אופנועים אמריקאים, עתירי סמ”ק ונוכחות, עשויים להיראות מהצד, כשייכים כולם לאותו הז’אנר. כמו בכל תרבות, גם כאן יש אמיתות ברורות, הגדרות ישנות וחלוקה ברורה לתפקידים. וכמו בכל תרבות, בחסות העידן המודרני צצות פרשנויות חדשות למונחים ישנים. אז בזמן שלרוב האנשים האינדיאן צ’לנג’ר שבתמונות נראה כמו עוד אופנוע אמריקני גדול ומרשים, הוא למעשה משתייך לזרם ברור מאוד. וגם מציג כמה חידושים על הדרך.
אינדיאן צ’לנג’ר הוא באגר (הגדרה שבעצמה יכולה לפתוח כמה דיונים פילוסופיים), שרוצה לדרוך איפה שבני מינו לא דרכו מעולם. לדוגמה, הוא מצויד בשלדת אלומיניום – משהו שאפשר למצוא יותר באופנוע קצה ספורטיביים ופחות באופנועים מסוגו. הוא גם מוסיף על זה מכלולים מתקדמים כמו מזלג הפוך, בולם אחורי איכותי, מערכת בלימה רדיאלית ועוד. שוב, לא בדיוק רשימת המכלולים הנורמטיבית לאופנוע מהסוג הזה, מהמקורות האלו.
• ציוד ואביזרים לרכב במבצעים שווים
בהמשך ישיר לרשימה מעלה, יש כאן גם מנוע. 1,769 סמ”ק ממנו. שתי בוכנות ענקיות שלא מפחדות לטפס במעלה הסל”ד ולייצר 122 כ”ס ו-18.1 קג”מ. וכמובן, שיש כאן עוד כל מיני תוספות שחייבות להיות באופנוע מהסוג הזה בתג המחיר הזה. זה כולל מסך מגע גדול, מיגון רוח מתכוונן חשמלית, בקרת שיוט, בחירת מצבי רכיבה, מפתח חכם ועוד.
• ציוד ואביזרים לרכב במבצעים שווים
המושב נמוך למדי, הרגליים שלוחות לפנים, הידיים גם הן (קצת יותר מדי). יד ימין מסובבת את המצערת והצ’לנג’ר טס לפנים. מהירות התגובה והעוצמה שלה, כמויות של מומנט שנשפכות אל הגלגל האחורי ודוחפים את הטונאז’ הזה לפנים בהחלטיות. במצב הרכיבה הספורטיבי מתוך השלוש, יללות מהצמיג האחורי נכנסות לרפרטואר והתחושה הכוחנית מתעצמת. תוך כדי כל אלו, המנוע הגדול מצליח גם להיות חלק, וגם לנגן פמפום וי-טווין ברקע, מבלי להרעיד או לעייף.
זה אופנוע שבנוי לשיוט ארוך ונינוח, כזה שעובר דרך פניות ארוכות, רצוי עם מוזיקה טובה במערכת השמע. מה שמפתיע כאן זה הדיוק והנכונות לפנות, גם במקומות הדוקים יותר. המתלים וגם המשקל האדיר, מייצרים אחיזה מצוינת. זה לא אופנוע שמתעוות וקורס תחת העומס. אפילו מרווח ההטיה כאן מאפשר ירידה ארוכה ועמוקה לתוך הפניות. הבלמים הרדיאליים של ברמבו יעילים מאוד בגילוח מהירות, חסרים קצת נשיכה ראשונית אבל ליניאריים ובעלי עוצמה מתאימה.
למרות שהמכלולים כולם כאן מאפשרים רכיבה נמרצת (שוב, ביחס למקובל בקטגוריה הזו), הצ’לנג’ר מרגיש מצוין ברכיבה נינוחה הרבה יותר. מיגון הרוח במצבו העליון עושה עבודה מצוינת, בקרת השיוט מאפשרת להוריד עומס מהידיים והק”מ עוברים בקלות תחת גלגליו. ותמיד ברקע, נמצאת הידיעה, שאפשר להוריד כאן כמה הילוכים, ולעלות לקצב אחר לחלוטין.
כרגיל עם אופנועים יוקרתיים כאלו, לכל הטוב הזה יש מחיר. אבל בהתחשב בעלות של באגרים דומים בשוק, ובמפרט המרשים של האינדיאן הזה, התמחור כאן הגיוני לגמרי. אנחנו לא חלילה רומזים שאופנוע, שמחירו יכול להגיע לרבע מיליון שקלים עם אבזור כזה או אחר, הוא נגיש, זול או הגיוני. אבל בהשוואה לתחרות, הוא פשוט כזה.
מגרעות? כלים מהסוג הזה הם לא הבחירה הראשונה (או השנייה) למי שעיקר החיים שלו סבים סביב פקקי הערים הגדולות. אפשר כמובן לרכוב עליו גם בתנאים האלו, אבל זה קצת כמו לשתות מרק עם מזלג. האופנוע הזה נולד למרחבים. ממש כמו סוס טהור גזע. ואם הגענו לסוסים, נזכיר גם את תיקי האוכף שהיו נוהגים בוקרים לשים עליהם ומשם הגיע המונח באגר, עד לאופנועים כמו האינדיאן הזה.
מנוע וי-טווין, 1,769 סמ”ק הספק 122 כ”ס מומנט 17.7 קג”מ ב-3,800 סל”ד משקל 361 ק”ג 0-100 קמ”ש 3.9 שנ’ מהירות מרבית 200 קמ”ש מחיר 210,000 שקלים
בעד יכולת מפתיעה
נגד פקק עירוני
שורה תחתונה לרכוב (מהר) לעבר השקיעה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו