנת. הן חסרות כל, ולמרות שסוקי מוצאת עבודה כקופאית בסופרמרקט וכבר חוסכת לעתיד - המתמטיקה הפשוטה מבהירה שהסיכוי שלהן לצאת ממעגל העוני אפסי. פוטנציאל הבאסה של הספר הוא גדול במיוחד (וזה עוד לפני שהגענו לחלקים שמדברים על התעללות מינית ואובדנות), ובכל זאת, מדובר בספר שמרים את מצב הרוח. אם בוחנים גם ספרים אחרים של הסופרת, כמו "המלחמה שהצילה את חיי", מבינים את השיטה - כל מה שצריך זה להפיל את הגיבורים לבור כל כך עמוק, שכמעט כל שינוי יהיה שיפור.
היום האחרון של פורים | יוסי ואסה, ירדן ואסה
יוסי ואסה הוא שחקן ותסריטאי מצליח, שבין השאר יצר את נבסו, שזכתה בפרס האמי הבינלאומי. יוסי ואשתו ירדן, ציירת ואומנית קומיקס, עיבדו סיפור שכתב לרומן גרפי, "היום האחרון של פורים" - שמספר על ילד אתיופי בשם יוסי, שמשפחתו סובלת מכל מה שאפשר לתאר, בין השאר מגזענות וממחסור כלכלי. יוסי, שסוחב את עול משפחתו על כתפיו, רוצה בפורים הראשון שהוא חוגג בחייו להתחפש לנינג'ה, רק שהכסף שיש לו מספיק או לתחפושת, או לקניות השבועיות. במכולת של ששון הוא עומד מול הדילמה הזו, שגם לנו, המבוגרים, לא תמיד קלה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו