"אם הייתי קורא לרב כדורי מכשף - הוא היה נעלב": פרופסור גדעון בוהק בשיעור מבוא לכישוף

בשנת 1951 הגיע אדם אל הרב כדורי בבקשה שיעזור לו למצוא את בנו, שלחם באצ"ל בזמן מלחמת העצמאות ונעדר במשך 31 חודשים. הרב כדורי, בתגובה, ביצע "שאלה במנדל" - מעין טכניקה של ראיון שדים: הוא לקח כוס זכוכית, מילא אותה במים, מזג לתוכה שמן זית וקרא בשמות מלאכים ושדים. כשהגיעו השדים בעקבות הזימון, הרב קיבל תשובה מפורטת: הבן, כך אמר, נפל בשבי הסורי. הוא מוחזק בסוריה באזור ובתא כלא ספציפיים. את כל אלה תיעד באחד ממאות היומנים שכתב. לימים התברר שהתשובה היתה לא נכונה. על פי אתר "יזכור", אותו בן נהרג בקרב ביפו ומוגדר כחלל שמקום קבורתו לא נודע.

המקרה הזה הוא רק אחד מני רבים של מי שעלו לרגל אל הרב כדורי לאורך השנים. וזו לא תופעה חדשה, ובטח לא כזו שנוגעת לרב כדורי לבדו. למעשה, המאגיה היהודית עתיקה ממש כמו היהדות עצמה. גם היום, בעשור השלישי של המאה ה־21, אנשים עדיין מחפשים פתרונות למצוקות בלחשים ובקמעות, עד כדי כך שנדמה שהעיסוק במאגיה ובמיסטיקה מעולם לא היה פופולרי יותר, עם קבוצות פייסבוק ייעודיות, סדנאות מרובות משתתפים שנוגעות בדיוק בזה, הליכה לרבנים והשתטחות רבתי על קברי צדיקים.

"עולם הדימויים של המכשפות שאוב מהעולם הנוצרי. בעולם היהודי יש יחסית מעט מאוד סיפורים על מכשפות, מכיוון שכל נושא הכשפים והמאגיה מצוי עמוק בתוך התרבות היהודית והממסד הדתי והרבני"

"שואלים אותי לא מעט איך המאגיה לא נעלמה בעולם המודרני, עם כל התגליות המדעיות", אומר פרופ' גדעון בוהק, 62, מי שבחר להקדיש את חייו לחקר המאגיה, הקבלה והמיסטיקה היהודית, ומכהן כפרופסור בחוג לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת תל אביב.

"התשובה היא שאנשים פונים למאגיה כשמסגרות אחרות לא מספקות להם את התשובות שהם צריכים. המאגיה הגבילה את עצמה לאזורים שבהם המדע לא יודע את התשובות. בימי הביניים, למשל, אפשר היה למצוא מרשמים מאגיים לבעיות עיניים. לעומת זאת, אם היית מגיע לרב כדורי עם קטרקט - היו לו אמנם מרשמים עתיקים לזה, אבל הוא היה שולח אותך להדסה, כי הרפואה המודרנית הרבה יותר טובה ממה שהוא יודע לעשות, שזה לטפטף לימון לעין ולהגיד לחשים. הוא עוד עלול לעוור אותך ותתבע אותו, ולכן הוא ידע שמראש אין לו מה להתעסק בזה.

"לעומת זאת, בטיפולי פריון, למשל, אנשים לא ילכו למאגיקון במקום לרופאים, אבל כשהרופאים יאמרו שאין מה לעשות, או כשאותם אנשים נמצאים כבר שנים בסבבי טיפולים אחרי הוצאה כספית אדירה וסבל נורא - הם כן יפנו לשם. בנושאים אחרים כמו זיווגים, שהמדע לא מתיימר בכלל לענות עליהם, אתה יכול לראות 1,500 שנים של המשכיות שימוש באותם מרשמים עתיקים".

ולא מדובר רק בהשלמת חוסרים בעולמות המדעיים. אנשים פונים למאגיה, כך מתברר, גם כשהדת הממוסדת אינה יודעת להציע פתרונות. "התשובה היהודית הרגילה לסבל היא 'תהיה צדיק, תן צדקה, תתפלל, ואלוהים יהיה בעזרך' - אבל כשיש לך ילד חולה עם חום של 41 מעלות שלא יורד, או כשזוג לא מצליח להביא ילד כבר עשר שנים, התשובה הזאת לא מספקת - ופה המאגיה נכנסת לתמונה".

"מכשפה לא תחיה"

בוהק נולד וגדל ברחובות לאב מדען במכון ויצמן ולאם שעבדה במכון כמזכירה. לאחר לימודיו באוניברסיטאות תל אביב והעברית, הוא יצא לדוקטורט באוניברסיטת פרינסטון היוקרתית. שם הוא נחשף לתחום חקר המאגיה בעולם העתיק. "העניין שלי במאגיה היהודית הגיע מכך שבזמנו זה היה תחום מחקר חדש יחסית, וגם כי דרך הזווית הזו קל לראות תופעות של מגעים ומעברי ידע בין־תרבותיים, וזו תופעה שסקרנה אותי".

כשמאגיה היא למעשה כישוף?

"זו שאלה מסובכת ונוגעת במערכת המושגים שאנחנו משתמשים בה. 'מאגיה', magic באנגלית, הוא מונח שמשתמשים בו הרבה במחקר דתות, כשברור שההגדרה שלי למאגיה יהודית לא תהיה רלוונטית למישהו שחוקר מאגיה אבוריג'ינית באוסטרליה או מאגיה נוצרית. כישוף, לעומת זאת, הוא מונח הלכתי פנים־יהודי, וכשהמשנה קובעת להוציא מכשף להורג בסקילה - זו כבר קטגוריה דתית־משפטית.

"ככלל, עולם הדימויים של המכשפות שאוב מהעולם הנוצרי. ציד מכשפות, איך מזהים מכשפות, לקוח משם. בעולם היהודי, לעומת זאת, יש יחסית מעט מאוד סיפורים על מכשפות. בתנ"ך אנחנו רואים את סיפור בעלת האוב מעין דור, שלא מוגדרת מכשפה, אף שאנחנו יודעים שהתנ"ך מכיר במונח הזה, כשבספר שמות מצוין 'מכשפה לא תחיה'. בסיפור היא יוצאת דמות די חיובית שעוזרת לשאול, ובסוף הסיפור לא מוציאים אותה להורג. יש אזכור לזנוניה ולכשפיה של איזבל, למשל, אבל גם שם אין תיאור מפורט.

"בספרות חז"ל יש סיפור מאוד ציורי, על איך שמעון בן שטח, שחי במאה הראשונה לפני הספירה, תפס ותלה 80 מכשפות בבת אחת. זה סיפור פנטסטי ובעיקר די נדיר, והסיבה, לדעתי, היא שכל נושא הכשפים והמאגיה מצוי עמוק בתוך התרבות היהודית, ויותר מזה - גם עמוק בתוך הממסד הדתי־יהודי, ובוודאי עמוק בחברה הרבנית. לכן השאלה של מיהו מכשף ואיך נגדיר כשפים היא בעייתית".

כן?

"קח, לדוגמה, את הגולם מפראג שיצר המהר"ל, או אפילו את הרב כדורי, זקן המקובלים, שעסק בקבלה מעשית. לרב כדורי, למשל, היו אלפי עמודי מרשמים שהוא העתיק והשתמש בהם, כמו מרשמי אהבה והחזרת אהבה. הוא בירך על שמן ויין כדי שאישה תיתן לבעלה על מנת להחזיר את אהבתו, ויצר קמעות. היו לו עשרות פרקטיקות כאלה".

איך אנחנו יודעים את זה?

"הרב כדורי ניהל רישום מדוקדק של כל מי שבא לבקש ממנו עזרה. תראה, אני גדלתי בבית חילוני לחלוטין. אני אשכנזי, רציונליסטי לגמרי, רחוק מאוד מעולמם של אנשים כמו הרב כדורי, ועדיין יש לי הערכה אליו כי אני יכול לראות מהקריאה בטקסטים שהאיש לקח מאוד ברצינות את מה שהוא עושה, האמין אמונה עמוקה שזה עובד - וגם טיפל, ייעץ ועזר לאלפי אנשים.

"אבל הרב כדורי לא עסק רק בקמעות אהבה, הוא גם כתב קמעות שנאה. הוא כתב, למשל, קמע שנועד להפריד בין בני זוג: 'בשם אלו השמות שיהיו לרפואת (וכאן הוא נתן את שם הקורבן המיועד) מיצר הרע, ויעזוב הגויה, ותהיה שחורה בעיניו כפחם וכנבלה סרוחה, וגם היא לא תוכל לראותו עוד ותשנא אותו ותעזוב אותו, ויתחתן עם יהודייה טובה וכשרה'. כלומר, הוא עסק בפירוש במה שהיינו קוראים לו מאגיה אגרסיבית.

פעם נסעתי במונית והנהג, ששמע שאני עוסק במאגיה יהודית, אמר שאני חייב לברך אותו כי הוא לא מוצא אישה. אמרתי לו שאני חוקר, לא מתעסק בזה, אבל הוא שיגע לי את השכל עד שבירכתי אותו שימצא זיווג ויהיה מאושר. בערך שלוש שנים אחר כך הזמנתי מונית מאותה תחנה והיה לי אותו נהג, שזכר אותי וסיפר שמאז התחתן

"הסיפור המקורי של איש הפח ב'הקוסם מארץ עוץ' מדבר על כך שהמכשפה הרעה מהמזרח רצתה להפריד בין חוטב עצים לבין בחורה שהתאהב בה. לכן היא כישפה את הגרזן שיחתוך חתיכות מגופו ויהפוך אותן לפח - וכך הוא הפך לאיש פח. והנה כאן, הרב כדורי עושה בדיוק אותם דברים, משום שלטענתו והבנתו, המטרה למנוע התבוללות מקדשת את האמצעים. ועדיין, אם הייתי קורא לרב כדורי מכשף, הוא היה נעלב עד עמקי נשמתו ומכחיש את זה, וכך גם חסידיו. הם היו אומרים 'מה פתאום, כשפים זה אסור, הוא לא מכשף ואפילו נלחם במכשפים'. לכן קוראים לזה 'סגולות', 'קבלה מעשית' או שמות אחרים".

התחום האפור

ובעוד בתנ"ך אנחנו רואים אזכורים למאגיה, בכל מה שקשור לעדויות פיזיות לעיסוק המאגי - המצב שונה. "יש מעט מאוד ממצאים מחוץ לטקסט התנ"כי. יש שני קמעות שנמצאו בכתף הינום, שנכתבו על לוחות כסף בכתב עברי קדום, כנראה מהמאה השישית-חמישית לפנה"ס", אומר בוהק. "חוץ מזה, נמצאו צלמיות וקמעות מסגנון מצרי, אבל קשה מאוד לדעת אם אלה בני ישראל שהשתמשו בהם או גויים שישבו בארץ. כשעוברים לתקופת המשנה והתלמוד, יש פתאום הרבה יותר קמעות ואלפי קערות השבעה. אלה בבירור חפצים מאגיים יהודיים. הם כתובים בארמית ובעברית ויש בהם המון פסוקים מהתנ"ך, עם אזכורים לשם האל והמלאכים - אבל הם לא חלק מהדת הממוסדת. בימי הביניים הכמות היא כבר עצומה, ובעת החדשה אפילו יותר".

"יש במאגיה תופעה שאני קורא לה 'המאגיה של השכן תמיד חזקה יותר'. יש מחקר על יהודים שהלכו למרפאים ערבים־מוסלמים ליד ג'נין, כי התפיסה היתה שהמוסלמים עושים את זה טוב יותר"

מה שיושב בתחום האפור - זו המזוזה.

"יש אנשים שאומרים שגם המזוזה היא סוג של קמע. בספרות חז"ל הם מודעים לכך שהמזוזה שומרת עליהם ואפילו גאים בכך. כלומר, ייחוס כוחות על־טבעיים למזוזה הוא רעיון שנעוץ בצורה עמוקה מאוד בתרבות היהודית, ורואים את זה עד היום במנהגים כמו לנשק מזוזה, או אם קרה אסון אומרים לבדוק אם המזוזה פגומה".

אז במה זה שונה מקמע?

"המזוזה היא חפץ הלכתי שיש חובה לשים אותו, ומכיוון שכך - הוא מאוד ממושטר ומסודר. בכל מזוזה כתוב אותו דבר, בניגוד לכל קמע שכתוב בו משהו אחר. קמעות הם חלק מהמאגיה היהודית - כי הם לא משהו שאסור על פי ההלכה, אבל גם לא ממושטרים על ידי ההלכה".

יש דמיון בשימושים המאגיים בעולם העתיק מול היום?

"הסוג הנפוץ ביותר של השימוש במאגיה הוא לרפואה, בהגדרה הרחבה ביותר שלה, כולל פריון ולידה. בעבר ראינו מאגיה להגנה מפני שדים, שלפי התלמוד כל העולם מלא בהם, הגנה מפני סערות בים, גניבות וכדומה. סוג נוסף שנפוץ מאוד גם היום הוא אהבה וזיווג - בכל הקומבינציות האפשריות שלהם. ולצד זה חיה המאגיה האגרסיבית - להרוג אנשים, לפגוע באנשים, להשתיק אויבים שרוצים לתבוע אותך בבית משפט".

בספרים רבים מהעת העתיקה אפשר למצוא תיאורים גרפיים יצירתיים מאוד מעולם המאגיה. כך, בספר הרזים, ספר מאגיה עברי מהמאה החמישית לספירה בערך - מי שרוצה "לאסור לב אישה אליו" צריך לקחת מזיעת פניו בכלי זכוכית חדש, לכתוב עליו שמות של מלאכים, לומר מילות השבעה ולטמון את הכלי בפתח ביתה. מי שיבקש "להטות את דעת המלך לטובתו" יצטרך להתאמץ קצת יותר: עליו לשחוט גור אריה בסכין נחושת, לעקור את ליבו, לערבב את דמו ביין שהתיישן שלוש שנים ולכתוב בנוזל את שמות המלאכים. באותו ספר, אגב, יש גם מתכונים שנועדו לצרכים שגרתיים פחות, כמו מרשם שיבטיח שהסוס שהימרת עליו במרוץ ינצח, ומרשם שימנע מבית המרחץ של אדם אחר להתחמם.

צריך לזכור שהרבה מהבעיות שאנשים באים איתן הן, בסופו של דבר, בעיות פסיכוסומטיות. לפעמים במקום ללכת לפסיכולוג שייקח ממך 500 שקלים לשעה, אתה הולך למקובל - ואם הוא טוב בטיפול בבני אדם, הוא עשוי לעזור לך

"מאגיקונים הם אנשים פרקטיים", הוא מסביר. "הם משתמשים במה שעובד, או במה שהם חושבים שעובד. אגב, עוד דבר מעניין: יש במאגיה תופעה שאני קורא לה 'המאגיה של השכן תמיד חזקה יותר'. יש, למשל, מחקר על יהודים בישראל שהלכו למרפאים ערבים־מוסלמים בכפרים ליד ג'נין. היו להם שירותים דומים קרוב לבית, אבל התפיסה היתה שהמוסלמים עושים את זה טוב יותר. ואותה תופעה היתה גם לפני אלפיים שנה, עם קמעות פגאניים לחלוטין, למשל, שעליהם שמות האל היהודי".

עד כמה באמת אנחנו יכולים לדעת מי היו האנשים שעסקו במאגיה?

"ככל שהתקופה מאוחרת יותר, כך קל יותר לדעת. לדוגמה, הבעל שם טוב, מייסד החסידות: 'בעל שם' זה מקצוע, ובתקופתו היו הרבה בעלי שם נודדים, שהציעו בין היתר הגנה מגנבים, מתאונות ומשדים, שהיו אחראים לכל דבר - מתמותת תינוקות ועד אין־אונות. היו מקרים שבהם רבני קהילה עסקו בכתיבת קמעות ובגירושי שדים. לפעמים אלה היו סופרים מקצועיים. בקערות השבעה יהודיות מבבל מתקופת התלמוד - אנחנו מוצאים נוסחאות משטרי גט, שבעזרתן מגרשים את השד באותם מונחים שבהם מתגרשים מאישה. יש גם מקרים שבהם נראה שמדובר ברופאים. בימי הביניים נכתב ספר גינקולוגיה עברי בשם 'ספר אהבת נשים', הכולל גם מרשמים מאגיים".

מאגיה פוליטית

אחת השאלות הראשונות שעולות בכל הנוגע למאגיה, היא למה אנשים מאמינים שזה עובד. בוהק, שמעיד על עצמו כ"רציונליסט גמור" שמעולם לא הלך למקובל או למאגיקון, מזהיר מלשפוט. "הפתרון שכולם טיפשים הוא בטח לא הפתרון הנכון, וגם צריך להפריד בין ההסבר לדברים - שדים, מלאכים, השכנה עשתה עליך כישוף – לבין השאלה של האם זה עובד".

וזה עובד?

"שמע, אומרים שגם שעון מקולקל מדייק פעמיים. אם מישהי קיבלה קמע ופתאום הבן שלה נרפא, ודאי שזה יכול לקרות. שנית, יש אפקט פלצבו שגם המדע המודרני מכיר בו - עצם התחושה שקיבלת טיפול עוזרת. צריך לזכור שהרבה מהבעיות שאנשים באים איתן הן, בסופו של דבר, בעיות פסיכוסומטיות. לפעמים במקום ללכת לפסיכולוג שייקח ממך 500 שקלים לשעה, אתה הולך למקובל - ואם הוא טוב בטיפול בבני אדם, הוא עשוי לעזור לך. ולצד זה, אם נתנו לך מרשם לזיווג והתחתנת כעבור שבע שנים, מי יכול לומר שזה לא בזכות הסגולה שקיבלת?"

