כשהצעירים עוזבים עיר היא הופכת לבית אבות. גבעתיים, לדוגמה, השכילה להצעיר את עצמה, ומהעיר הקשישה בישראל הפכה לצעירה שבהן, עם מוקדי בילוי רבים על ציר הרחוב הראשי. חלק מרכזי מהשגשוג העירוני והכלכלי בערים מותנה בטיפוח אוכלוסיית הצעירים.
הצעירים הם קטר הצמיחה החשוב במשק. בעיר עם שיעור גבוה של צעירים יש יותר ביקוש למקומות בילוי, מסחר ומקומות עבודה, בדגש על הייטק וטכנולוגיה. כשיש גרעין מספיק גדול של קהל זה נוצרת מסה קריטית להתפתחות שוק עסקי פעיל יותר.
לדור הצעיר השפעה על הטווח הקצר והטווח הארוך של ההתפתחות האורבנית, הם אלה שמכתיבים את פני העיר כיום ואיך היא תראה בעתיד הרחוק.
הנתון העצוב והיבש - חלקם של הצעירים בקרב תושבי ישראל, בני 25-39, הצטמצם ב-12 השנים האחרונות בכ-9%: מ 21.7% ל-19.8%, בין 2019-2008, זאת בעיקר בשל תהליך הזדקנות של אוכלוסיית ישראל, שהתחילה כצעירה מאוד והיום היא מתבגרת.
אוכלוסיית הצעירים מתחילה כמשקי בית של רווקים במהלך לימודים אחרי צבא, הופכת למשפחה שיכולה להיכנס למעמד הביניים ולהזין ביקושים לבילוי, למסחר ולמקומות עבודה. הצעירים מייצרים ביקוש ער לשירותים עירוניים בתחום החינוך. ״ראשי הערים לא אוהבים זאת, בהיעדר תקציבים, אבל מדובר על השקעה לטווח ארוך״, אומרת מתכננת הערים ד"ר רינה דגני, יו"ר קבוצת גיאוקרטוגרפיה וחברת הנהלת הפורום הישראלי לעירוניות, שהשלימה עבור נדל״ן היום מחקר על הערים הצעירות בישראל.
בתל אביב שיעור צעירים הגבוה ביותר בישראל (30%, ואחריה רמת גן וגבעתיים). מי עוד זוכר ש-3 הערים האלו לפני שנים ספורות היו הזקנות בישראל?
כיוון שעובדי תעשיית ההייטק הם רובם צעירים, חברות הייטק רבות בוחרות להקים את משרדיהן בערים הצעירות, במטרה להתקרב לעובדים. צעירים נוספים עוברים למשולש תל אביב - גבעתיים - רמת גן בגלל אפשרויות התעסוקה הרבות. זה מצדו מעלה את הביקוש למגורים בעיר ומחירי הדיור עולים. ריבוי הצעירים מעודד הקמה של מקומות בילוי לאוכלוסייה הצעירה.
כל אלה הופכים את העיר לאטרקטיבית לצעירים שרוצים לגור בה, למשקיעים שרואים בה פוטנציאל ולחברות פרטיות שחושקות בהקמת מקום מושבן בתחומי העיר.
הכנסות העיר מארנונה עסקית עולות, מה שמאפשר להשקיע בתשתיות טובות יותר לצורך המשך הזנת מעגל הקסמים, שימשוך עוד חברות ומשקיעים.
החשיבות של הצעירים במרקם העירוני באה לידי ביטוי בפתיחה של מרכזי צעירים בכל יישוב שמכבד את עצמו. כאן מטפלים בעיקר בתחום התעסוקה, אולם הדאגה מעטה יחסית לתחום המגורים.
מדוע ירד חלקם של הצעירים בחלק מהיישובים והיכן? כלכלני גיאוקרטוגרפיה מציגים שתי סיבות עיקריות:
- תהליך טבעי של גידול יישוב – חוסר בהיצע חדש במחיר סביר. במשך השנים הערים מתבססות, שטח הקרקע שלהן מצטמצם, היכולת הכלכלית של התושבים עולה, יש יותר משפרי דיור ומחירי הדירות עולים.
- מדיניות עירונית – עד לפני מספר שנים, ראשי ערים שרצו להצמיח את הרמה החברתית-כלכלית בעיר, פעלו להעלאת מחירי הדירות על ידי בניית דירות גדולות יחסית, יותר מ-100 מ"ר. כך הם הדירו את האוכלוסייה הצעירה, שלא הוצעו לה פתרונות מגורים חדשים מתאימים במחיר ובמוצר. נוצר מצב של עזיבת צעירים, או לפחות שחיקה בחלקם היחסי באוכלוסייה.
צמיחה ופיתוח
ניתוח תהליכים דמוגרפיים מלמד שיש ערים שהזניחו מאוד את קבוצת הצעירים, שלא רק שחלקם באוכלוסייה קטן, אלא גם המספר האבסולוטי שלהם קטן. לעומתן, יש ערים שבהן הצמיחה הדמוגרפית לוותה גם בגידול באוכלוסיית הצעירים.
איפה שיעור הצעירים גבוה במיוחד?
הערים עם שיעור הצעירים הגבוה ביותר הן 3 הערים הגדולות במרכז הארץ: תל אביב, רמת גן גבעתיים. ב-3 ערים נוספות הייתה בנייה משמעותית של שכונות מגורים חדשות, שמשכו זוגות צעירים לרכוש בהן דירה: יבנה, ראש העין וקריית גת. גם באילת שיעור צעירים גבוה, אך שם מדובר בעיקר על צעירים בשכבת הגיל הצעירה יותר, שהיא אוכלוסייה זמנית בעיר.
הערים בהן שיעור הצעירים הנמוך ביותר הן ערים בינוניות בגודלן (40 עד 100 אלף תושבים) ובאשכול חברתי גבוה יחסית 8-9 באזור המרכז, וכן גם בערים חרדיות כמו אלעד וביתר עלית. בערים הבינוניות ובערים החרדיות יש שיעור ילדים גבוה מאוד, ולא נבנו בהן מספיק דירות כפתרון דיור לזוגות שהתחתנו. למרות איכות החיים הגבוהה, עלויות הדיור דוחקות החוצה צעירים, והייצוג שלהם בעיר נמוך מאוד.
באלו ערים גדל חלקם של הצעירים?
גידול בשיעור הצעירים התרחש בעיקר בערים בהן הייתה בנייה משמעותית בשכונות חדשות: ראש העין, קריית גת, עפולה, קריית אתא, יבנה, אשקלון ורהט. בבני ברק ובירושלים (עלייה זעומה), שם שיעור הצעירים החרדים ממשיך לגדול מאוד ולכן השכבה נמצאת בגדילה.
ערים שבהן מחירי הדירות עדיין נגישים, הצליחו ליהנות מגידול אבסולוטי ויחסי במגזר הצעירים. הנהלת העיר אומנם מרגישה את המעמסה של אוכלוסייה זו בתקציב השוטף, אבל בניהול נכון של המגזר העסקי נוצרות הזדמנויות כלכליות משמעותיות. ברוב הערים הללו ניתן לראות שמספר שנים לאחר הפיתוח הדמוגרפי מתחיל פיתוח עסקי.
בני ברק מפתחת כבר שנים את מתחם ה-BBC. בראש העין מוקמים מרכזי מסחר, וחברת נצבא החלה בהקמת מתחם לב הארץ. בקריית גת אזור התעשייה נמצא באכלוס מוגבר. בעפולה יש תנופה בהקמת בנייני משרדים קטנים.
לקריית אתא אושרה תוכנית שמאפשרת הקמת בית חולים. ביבנה מספר יזמים פועלים להקמת משרדים באזור התעשייה, וחברת אשטרום כבר החלה בחפירה של קמפוס משרדים חדש ומודרני של עשרות אלפי מ"ר. גם ברהט מתבצע תכנון מואץ של אזור התעשייה.
אשקלון קולטת אוכלוסייה רבה מאשדוד, היותר יקרה. בעיר יש פיתוח מסחרי, ובעתיד גם מתחמי משרדים חדשים. בירושלים פרויקט שער העיר צובר תאוצה, כמו גם פרויקטים בתלפיות, בהר חוצבים, בגבעת שאול ובגבעת רם. מגזר הצעירים בעיר יכול לבסס ביקושים למסחר, לבילוי ובתמהיל עסקי נכון גם מתחמי משרדים חדישים.
התבגרות ועזיבה
היכן חל קיטון בשכבת הצעירים?
בעיקר בערים שבהן שיעור הילדים גדול או שבהיעדר בנייה מספיקה חדשה הצעירים עוזבים. מדובר בדרך כלל בערים באשכולות חברתיים-כלכליים גבוהים באזור המרכז, בדגש על אזור השרון. כך קורה גם בערים החרדיות. בערים אלו נרשמה ירידה של כ-4.5% לפחות בשיעור הצעירים.
מודיעין: עיר שבולטת במיוחד בשינוי הדמוגרפי בהקשר זה. מספר הצעירים הצטמצם בכ-3,700 וחלקם היחסי ירד ב-10%. אם בשנת 2008, 24 מכל 100 תושבי העיר היו בקבוצת הגיל הזו, הרי שהיום רק 14 מכל 100 שייכים לקבוצה זו. העיר התבגרה ולא הצליחה לשמר את מגזר הצעירים.
לדברי ד"ר דגני, למרות הירידה באוכלוסייה הצעירה, מודיעין נהנית היום מתנופה עסקית הודות למיקומה בין 2 מטרופולינים ומחתך מנהלים איכותי שגרים בעיר ובוחרים למקם בה את משרדיהם. הבנייה החדשה, בין היתר במסגרת מחיר למשתכן, יכולה לתקן את האיזון הדמוגרפי. ללא משיכה של צרכנים צעירים, יהיה קשה לייצר בעיר שוק עסקי פורה עתיר בכוח אדם משכיל.
הניסיון של העשור האחרון מלמד שהצעירים עדיין מתבססים במרכז הארץ (כנראה בשכירות), אבל פונים לרכוש דירות בערים עם מחירים נמוכים יותר, בעיקר בשולי מחוז מרכז. נראה שהערים באשכולות הגבוהים יותר מדירים את האוכלוסייה הזו בשל עלויות הנדל"ן.
ראשי הערים בקבוצה הראשונה, במרכז הארץ, צריכים לשאול את עצמם האם הצעירים יישארו לגור אצלם ברגע שיגדלו ויצברו ממון, ומה צריך לעשות כדי שזה יקרה. ראשי הערים בקבוצה השנייה חייבים לבחון כיצד תיראה העיר בעוד 10 שנים, האם הם לא מאבדים דור שלם שחשוב לתפקוד הבריא של המקום.
היום התמונה מתהפכת, וכמעט בכל עיר רוצים דירות קטנות, מיקרו דירות, המיועדות בעיקר לצעירים. הם מעדיפים צעירים בודדים או זוגות בראשית דרכם בשל חיסכון בשירותי חינוך. כך מתפתחות היום שכונות לצעירים ללא שירותי חינוך, הן במרכזי ערים והן באזורי תעשייה. ד"ר דגני סבורה שעדיין אין תשובה לשאלה מה יקרה עם צעירים אלה, האם יישארו בעיר או יעזבו, ובמקומם ייכנסו צעירים אחרים שיבואו לתקופה זמנית בלבד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו