מעולם לא חיכה לנבחרת דנמרק בכדורסל צוות טלוויזיה בשדה התעופה, אבל שלשום אחר הצהריים נרשם בקופנהגן אירוע מכונן כאשר המצלמות והמיקרופונים קיבלו את הדנים האלמונים עם נחיתתם. נבחרת ישראל מעולם לא ניצחה את ליטא, אבל דנמרק הקטנה, שאותה מאמן ארז ביטמן, עשתה זאת בגדול בסוף השבוע שעבר, כשהדהימה את הליטאים עם 76:80 בבועה בווילנה.
וזאת לא היתה ליטא ב', כפי שמנסים לגמד כאן ניצחונות. מול הדנים שיחקו מנטאס קלנייטיס וקוזמינסקאס מקובאן, ומאצ'יוליס הוותיק מאא"ק. יומיים לאחר מכן דנמרק ניצחה את צ'כיה של ננו גינזבורג 90:91 והשלימה שבוע חלומי בניצוחו של פרד לונברג, שקלע 66 נקודות בשני המשחקים, מתוכם עשר שלשות. גם פיליפ הרץ, המתאזרח של הפועל ב"ש מהעונה שעברה, היה שותף חשוב להישג, וכעת רחוקים הדנים ניצחון אחד בבועה שתתקיים בפברואר מהשתתפות באליפות אירופה, אחרי 70 שנה(!) שלא שיחקו שם.
"התייצבנו למשחקים האלה בחשש גדול ובלי ציפיות כי חסרנו שחקנים מובילים, אבל לא התבכיינו", הודה אתמול ביטמן בשיחה עם "ישראל היום" מרחובות קופנהגן ההומים, "חנן קולמן פרש כבר לפני שנה, שאבון שילדס שיחק עם מילאנו בתל אביב וניסינו לחפש לו טיסה שיגיע למשחק, אצל דיוויד לארסן, שמשחק באליקנטה מהליגה השנייה בספרד והוא שחקן חשוב אצלנו, הקבוצה שלו דחפה לפגרת הנבחרות משחקי השלמה חשובים והוא לא היה יכול לעזוב, והקפטן מייק ווילסון פרש לפני חודשיים".
דיוויד בלאט, חבר בלב ונפש, היה מהראשונים לברך את ביטמן, שחווה את הימים המאושרים ביותר בקריירת האימון שלו. מי שהתחיל כעוזרו של בלאט בסוף המאה הקודמת באולם בכפר בלום, המשיך כעוזר שני לפיני גרשון בזכייה בסופרוליג בפריז ב־2001 וידע בעיקר מורדות כאשר עבר להיות הנהג הראשי.
עבודתו הופסקה באמצע העונה בהרצליה ובחיפה ("נפלתי על חוסר אמינות וממש תקעו לי סכין בגב, אבל אני לא רוצה להתעסק בעבר"), וגם כאשר אימן מעבר לים לא הצליח לשרוד. "הרוב זה בגלל בחירות גרועות שלי", הוא מודה, "באפולון פטראס היוונית ידעתי אחרי שחתמתי שאחזיק שם גג שלושה-ארבעה חודשים. האכזבה הגדולה שלי היתה בגנט, שם הקבוצה התחברה ונראתה טוב, אבל רוב ההנהלה רצתה מאמן עם זהות בלגית ובמשבר הראשון ניצלו את זה כדי להיפרד ממני. הייתי ילד טוב מדי ונאיבי בפרספקטיבה של זמן".
נבחרת דנמרק חוגגת את הניצחון על צ'כיה // צילום: פיב"א, האתר הרשמי
"הגעתי ממורשת של צבא"
ביטמן למעשה פרש מאימון כדורסל מקצועני ב־2012 ועבר לנהל את רשות הספורט במועצה האזורית עמק יזרעאל במקומו של עמירם הלוי, יו"ר איגוד הכדורסל. הוא הוביל את הנערים של עמק יזרעאל לשתי זכיות בגביע המדינה, אבל התמקד בניהול.
ההצעה מקופנהגן ב־2017 הפתיעה אותו, אבל הוא נרתם אליה. "אלה היו שחקנים שלי שעברו לתפקידי ניהול בהתאחדות הדנית", הוא מספר, "לקחתי את התפקיד מאחר שמדובר בחלונות של עשרה ימים, וזה לא הצריך אותי לעבור לשם".
למרות זאת, בשנתיים האחרונות נדד עם משפחתו (אשתו ושלוש בנותיו) לקופנהגן. "רצינו קצת להתאוורר ולחוות דברים אחרים", הוא מספר, "אשתי, שהיא דוקטור לגנטיקה ומרצה בארץ, מלמדת עברית בקהילה היהודית, ואני פתחתי אקדמיה לכדורסל עם חנן קולמן".
במסגרת אירועי הקהילה חלו ביטמן וכל משפחתו בקורונה בחודש מארס, אבל התאוששו במהירות. לפני כחודשיים אמור היה המאמן לשוב לישראל לאזכרה של אביו, סגן דוד ביטמן ז"ל שנפל במלחמת יום כיפור בסיני: "משרד הביטחון מארגן בכל שנה טיסה לישראל לקרובים מדרגה ראשונה, אבל הפעם, עקב הקורונה, בוטלו כל האזכרות הממלכתיות".
גם דודו, רמי ביטמן ז"ל, הוא חלל צה"ל שנפל במלחמת ששת הימים. ביום הזיכרון האחרון העביר ביטמן הרצאה בזום לקהילות היהודיות בדנמרק ובשבדיה. כמי שלחם בסיירת צנחנים והיה מדריך כושר קרבי, עד לפני שנה היה מגיע למילואים בחיל הים. "הגעתי ממורשת של צבא ואני צריך להעביר את זה הלאה", הוא מסכם, "אני חי את זה בכל יום".