כאן, לבוהק יש גם ניסיון משלו. "פעם נסעתי במונית והנהג, ששמע שאני עוסק במאגיה יהודית, אמר שאני חייב לברך אותו כי הוא לא מוצא אישה. אמרתי לו שאני חוקר, לא מתעסק בזה, אבל הוא שיגע לי את השכל עד שבירכתי אותו שימצא זיווג ויהיה מאושר, משהו גנרי כזה. בערך שלוש שנים אחר כך הזמנתי מונית מאותה תחנה והיה לי אותו נהג, שזכר אותי וסיפר שמאז התחתן. אני מתבדח שאם יזרקו אותי מהאוניברסיטה אוכל להתחיל קריירה שנייה כעוסק בקבלה מעשית".

הדיון במאגיה יהודית עולה לא מעט על סדר היום בהקשרים פוליטיים. כך, לא פעם נדרשה ועדת הבחירות המרכזית לשאלה אם מפלגת ש"ס רשאית לחלק קמעות כחלק מקמפיין הבחירות - או שמדובר בשוחד. ב־2015 עשה האמן והפובליציסט יאיר גרבוז כותרות, כשדיבר על "מנשקי הקמעות, עובדי האלילים והמשתחווים ומשתטחים על קברי קדושים", במה שהתפרש כאמירה גזענית כנגד מזרחים.

"זו נקודה שהיא בהחלט רגישה", מודה בוהק. "אני מאוד לא רוצה שהמחקר שלי על מאגיה יהודית מודרנית יחזק את הסטריאוטיפים שמזהים בין עדות המזרח ובין אמונות טפלות. כאן צריך לזכור שלא רק בני עדות המזרח, אלא גם אשכנזים, עסקו בזה לאורך ההיסטוריה. אז נכון, סבא וסבתא היקים שלי לא היו מעלים בדעתם ללכת למאגיקון יהודי, אבל הסבא והסבתא הגליציאניים שלי גדלו בעולם שבו בהחלט הלכו לרב'ה כדי שירשום להם כל מיני דברים. כמו כן, אלה לא אמונות טפלות - המאגיה היהודית היא גוף ידע עממי יהודי שעבר מדור לדור במשך הרבה מאוד שנים".

יש תחושה שהמאגיה היהודית הודחקה מהשיח, ועכשיו חוזרת.

"ללא ספק, זה תחום שהודחק והולעג בשיח המערבי־חילוני־רציונלי והיום הוא הרבה יותר מקובל. גם כאן, הרב כדורי הוא דוגמה טובה: כשהוא הלך לעולמו, מדינת ישראל הוציאה בול ומדליה לזכרו. באיזו עוד מדינה בעולם הוציאו מדליה לזכרו של מאגיקון? זה דבר שלא היה קורה לעולם בשנות ה־50".

והחזרה של המאגיה לשיח העכשווי מתרחשת לפעמים בדרכים מפתיעות. "פעם, אחרי הרצאה שנתתי, ניגשה אלי מישהי שגרה ברמת אביב ג' ואמרה שהיא חושבת שעשו עליה כשפים. שאלתי אותה למה, והיא אמרה שמישהו זרק לה דברים על דלת הבית. היא שלחה לי תמונות, אין לי מושג מה זה, אבל אין ספק שמדובר בכשפים: מישהו ערבב נוזל אדום - לא ברור אם דם, צבע או מיץ סלק - עם עוד כל מיני חומרים, ושפך לה על הדלת. זה לא כמו לתקוע מסטיק בחור המנעול, ברור שהיה כאן ריטואל שלם.

"זה שהמודרנה יצאה נגד האמונה במאגיה - זה לא משום שעשו ניסויים והשתכנעו שזה לא עובד, אלא כי כל תפיסת העולם השתנתה: ברגע שהפסיקו להאמין בשדים ובמלאכים, כל העסק הזה נראה לאדם המודרני כמו שריד מימי הביניים שצריך להילחם בו. לא איבדנו את האמונה במאגיה כי ניסינו במשך אלפיים שנה וזה לא עבד, אלא כי כל תפיסת המציאות שלנו השתנתה. ועדיין, קל למצוא היום מאות אנשים בישראל שעוסקים בקבלה מעשית. חלקם שרלטנים גמורים ששם רק בשביל הכסף, אבל יש אנשים שבאמת רוצים לטפל בבני אדם, ובאמת, בסופו של דבר - עוזרים להם".