שנה אחרי מותו: נחשף כי פרופ' דניאל כהנמן סיים את חייו בהמתת חסד

כמעט שנה לאחר מותו של הפסיכולוג הישראלי-אמריקני זוכה פרס נובל בכלכלה דניאל כהנמן, חברו ג׳ייסון זווייג חושף בטור אישי ב"וול סטריט ג׳ורנל" כי כהנמן בחר לסיים את חייו בהתאבדות בסיוע רפואי בשווייץ.

״זה מכתב הפרידה שאני שולח לחבריי כדי לספר להם שאני בדרכי לשווייץ, היכן שחיי יסתיימו ב-27 למרץ״, הסביר כהנמן בהודעת מייל ששלח לקרוביו. לפני מותו המריא כהנמן מניו יורק לפריז יחד עם זוגתו ברברה טברסקי (אלמנתו של עמיתו למחקר, עמוס טברסקי), שם הוא התאחד עם משפחתו, ביקר במוזיאונים של העיר, צפה בבלט ובילה את ימיו האחרונים.

כהנמן מפורסם במחקריו על קבלת החלטות, מה שזיכה אותו בפרס נובל לכלכלה על מחקרו על השיפוט האנושי וקבלת החלטות במצבי אי ודאות. ״לא זכיתי להיפרד מ׳דני׳ ואני לא מצליח להבין לגמרי מדוע הוא הרגיש שהוא חייב ללכת. מותו מציג שאלה עמוקה: איך מי שהיה הסמכות המובילה בעולם לגבי קבלת החלטות מקבל את ההחלטה האולטימטיבית? האם הוא עקב אחר עצותיו להחלטות טובות?״, כותב זווייג.

זווייג נזכר באביו שבחר לסיים את חייו בעקבות סרטן ריאות סופני, לעומת כהנמן שהיה במצב רפואי ומנטלי סביר ביחס לגילו. פיליפ טטלוק, פסיכולוג מאוניברסיטת פנסילבניה ואחד מחבריו של כהנמן, העריך בפני זווייג שכהנמן ״חישב חישוב תועלתני של מתי נטל החיים יעלה על היתרונות שבהם – והוא חזה את הדעיכה התלולה בשנות ה-90 המוקדמות שלו״. הוא הוסיף כי ״מעולם לא ראה מוות שתוכנן טוב יותר מזה שדני תכנן״.

״אני עדיין פעיל, נהנה מדברים רבים בחיים (חוץ מהחדשות היומיות) ואמות כאדם מאושר. אבל הכליות שלי נמצאות בישורת האחרונה, תדירות הליקויים המנטליים הולכת וגוברת, ואני בן תשעים. הגיע הזמן ללכת״, הוא כתב באותו מייל.

זווייג מעריך כי הרושם שהותירו בכהנמן הסבל שגרמה הדמנציה לאשתו לפני שנפטרה והדעיכה הקוגניטיבית שחוותה אמו בשנותיה האחרונות, היו חלק מהמניעים להחלטה זו. ״אני מאמין מאז היותי נער שהסבל וחוסר הכבוד של שנות החיים האחרונות הם מיותרים, ואני פועל על פי אמונה זו״, כתב כהנמן במייל האחרון לחבריו.

זווייג כותב שכהנמן לא התייעץ עם איש על ההחלטה שקיבל. ״כהנמן סיפר לכמה מהמקורבים אליו ביותר על תכניותיו, שבועות לפני שטס לשווייץ. למרות ניסיונותיהם לשכנע אותו לדחות את ההחלטה, הוא לא זז מעמדתו. חבר אחד הפציר בו בעקשנות כזו עד שכהנמן לבסוף אמר לו להפסיק״, כותב זווייג.

זווייג מזכיר עקרון פסיכולוגי חשוב שניסח כהנמן: אנשים נוטים לשפוט את חוויותיהם לפי רגשותיהם כלפי החוויה בפסגתה ובסופה. ״זה היה עניין מעורר תמיהה עבור חבריו ומשפחתו עד כמה נראה היה שהוא נהנה מהחיים בסופם״, מצטט זווייג את אחד מחבריו שנזכר כיצד התחננו בפניו: ״מדוע להפסיק עכשיו?״. אותו חבר מוסיף כי הוא ודאי מצטער שכהנמן לא העניק להם יותר זמן, אך מוסיף כי ״דני הצליח ליצור סוף מאושר לחיים של 90 שנים, בהתאם לכלל השיא-סוף שלו. הוא לא היה יכול להשיג זאת אילו היה מניח לטבע לעשות את שלו״.

כהנמן כותב באותו המייל כי הוא מבין את מי שעשוי לראות את החלטתו כשגויה, אך מטבעה, אומר כהנמן – ההחלטה בנושא הזה תמיד תיראה מוקדמת מדי. ״אין זה מפתיע שחלק מאוהביי היו מעדיפים שאחכה עד שיהיה ברור שאין טעם להאריך את חיי. אבל קיבלתי את החלטתי דווקא מפני שרציתי להימנע ממצב זה, ולכן היא הייתה חייבת להיראות מוקדמת מדי״, הוא כותב.

"אני לא מפחד מלא להיות קיים"

כהנמן מבקש מחבריו ומשפחתו שלא לפרסם מייד אחרי מותו את האופן שבו סיים אותם. ״אני לא מתבייש בבחירה שלי, אבל גם לא מעוניין להפוך אותה להצהרה פומבית. משפחתי תימנע מפרטים על סיבת המוות עד כמה שאפשר, כי אף אחד לא רוצה שזה יהיה במוקד ההספדים. אנא הימנעו מלדבר על כך למשך כמה ימים״, הוא כותב במייל.

״גיליתי לאחר קבלת ההחלטה שאני לא מפחד מלא להיות קיים, ושאני חושב על המוות כמו ללכת לישון מבלי להתעורר. התקופה האחרונה באמת לא הייתה קשה, פרט לכך שהייתי עד לכאב שגרמתי לאחרים. אז אם נטיתם לחוש צער עבורי, אל תעשו זאת״, כותב כהנמן באותה הודעת פרידה, ״תודה שעזרתם לי להפוך את חיי לטובים״.

כהנמן כתב כמה ספרים שהשפיעו רבות על הבנתנו כיצד אנשים מקבלים החלטות. ספרו המפורסם ביותר, "לחשוב מהר, לחשוב לאט", הפך לרב-מכר. בשנת 2002 זכה כהנמן בפרס נובל לכלכלה על מחקריו המשותפים עם עמוס טברסקי, שהראו כיצד אנשים מקבלים החלטות בתנאים של חוסר ודאות. הוא גילה שאנחנו מעריכים הפסדים ורווחים באופן שונה ונוטים לשגיאות חשיבה קבועות. ספרו האחרון, "רעש", עסק בהבדלים מזיקים בהחלטות במערכות משפט, רפואה ועסקים. תובנותיו משפיעות עד היום על תחומים רבים בחיינו, מהשקעות כספיות ועד למדיניות ציבורית.