בנט, סער: הצטרפות לממשלת נתניהו זו עוצמה, לא כניעה

תחושת הנבגדות מאז הבחירות פשוט לא עוזבת אותי. יש 65 מנדטים לימין, 65 מנדטים לבנייה של קואליציה איתנה שתוכל, אחרי שנתיים, להביא יציבות. 65 מנדטים שיכולים לטפל בריפוי פצעי הקורונה, להוביל מהפכה במערכת המשפט ולמנות ארבעה שופטי עליון, שמסוגלים להפסיק את ההפקרות ביהודה ושומרון לפני שנאבד אותם, להתמודד עם האנרכיה בנגב, בגליל ובדרום תל אביב, שיכולים להתמודד עם האתגרים הבינלאומיים והאג וגם לעמוד מול ממשל לא אוהד בוושינגטון שמערער את המזרח התיכון החדש שסוף־סוף התחיל להיווצר כאן. 

הנה מקצת האתגרים בזירה הבינלאומית מהשבוע האחרון. ממשל ביידן חוזר לממן את אונר"א ואת הרשות הפלשתינית במאות מיליוני דולרים, גורמים בממשל גם פוגעים בעמימות הביטחונית של ישראל מול איראן בהדלפה על פעולות צבאיות ישראליות. כל זה במקביל לזחילה חזרה להסכם גרעין עם איראן והסרת הסנקציות. מלבד זאת, האג חונה מעבר לפינה וממשלת ישראל טרם גיבשה מדיניות התמודדות עם התביעה האנטישמית, אחרי שגם כאן ננטשנו ע"י הממשל האמריקני החדש. 

וכאן, לה־לה לנד. במקום להקים ממשלה, עסוקים בהקמת קואליציות מדומיינות. נתניהו עושה טעות היסטורית ומנסה להרכיב קואליציה שנתמכת בחסדיה של רע"מ, ואילו בנט וסער מרכיבים קואליציות משונות שנסמכות על מרצ בואכה המשותפת. אלה ואלה יובילו אותנו לבחירות חמישיות, שסביר להניח יביאו את אותה תוצאה. 

יש לי הרבה ביקורת על נתניהו, מבחינה עניינית־אידיאולוגית ומבחינה התנהלותית. אחת מהביקורות היא שהוא שורף את כל הטובים, הרי גם בנט ושקד וגם סער, האוזר ואלקין היו ממקורביו, ובמקום לתת לאנשים המוכשרים האלה את מקומם הראוי כדי שיקדמו את המדינה, הוא הפנה להם גב בצורה הכי נמוכה ומכוערת. ועדיין, לא השתכנעתי שנתניהו הוא־הוא הבעיה של מדינת ישראל וצריך לשרוף הכל רק כדי שילך. "רק־לא־ביבי" זו לא אידיאולוגיה. היא פוררה את השמאל, והיא מאיימת עכשיו לפורר גם את הימין. 

הבטחנו שלא נשב עם נתניהו, אומרים בתקווה חדשה, והם צודקים. זו אכן היתה החותמת המרכזית שלהם בקמפיין. הבטחה נוספת היתה שסער יהיה ראש ממשלה, אך הנה, היום הוא "שם את האגו בצד" ומריץ את בנט, עם מנדט אחד בלבד יותר ממנו. זה לא רציני. גודל השעה הוא עצום ונדרשת כאן התעלות על הנסיבות, מוצדקות ככל שתהיינה. סער ובנט, אלקין ושקד, הם לא חוסר ברירה מבחינת הציבור הימני, הם גם לא איזשהו פלסטר להקמת ממשלה. הם התקווה לממשלת ימין אמיתית, שתוביל שינויים משמעותיים ותנווט את ישראל. הם חלק אינטגרלי מהמחנה הלאומי וחלק משמעותי במארג שיכול להתמודד עם האתגרים מבית ומחוץ. 

כניסה לממשלת ימין, עיצוב המדיניות וסדר היום שלה, לקיחת חלק בתפקידי מפתח - כל אלה הם לא כניעה לנתניהו, כמו שמספרים לנו בשמאל, הם עוצמה. הם לא רפיסות, הם אחריות. לעומת זאת, קואליציות הזויות או בחירות חמישיות הן פשע, שספק אם יימחה.