רגע לפני שאמה גלדסטון מסתערת אל תוך בית האחוזה של הלורד אשבורי, היא מזכירה לעצמה אמיתות חיים חשובות: נסיכי חלומות לא תמיד מקיימים הבטחות, אבירים על סוס לבן נכחדו עם מסעות הצלב, ואם ישנן פיות - שלה מתעכבת. כבר הרבה זמן. כך שאין לה ברירה אלא לקחת את העניינים לידיים.
באותם רגעים ממש, בעוד העלמה הצעירה פוכרת את ידיה מול דלת הכניסה לבית הדוכס, הוא עצמו ספון בחדרו, שקוע בכתיבת מכתב זועם לעורכי דינו: "אני צריך לרעיה", הוא כתב להם, "מישהי נואשת". המפגש בין השניים, המתרחש דקות ספורות לאחר מכן, מוליד את העסקה שבכותרת הספר - "עסקת הדוכסית", ואת העלילה המתפתלת עד לסוף הטוב, הרומנטי, המתבקש מן הז'אנר.
פיתוי דרך הומור
"עסקת הדוכסית", שזוכה להצלחה גדולה בארץ - יעידו ערימות הפוסטים הנלהבים והביקורתיים שמתפרסמים בלי סוף בקבוצות ספרות הרומנטיקה השונות ברשתות החברתיות והדפסת המהדורה השלישית - מתרחש בלונדון של ראשית המאה ה-19. כמתבקש מסיפור אהבה שנראה בלתי אפשרי אבל חותר במרץ לעבר התגשמות כל החלומות שבסופו, הוא מפגיש צעירה - בת של כומר כפרי, שהושלכה מבית אביה ונאלצת להתפרנס ביגיע כפיה כתופרת בעיר הגדולה - עם דוכס שחזר מקרב ווטרלו לאחר פציעה קשה, שהותירה אותו מצולק נפשית ומרוטש גופנית. הוא מתבודד בביתו המפואר, מדוכא ומלא שנאה עצמית, ומעז לצאת ממנו רק בחסות האפלה. היא מגיעה אליו כדי לתבוע תשלום עבור שמלת הכלולות שתפרה לארוסתו לשעבר, שביטלה את החתונה עימו. הוא משוכנע שלעולם לא תהיה מישהי שמסוגלת לאהוב אותו, והיא - מסכימה להינשא לו בנישואים פיקטיביים כדי ללדת לו יורש, על מנת שהונו לא ייפול בידיו של קרוב משפחה הולל. היחסים ביניהם מתחממים אט-אט, הם מגיעים לנקודת רתיחה, ואז קורה הנס: אהבתה של אישה טובה מפשירה את הלב הקפוא של הגבר הטוב.
עטיפת הספר "עסקת הדוכסית"
לשונה החדה של אמה והנטייה שלה לא להסתתר מאחורי קוד הנימוס של האצולה הבריטית מרגיזות את הדוכס ואז מקסימות אותו. המפלצת - כך הוא חושב על עצמו - מתגלה כאדם אהיב ביותר, ונישואי הנוחות הופכים לסיפור אהבה.
הסופרת טסה דר - שכתבה את "עסקת הדוכסית" (הוצאת "ספרים בעלמא", תרגום מאנגלית: ענבל שגיב נקדימון), את שלושת ספרי ההמשך שלו ועוד 15 רומנים היסטוריים, שכולם זכו בפרסים, ובכלל זה פרס גילדת הכותבים הרומנטיים של ארה"ב - היא אמריקנית לחלוטין. היא אפילו מתגוררת בקליפורניה (עם בעלה, שני ילדיה ושלושה חתולים), הרחוקה בכל מובן אפשרי מהעולמות שלתוכם היא מטילה את גיבוריה. אלא שמי שהציתה בדר את התשוקה לכתוב הייתה ג'יין אוסטן, וסיפוריה הראשונים היו מסוג ספרות המעריצים (fan fiction) בסגנונה של אוסטן. היא זכתה במקום הראשון בתחרות סיפורים כאלה של כתב העת "הארפר קולינס", וב-2011 ראה אור הרומן הראשון שלה, "Goddess of the Hunt". "עסקת הדוכסית" ראה אור ב-2017 ותורגם לעברית זה עתה. בשונה ממרבית הכותבות הרומנטיות, הספרים של דר מלאי הומור. בראיונות שונים היא ציינה כי מאחר שבדייט הראשון שלה עם בעלה היא עצמה נתקלה בעמוד ונפלה, וכי הם עדיין צוחקים על התקרית ההיא, למרות מרחק השנים - היא הבינה שהניגוד בין רגשות עמוקים, תשוקה והמגושמות שכולנו חווים מדי פעם, מעניק לעלילה ממד מפתה, או במילים אחרות: ההומור מציל את הכתיבה הרומנטית של דר מליפול לקלישאות ומעניק לו קלילות וחן.
מה לסופרת אמריקנית וללונדון הוויקטוריאנית?
"כילדה קראתי ספרים מכל סוג, אבל אהבתי במיוחד רומנים שמתרחשים בתקופות אחרות. אהבתי לא רק את ג'יין אוסטן אלא גם את ג'ולי גרווד (מחברת רבי-מכר רומנטיים היסטוריים בת זמננו - ד"ל) השונה ממנה כל כך והכותבת מאתיים שנה אחריה. למרות הפער הזה, יש ביניהן משהו משותף: הן משלבות רומנטיקה עם הומור, והגיבורות שלהן עומדות על שלהן. הייתי בת 30 כשגיליתי ברשת את הקהילות של כותבי ספרות המעריצים, והחלטתי לנסות בעצמי. אלה קהילות מאוד תומכות, וזו דרך נהדרת להתחיל לפרסם דברים שאת כותבת. די מהר התחלתי לכתוב סיפורים מקוריים משלי, בלי לוותר על החיבור לתקופות אחרות".
ניכר שערכת תחקיר היסטורי מקיף כדי לכתוב את "עסקת הדוכסית", אבל איך התמודדת עם הצורך לתת לגיבורים שלך לדבר בשפה האנגלית של לפני כ-200 שנה?
"הייתי פעם ספרנית, ולכן אני אוהבת תחקירים. אין דבר מהנה יותר מליפול למאורת ארנב אינטרנטית וללמוד על אבקת אפייה שנעשה בה שימוש בעבר או על מקורות הסוסים באנדלוסיה. מבחינתי זה עונג טהור. את הקול הנכון, שמתאים לתקופה, הצלחתי ליצור אחרי שקראתי הרבה ספרות בריטית וצפיתי בהרבה סדרות בריטיות, ואני כמובן נוסעת לבריטניה בכל הזדמנות שיש לי".
השראה. ג'יין אוסטן
טוויסט בעלילה
בחרת עלילה די מוכרת: גבר זועף ועשיר פוגש אישה ענייה וחמודה. זה מהלך מסוכן, כי סיפורים כאלה כבר סופרו המון פעמים.
"אני מאוד אוהבת לקחת עלילות רומנטיות מוכרות ולספר אותן בצורה שונה מעט. עבור הרבה מהקוראים והכותבים בז'אנר הרומנטי, המסגרת המוכרת היא חלק מההנאה. אני אוהבת את הסיפור של 'היפה והחיה', למשל, ולכן אני שמחה שיש אלפי דרכים שונות לספר אותו. זה אומר שלעולם לא יחסרו לי ספרים רומנטיים לקרוא. כשאני כותבת, גם אם אני מתחילה מסיפור מוכר, אני מתכננת את השינויים שאני רוצה להכניס בו, אבל תוך כדי כתיבה העלילה מקבלת חיים משלה".
היית רוצה לנסות לכתוב רומן רומנטי שמתרחש כיום?
"אני חייבת להודות שהמחשבה על כתיבת רומן רומנטי מודרני מפחידה אותי. סיפור שמתרחש בהווה יצריך ממני תחקיר עוד יותר מעמיק מזה שנדרש כדי לכתוב רומנים היסטוריים. אני נשואה כבר 20 שנה, בחיים לא השתמשתי ב'טינדר', אין לי מושג איך שולחים למישהו הודעות בפרטי. אני יודעת הרבה יותר על חיזורים בשנת 1822 מאשר על דייטים בשנת 2022. אולי אנסה יום אחד, אבל לעת עתה אני שמחה מאוד בלונדון של ימי הריג'נסי".
ההומור מאוד בולט בכתיבה שלך.
"אני לא זוכרת שקיבלתי אי-פעם החלטה לכתוב בהומור, זאת פשוט הדרך הטבעית והיחידה שבה אני מסוגלת לכתוב. אני רואה את החיים כמלאי אהבה ורגעים מוזרים ומביכים, וגם אינטראקציות מצחיקות. לכן אני כותבת על מה שגורם לי לצחוק, וכשזה מצחיק גם אחרים, אני יודעת שמצאנו, הם ואני, משהו משותף".
איך הקוראות שלך מגיבות לקללות המצחיקות ולהערות השנונות של גיבורות כמו אמה?
"גם הן צוחקות, וזו תחושה נהדרת. אני מבינה מהשאלה שלך שגם בעברית הספר שלי מצחיק, וזה אומר שהמתרגמת עשתה עבודה נהדרת. קשה מאוד לתרגם הומור משפה אחת לשנייה, אז תמסרי לה שאני מעריצה אותה על כך".