1 המשחק הערב בין מכבי ת"א לוולנסיה ביד אליהו אמור היה להיות קרב ישיר בין שתי קבוצות שמנסות להשתחל לפלייאוף היורוליג. בפועל, בעוד לספרדים יש על מה לשחק, הסיכוי של אלופת ישראל, להיכנס לשמינייה הוא תיאורטי בלבד, אחרי ששלשום צסק"א מוסקבה סגרה לה מעשית את
עבור מכבי ת"א זה נראה כמו המשחק הראשון של שארית העונה שהלכה לאיבוד. עונת קורונה, שבה השאלה היא לא רק מי טוב יותר, אלא גם מי יידע להתמודד עם המורכבות של העניין. במקרה של הצהובים זה נחלק לשניים: הציון על הארגון והלוגיסטיקה הוא מצוין. הציון על הצד המקצועי - נכשל.
עוד ידובר רבות על השגיאות שהיו בבניית הקבוצה ובהתנהלותה על הפרקט, אבל מעבר לכדורסל נטו, בהתמודדות עם התקופה המיוחדת, המאמן והשחקנים לא שינו פאזה. התירוצים השונים - "אין קהל, אין אווירה", תנאים לא נוחים, שינויים רבים, לו"ז משתנה - הם נחלת כלל הקבוצות. לטווח הארוך היה צורך להסתגל ולהיות יצירתי, אבל מכבי לא ידעה לעשות זאת.
2 זה לא סוד שטיילר דורסי הוא שחקן לא יציב. הוא מבליח אחת לכמה משחקים - כך היה מול צסק"א שלשום - ואז נעלם. אבל זו לא הסיבה היחידה לעונה הבינונית של הגארד. נראה שהוא לא זכה למספיק קרדיט. לא מדובר רק בדקות משחק, אלא במקום בחמישייה, בסגל הקבוצה למשחקי הליגה החשובים ובגב, גם כשלא הולך. אם היה מקבל חצי ממה שסקוטי ווילבקין מקבל, ייתכן שמכבי היתה מוציאה מדורסי הרבה יותר.
שלשום שוב ראינו את האמונה המוגזמת של יאניס ספרופולוס בווילבקין. אפשר ללכת עם הכוכב שלך, אבל אפשר גם להגיד עד כאן. אם ווילבקין לא היה במגרש בקאמבק, הוא גם לא היה צריך להיות עשם במאני־טיים. אפשר היה לנסות משהו אחר.
3 כאמור, ולנסיה חזק בתמונת הפלייאוף. עבורה זאת תהיה לא רק עלייה היסטורית לשמונה הגדולות ביורוליג, אלא גם התמודדות עם תקרת זכוכית. עד העונה היא כ"אלופת יורוקאפ", שהתקשתה על במת היורוליג המרכזית. כדי לשנות זאת השתדרגה, כדי להוכיח כי הכדורסל הספרדי הוא מעבר לברצלונה וריאל מדריד ולעיתים באסקוניה. כדי שתהיה לכך חותמת סופית, היא חייבת להשלים את המשימה ולהשתחל לפלייאוף.
