אתמול (שלישי) בערב, קצת לפני שתוצאות האמת של בחירות 2021 חשפו עוד ממערומיו של הפלונטר הפוליטי הישראלי, זה קרה. "ארץ נהדרת", גלולת שיכוך הכאבים הרשמית של כל מערכת בחירות בארץ מזה שנים לא מעטות, סיכמה בתוך לא יותר מ-4 דקות תחושה קשה שישראלים רבים סוחבים עליהם כבר תקופה.
זה קרה ברגע הקרשנדו של מערכת בחירות רביעית בשנתיים, מספר בלתי נתפס שאיכשהו כבר למדנו לחיות איתו תוך הרמת כתפיים אגבית; במעמד שכבר הופך פחות ופחות מותח, בטח פחות חגיגי, בכל פעם שאנחנו מוצאים את עצמנו בו; בשיאו של עוד תאטרון אבסורד אלקטורלי, ברגע האמת של טייק רביעי במספר בהליך דמוקרטי שרק הולך ומאבד מיוקרתו; רגעים לפני הגראנד פינאלה של מה שהיה פעם חגיגה, או לכל הפחות סממן של חברה בריאה ומתפקדת, אך בפועל הולך ומתגלה כתעודת עניות לאופרציה מנהלתית מדינית; אז, בדיוק אז, באו כותבי תוכנית מערכונים סאטירית וירו לנו את מה שנקרא "כל האמת בפרצוף".
כן, הם עשו זאת באופן קומי וטוב שכך. בכל זאת, תוכנית בידור, פריים טיים ערוץ 12, וגם כך מדובר בגלולה מרה מדי לבלוע. אבל אם "ארץ נהדרת" היא סוג של ליצן רפואי עבור מדינה בטיפול נמרץ, אז אתמול הליצן הפך לכמה רגעים ל"זה" מספר הבלהות המטריד של סטיבן קינג. בקטע טלוויזיוני נדיר באיכותו, בא שאולי - כנראה הדמות האייקונית ביותר של אסי כהן ב"ארץ נהדרת", ואמר את מה שהרבה מאיתנו חושבים בראש אבל מפחדים להגיד: משהו פה כבר לא עובד.
זה התחיל רגוע. שאולי ואשתו אירנה, בגילומה המבריק של ליאת הר לב, מאסו ממש כמונו בבחירות. אירנה כבר עברה על כל קשת הטרללת הפוליטית הישראלית, כאילו שזה באמת משנה מה שמנו בקלפי בשנתיים האחרונות. קצת לפני כן, היא מספרת, הצביעה לטהוניה, ואולי זו הבחירה היחידה שבאמת שינתה פה משהו. שאולי מצדו כבר ויתר מזמן, מספר שדחף למעטפת הבחירות בעיקר גסויות. וכשהמראיין הבלתי נראה, אייל קיציס, שואל אותם אם לא חבל לבזבז את זכותם הדמוקרטית, נכנס כהן לאחד המונולוגים החזקים והפוצעים ביותר שיצא לו לדקלם.
לא שמישהו צריך אחת נוספת, אבל זו הייתה עוד תזכורת ליכולת המשחק הבלתי נתפסת של כהן, אולי הקומיקאי הגדול ביותר שצמח כאן בשני העשורים האחרונים. בטייק אחד, עם אפס לפסוסים או שברי חיוכים בלתי נשלטים, הטלוויזיה הישראלית שידרה את אחד הנאומים הנוקבים בתולדותיה. זה היה מדויק ומטורלל בכפיפה אחת. עזבו אתכם בחירות, אמרה הדמות הכל כך ישראלית הזו. ללופ שנכנסנו אליו יש רק פיתרון אחד: מלחמת אזרחים. "בצער", הוא אומר. "ברגשות מעורבבים". כמובן שבסאטירה כמו בסאטירה הכל מעט מוגזם, אבל הרעיון הכללי לפיו ישראל נמצאת על סיפה של מלחמת א(זר)חים לא מופרך בכלל.
אם יש משהו שלמדנו מהשנתיים וקצת האחרונות, הוא שהמרקם החברתי כאן מחוספס עד כאב. כור ההיתוך, אותו רעיון אידיאולוגי אוטופי שעליו הושתת המפעל הציוני, הפך לכור גרעיני מתלקח בסכנת התפוצצות. בפעם הראשונה באמת בתולדותיה של מדינה כבר לא כל כך צעירה, אפשר למתוח קו בחול בין שני מחנות. ואם עד עכשיו הבחירות היו עושות מעין שאפל, ערבוב של המצב הקיים, ומסדרות מחדש את החיילים על לוח השח-מט הפוליטי המקומי, עכשיו אפילו זה לא יכול להתרחש. הפערים גדולים מדי, השסעים עמוקים, השנאה מבעבעת.
אם לא נחשפתם אליו עד כה (ולא ברור איך, מאז שודר היה מניפסט מלחמת האזרחים של שאולי, ובצדק, לדבר הכי ויראלי ברשת), קחו לעצמכם ארבע דקות מהחיים וצפו בו. זה ישתלם לכם מעבר להתמוגגות אל מול כתיבה מושחזת או ביצוע משובח. בדברי הקומדיה של ציון, משוגעת ככל שתהיה - דמות אחת סיכמה את הקונפליקט הישראלי-ישראלי ונתנה דרור למחשבות האיומות ביותר שהוא מעלה ביושבי הארץ הזו. "אין מה לעשות, העם הזה לא נדבק", אומר שאולי בפנים חתומות כשלידו אירנה - ספק מופתעת מהרעיונות שעולים במוחו של בן זוגה לחיים, ספק נבוכה אל מול התעוזה לספר אותם אל מול מצלמות. "אין כימיה, לא מסתדרים, יש פה יותר מדי סוגים", ממשיך שאולי, ומשם מספר את סיפורה של מדינה שמסוכסכת עם עצמה כבר שנים.
"אז אני חושבת שזה דווקא מה שכל כך יפה בעם שלנו, שזה פסיפס יענו", מנסה אירנה להציל מעט מכבודו של האתוס המוכר שמכרו לנו במשך שנים. "אם את כל כך אוהבת פסיפס", עונה לה שאולי, "למה לא שמת לנו בבית פסיפס?". הוא צודק, אגב. מי באמת אוהב פסיפס? "כלום אין לעם הזה במשותף", הוא אומר. "חוץ מזה שכולם ניסו לרצוח אותנו בכל העולם אז כולם ברחו לפה. חוץ מזה - כלום". משם הוא גולש לחגים היהודיים שכבר לא מחברים בינינו, מלחמת האזרחים האמריקנית, הנחיתה על הירח (ומפקפקיה), מעמד השחורים בארצות הברית, מלחמה בסוריה ועד קטטות כיסאות פלסטיק בבריכות ציבוריות. "הכל שנאה פה, כולם שונאים אחד את השני. אז חלאס, די". אפילו הקונפליקט הישראלי-פלסטיני נכנס לשם, אבל למלחמה הזו, הוא אומר, אין כניסה לערבים. "איתם נלחמנו מספיק וזה לא הוביל לשומקום. אין דבר יותר מגבש ממלחמת אזרחים!".
שוב - לא מדובר כאן בהתססה לצורך התססה, ויש לקוות שאיש מצופי המערכון המחריד והנפלא הזה לא לקח את הרעיון יותר מדי ברצינות. זו פשוט הייתה חתיכת אמת עגומה, אפילו טראגית, של מקום שאיבד את הכיוון שלו וזקוק נואשות לחישוב מסלול מחדש. מונולוג שביטא את המחשבות הכמוסות של לא מעט מהיושבים כאן, שכבר לא מצליחים לזהות את נקודת החיבור הישראלית בינם ובין אנשי המחנה הפוליטי המקביל. יש רגעים טלוויזיוניים שזוכים למעמד פולחן כבר בשידור הראשוני שלהם. יתכן מאוד שכל מי שצפה בזה של אתמול הרגיש זאת תוך כדי צפייה.
בתום ערב טלוויזיוני עתיר גימיקים, פאנלים, אורחים מתחלפים וכמות מלל בלתי נגמרת שלא באמת אומרת דבר, נותרנו עם טקסט מכונן אחד. אתמול, בזמן אמת, חזינו בקלאסיקה קומית נולדת. חבל רק שהבדיחה האמיתית והעצובה כאן היא על חשבוננו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו