שעון החול אוזל: הימין חייב להתאחד - ועכשיו

בפעם הראשונה שיצאתי לחופשה קצרה מבית החולים הדסה בירושלים, לשם הובהלתי בעקבות פציעה קשה במלחמת יום כיפור, סרתי לביתו של מנחם בגין ז"ל בתל אביב. סיפרתי לו בהתרגשות על הקרבות, ובעיקר על המחדל האדיר שגרם לאבידות כבדות בקרב החיילים. לעולם לא אשכח את מבטו של מנחם בגין כשאמר לי "קצין צעיר, אל תשתמש במילה 'מחדל'. אימהות שכולות לא צריכות לשמוע שהבנים נהרגו עקב מחדל". הפנמתי את המסר. חשוב לדבר ולכתוב על שצריך להיעשות בטרם יהיה מאוחר, אין ערך לחוכמה בדיעבד.

תחושה קשה מכבידה עליי מאוד בימים אלה ומזכירה לי את הימים ההם. בפני מדינת ישראל ניצבים אתגרים אדירים בתחומי הביטחון החיצוני והפנימי, הכלכלה, החברה ומערכת המשפט. במקום להיערך מולם, ישראל עסוקה בליבוי אש זרה של שנאה, ריב ומדנים. עוד משחר עלותנו על במת ההיסטוריה הישראלים התחלקו לשבטים. על פי מפתח שבטי חולקה ארץ ישראל בימי יהושע. מריבות בין שבטים הובילו את מצעד האיוולת היהודי, ועל כך שילם עמנו מחיר כבד.

מערכות הבחירות האחרונות לא עסקו בסוגיות מהות והתמקדו בסיסמה "רק לא ביבי". סיסמה אינה תחליף להכרעה בסוגיות מהותיות. בישראל מתנהל מאבק עז על דמות המדינה ועל דרכה. מאבק בין ימין לשמאל. שתי תפיסות עולם שונות כמעט בכל נושא, החל בשאלה אם ישראל היא מדינה יהודית או מדינת כל לאומיה, ויכוח מר בסוגיית גבולות המדינה וההתיישבות, וכן במדיניות הכלכלית בין שוק חופשי לסוציאליזם. בין הצעות הפתרון של השמאל לאלה של ימין פעורה תהום. אשליה לחשוב ששנאה יכולה להיות תחליף להתמודדות עם המהות.

במערכות הבחירות המועמדים פיזרו הבטחות לכל עבר. אולם ברגע האמת, כשיש להבטיח את ביטחון האזרחים ואת שלמות הארץ, מהראוי שכולם יירדו מהעצים הגבוהים שעליהם טיפסו, יגלו אחריות ויניחו בצד מתוך אחריות לאומית את האינטרסים האישיים. באין חזון ייפרע עם, ומחיר בלבול ערכי עלול להיות כבד. ההתנתקות היא דוגמה שלא תישכח. באתגרים הקיומיים מול איראן וגרורותיה, ממשל לא אוהד בלשון המעטה בארה"ב, חמאס שמתחזק, רשות פלשתינית שקורסת, חוסר שקט פנימי בין יהודים לערבים ומערכת אכיפת חוק בעייתית - חובה על מי שמאמין בערכי הימין להתאחד. תקוותי שגדעון סער יתגבר על תחושותיו האישיות, ואין ספק שאחריו גם נפתלי בנט יצטרף לממשלת ימין ויוותר על ראשות ממשלת שמאל קצרת מועד. למען ממשלת ימין צריך ויתור.

במנורה היו שבעה קנים, שלושה מזרחיים ושלושה מערביים, אך כולם פנו אל הנר האמצעי. יש מקום לוויכוח ולחילופי דעות, ובלבד שכולם פונים אל הנר המרכזי, שהוא בימינו טובת מדינת היהודים. יש לקוות שנזכה לראות את האור שעולה מתוך המנורה, אור שיוביל לאחדות בימין.