אקדים ואומר כי אישית יש לי הערכה עמוקה לשר הבינוי והשיכון זאב אלקין, איש עשייה ישר דרך, אינטלקטואל ושחמטאי מזהיר, אשר במהלך החודשים הראשונים לתפקידו ביצע שורה של מהלכים משמעותיים, שמוטב היה לו שרי השיכון הקודמים היו עושים קודם לכן.
אולם לפלא בעיניי הצעתו האחרונה של השר אלקין להוריד את אחוז הסרבנים לפינוי-בינוי / תמ"א 38 ל-51%. זאת בעקבות אסון ה-11 בספטמבר האחרון בחולון, בו ניצלו עשרות משפחות בעור שיניהן מקריסת בניין שיכון מתפורר ברחוב סרלין.
בינינו, האם העובדה שוועד בניין פלוני אלמוני יצביע ב-51% לטובת תמ"א 38/2 או יתנגד משום שרק 49% יצביעו בעד התהליך, תשנה במאום את התרחיש האפוקליפטי בו אותו בניין יחליט ביום בהיר אחד לקרוס על דייריו? האסון יזעזע את אמות הסיפים בכל המדינה, וכל זאת בגלל הפרש זעיר של 2%.
משום כך אין בעצם משמעות כלל לכמה אחוזים הצביעו, אם בניין הוכרז כמסוכן ועשוי לקרוס בקרוב. בטח כאשר התהליכים בישראל לקבלת היתר לתוכנית כזאת לוקחים בין 5 ל-7 שנים.
אות משמיים
האם אסון חולון, שנמנע בצירוף מקרים של תושייה וטיפ-טיפה מזל, מה שאני קורא "אות משמיים", איננו בבחינת אות אזהרה מלמעלה, אשר אמור לגרום לשר אלקין, כמו גם ליתר שרי הממשלה הרלוונטיים, שלא לדבר על ראשי הערים והרשויות המקומיות, לקחת את עצמם בידיים ולשים קץ אחת ולתמיד לפיאסקו הנקרא "דיירים סרבנים"?
לפרוטוקול, בגלל דיירים סרבנים אנחנו עומדים כולנו בפני מצב בו ההתחדשות העירונית מתקדמת בצעדי צב ונוטלת כ-16% בלבד (כולל פינוי-בינוי ותמ"א 38) מהתחלות הבנייה בשוק הדיור. זאת למרות שהיא הפתרון היחידי לא רק לשדרוג היצע הדיור, אלא גם לשלומם ובטחונם של מיליוני ישראלים. זאת כאשר כ-30% מהבניינים בישראל נמצאים בקטגוריה האדומה של מבנים בסיכון!
במהלך השנים האחרונות התרענו בלשכת הקבלנים אודות המצב האבסורדי הזה, לפיו צפויים במהלך השנים הקרובות להתמוטט עשרות רבות ובהמשך מאות בניינים ותיקים, שנבנו לא על פי תו תקן נגד רעידות אדמה, בשנות ה-60, ה-70 ואפילו שנות ה-80. רק ב-1987 נקבע תו תקן מחייב לגבי בנייה העומדת בפני רעידות אדמה. ברחבי המדינה קיימים מאות אלפי בניינים כאלה, ששום מהנדס של שום עירייה לא בדק את מצבם לאשורו.
אם יש ספק
כמאמר חז"ל: אם יש ספק אז אין ספק. על ממשלת ישראל ליזום באופן מיידי הוראת שעה שתחייב את כל העיריות והרשויות המקומיות, לפיה כל בניין שייבדק על ידי מהנדס מוסמך וייקבע כי הוא בסכנה כזו או אחרת של התמוטטות עתידית, על הרשות המקומיות לחייב את דיירי הבניין להסכים באופן מיידי לפינוי-בינוי או לתמ"א 38/2.
במקום השנים הארוכות המאפיינות כיום תהליכים אלה, הוראת השעה תחייב את הרשות המקומית לקדם היתר להריסה, חפירה ודיפון ויינתן היתר בנייה מלא תוך 90 יום. כעבור 90 יום נוספים יושלמו כל הליכי התכנון ויתחיל ביצוע הפרויקט.
הממשלה תדאג לכך שצוות של מהנדסים מקצועיים ומיומנים יעמוד לרשות העיריות והרשויות המקומיות. כמו כן היא תדאג לכך ששום נושא כספי לא יעכב את התוכנית, אם התשלום על ידי משרד הפנים או תקציב תב"ע פנימי. במקרה צורך הרשות המקומית תקבל מימון, שלא לדבר על הדיירים המפונים שיקבלו מימון מלא וסידור נאות למגורים בשכר דירה בתקופה שבה יבוצע הפרויקט החדש.
על דעת עצמם
ראשי הערים, מבחינתם, יהיו חייבים by hook or by crook ליישם את הוראת השעה הזו. המצב דהיום, בו כל ראש עיר וכל רשות הוא בבחינת "פילדמרשל" המחליט על דעת עצמו האם לקדם או לא לקדם פינוי-בינוי או תמ"א 38 אמור להסתיים לאלתר. אותם ראשי רשויות שימרו את הוראת השעה יסתכנו בתביעה פלילית.
נכון, יהיו שיטענו שמדובר ב"החלטה לא דמוקרטית", אבל חיי אדם מקבלים עדיפות "על דמוקרטיה". נשאלת השאלה האם הדמוקרטיה, כביכול, היא זו שתציל ביום פקודה אלפי ואולי אף רבבות ישראלים מקריסת הבניין בו הם מתגוררים, ללא כל התראה מוקדמת?
אני כותב את המילים הללו בהתרגשות מרובה, במיוחד כמי שהיה עד אישית ואף מעורב בתהליך פינוי הדיירים מרחוב סרלין בחולון ב-11 בספטמבר האחרון, שהיה באופן סמלי יום השנה ה-20 לאסון מגדלי התאומים בניו יורק. אותו אסון תאומים, כזכור, היה תוצאה של פעולת טרור נוראה. אצלנו, להבדיל אלף אלפי הבדלות, הכדור להצלת אותם דיירים נמצא בידי ממשלת ישראל וראשי הערים.
אז תתחילו לעבוד על זה, לפני שיהיה מאוחר מדי!
- כותב המאמר רוני מזרחי הוא נשיא לשכת הקבלנים ובעלי קבוצת "מזרחי ובניו"