אשכול התערוכות החדש במוזיאון חיפה לאמנות עוסק בתגובותיהם של אמנים לתרבות הצריכה ההמונית בעידן הגלובליזציה, שבו הפרט מופעל ונשבה על ידי כוחות השוק והופך למכונת צריכה. תערוכות אלה הן חלק מקו שנוקטת אוצרת המוזיאון, סבטלנה ריינגולד, המכונה "ארטיביזם". ריינגולד טוענת כי אמנים רבים נוקטים אסטרטגיה של אקטיביזם אמנותי, ובכך מעלים את השאלה אם בכוחה של האמנות העכשווית לתפקד כזירה של מחאה פוליטית וחברתית.
היצירות בתערוכות מתכתבות עם נקודות ציון בתולדות האמנות המערבית ומהוות המשך לעמדותיהם של אמני הפופ וממשיכיהם הפוסט־מודרניסטים - המבקשים להגיב לתופעות חברתיות־כלכליות. כפי שניסח התיאורטיקן פרדריק ג'יימסון: "הייצור האסתטי כיום השתלב בייצור הסחורות הכללי".
תופעה זו מתבטאת באמצעות טשטוש ההיררכיה בין גבוה לנמוך, כאשר הכל סחיר ללא יוצא מהכלל, אפילו הגוף האנושי, האהבה, האל. חלק מהאמנים מאמצים פרקטיקות של המנגנון הכלכלי הקפיטליסטי, כגון דימויים חזותיים מעולם הפרסום, המדיה, האופנה, הידוענות, הפצה ויראלית באינטרנט ועוד, כסוכנים חשאיים החותרים תחת השיטה. אי לכך מתבקש לשאול את השאלה כפי שנוסחה על ידי המשוררת והסופרת אודרי לורד: האם כלי העבודה של האדון יפרקו את ביתו של האדון?
היצירות בתערוכות פועלות על הצופה כמעין מלכוד: מצד אחד הפיתוי לרכוש אותן (כשמה של התערוכה, SHOP IT), ומצד אחר המסר הביקורתי על עולם הצריכה הקפיטליסטי. החלוקה התמטית בתערוכות רק מדגישה את שאלת תפקודו של המוזיאון כהיכל אמנות, כזירת התרחשות ותגובה או כקניון.
12 התערוכות שבאשכול מתפרסות על פני כל חללי המוזיאון, מתוכן ארבע תערוכות יחיד ושמונה ערוכות קבוצתיות. בתערוכות מציגים כ־70 אמנים ישראלים ובינלאומיים, ובהם אולף קונמן, חנאן אבו חוסיין, אייל אסולין, אלכס ליבק, ברי פרידלנדר, אריאן ליטמן, זמיר שץ, ניר הוד, רון עמיר, אנדי ארנוביץ, אלונה הרפז, אדי וואנגנט, בריאן אולריך, ויק מוניז, ג'ק ודינוס צ'פמן וסינדי שרמן.
אוצרות התערוכות הן סבטלנה ריינגולד, לימור אלפרן־זרד ושקד שמיר.
!SHOP IT, מוזיאון חיפה לאמנות
• "האח הגדול": סוף של כישלון מפואר
• משי קלינשטיין במשולש אהבה לוהט
• מצעד עשרת השירים המושמעים של השנה
• גל גדות ברשימת השחקניות הרווחיות ביותר
• למה אנחנו אוהבים את "אתגר הנינג'ה"?
את הסטורי שלנו כבר בדקתם היום? הצטרפו כאן לאינסטגרם של "ישראל היום"