השרה לקידום וחיזוק קהילתי, אורלי לוי־אבקסיס, הפכה מאז שייכה את עצמה למחנה הימין אחרי הבחירות, למוקד התקפות והשמצות בלתי פוסקות ממי שהתאכזבו מהתנהלותה. קראו לה בוגדת, גנבת קולות, השמיצו את התיק הממשלתי שקיבלה. אבל לה יש גרסה משלה.
"אחרי הבחירות הראשונות שבהן גשר לא עברה את אחוז החסימה רציתי לפרוש", אומרת לוי בראיון ל"ישראל השבוע", "אבל עמיר פרץ לא ויתר ורדף אחריי. היה מגיע אלי לפעמים באחת בלילה הביתה, שולח אלי שליחים, ואפילו לנופש המשפחתי בשדה נחמיה בצפון הרחוק הגיע כדי לנסות לשכנע לרוץ יחד. כך קרה החיבור עם מפלגת העבודה. סיכמנו שגשר היא מפלגה עצמאית לכל דבר, ושאנחנו מדברים רק על נושאים חברתיים. הכל ממוסמך כך שאין מקום לפרשנות".
אבל בסופו של דבר החיבור קרה והיית שייכת באופן מובהק למחנה השמאל, אלה שלא מוכנים לשבת עם נתניהו.
"החיבור עם מרצ לא היה אמור להיות. הדברים נעשו מאחורי הגב שלי. זה נעשה בניגוד לעמדתי. עמיר פרץ גם לא רצה. היה לחץ מצד מרצ וגורמים בתוך מפלגת העבודה, כנראה מתוך מטרה להדיח את עמיר. הדבר היחיד ששכנע אותי להישאר היה כי עמיר בא אלי ואמר לי: 'הם מדיחים אותי, אני צריך אותך איתי'.
"ההסכם שלי עם עמיר זה בין שתי מפלגות, כאשר כל מפלגה שומרת על עצמאותה. החיבור היחיד היה חברתי. בהסכם בינינו דובר על כך שכל מפלגה סוברנית להחליט על כל הסכם שיוגש לשולחן בתחומים המדיני, ביטחוני, דת ומדינה, וכל היתר. הודעתי מעל לכל במה שהחיבור הוא טכני ונוגע רק לעניינים חברתיים ושיש הבדל אידיאולוגי ביני לבין העבודה. עם מרצ לא ניהלתי בכלל דין וחשבון.
"לא הסתרתי את הפער בעמדות". לוי־אבקסיס, פרץ והורוביץ // צילום: גדעון מרקוביץ
"במהלך הקמפיין מרצ רצו להתנגד לתוכנית המאה, ואמרתי שאני לא מוכנה. הם רתחו. לא הסתרתי את הפער הזה בעמדות. אמרתי שיש דברים שתהום פעורה בינינו".
לוי מספרת כי יום אחרי הבחירות ביקשה מפרץ להגיש בקשה לפיצול הסיעה כפי שסוכם, אבל הוא לא רצה. "אמרתי לו, אם שינית את דעתך תגיד לי, אבל הוא רק אמר שהוא צריך את החיבור בינתיים עבור המו"מ הקואליציוני. בסוף מי שהגיש את הבקשה הייתי אני".
"הגם אתה, ליברמן?"
ביישורת האחרונה של הקמפיין כבר נשמעו היטב קולות מתוך המחנה שיש ללכת לממשלה הנשענת על הרשימה המשותפת. איפה היית כל הזמן הזה?
"בסיבוב הראשון שהלכתי עם עמיר היה בינינו שיתוף פעולה והוא כיבד את כל הסיכומים, למרות שיש בינינו תפיסות עולם שונות. אבל בסיבוב השני לדעתי הוא ידע כל הדרך על התוכנית להקמת ממשלה בתמיכת הערבים. בניגוד לשקרים שנטענים כלפיי - לא הסתרתי זאת. ביום שישי, ערב הבחירות, התראיינתי לאופירה וברקו בטלוויזיה ואמרתי במפורש שלא אתן את ידי לממשלה כזאת. אבל מהראיון הזה מתעלמים.
"מצאתי את עצמי אחרי הבחירות באירוע שבו אני מבינה שבניגוד לכל הסיכומים פרץ לא רוצה להיפרד, כשכולם דוהרים לממשלת מיעוט הנשענת על תומכי טרור. זו היתה סיטואציה הזויה. הרי כמעט כל סיעות הבית תמכו בפסילת היבא יזבק בוועדת הבחירות, ואיתה עכשיו הולכים להקים ממשלה. הבנתי שהאצבע שלי היא המכריעה. הכל הגיע לפתחי. יש רגעים שאנשים מבינים שהם צריכים להיות נאמנים לעצמם ולדרכם. בנקודת הזמן הזאת אני מבינה, שאולי הממשלה הזאת שתקום תהיה חלומם של עיתונאים רבים וחלקים מהשמאל, אבל זו ממשלה שתקום על כרעי תרנגולת, שלא תצליח לשרוד.
"מה היינו עושים באירועים ביטחוניים, דת ומדינה ודברים אחרים, ההחלטות שעשויות להתקבל מהשיקולים האלה הופכות את הממשלה למסוכנת, גורמות לשבר גדול בציבור ולחבורת גנרלים להיות שבויה בידיהם של תומכי טרור. אם לממשלה של 61 קשה לתפקד, אז קל וחומר ממשלת מיעוט.
"בפורים, כשאני עדה להתרפסות מול ח"כים מהרשימה המשותפת ובל"ד כדי שיתמכו, אני מבינה שאולי לעת הזאת הגעתי. כמו במגילת אסתר. התחילו לאיים עלי ודרשו שאיישר קו. אמרו שאשלם מחיר. אבל הייתי חוזרת על ההחלטה הזאת עוד 20 אלף פעם כי אחרת לא הייתי ישנה בלילה. אף פעם לא הסתרתי את דעותיי. כך אני מחנכת את ילדיי. אמשיך להרים את הדגל החברתי אבל אני לא למכירה. אם הייתי למכירה, הייתי היום שרה מאוד־מאוד בכירה, אבל היתה היום ממשלה הנשענת על תומכי טרור.
"הפר הבטחה". בני גנץ // צילום: מארק ישראל סלם
"בשלב הזה ישבתי וכתבתי את הפוסט שבו הודעתי שראש הממשלה נתניהו הוא שניצח בבחירות. ראיתי איך הפוליטיקאים נופלים. גם איווט ליברמן. אמרתי לעצמי - הגם אתה, ברוטוס? שמחתי שההחלטה הזאת הגיעה לפתחי כי ראיתי שאי אפשר לסמוך על אף אחד. ידעתי שאשלם מחיר. אבל מה היו האופציות? ממשלה תלויה בתומכי טרור, בחירות רביעיות - ועוד בזמן קורונה, או ממשלת אחדות בראשות נתניהו? כשאלה האופציות, לי היתה תשובה ברורה מאוד".
"בזכותי מרצ בכנסת"
לוי מספרת כי ידעה שהמהלכים שלה יקוממו עליה מחנה שלם, אבל המשיכה בשלה. "מאותו הרגע שטרפדתי את החלום של אנשים מסוימים ואסון של חלק גדול בעם, הפכתי למטרה של פוליטיקאים ועיתונאים אובססיביים. הם מעורבים כל כך רגשית שהם לא יכולים לשים קווים אדומים לנטייה האובססיבית שלהם, הם מצביעים על אחרים וקוראים להם שופרות. הצביעות שלהם חוגגת".
אבל גנץ היה מועמד המחנה לראשות הממשלה. ברגע האמת לא תמכת בו.
"לא הסכמתי להמליץ עליו אחרי שהפר את ההבטחה וקיים מו"מ עם המשותפת. לא רציתי שהוא ימשיך. בתור אדם מאמין, אני בטוחה שלא סתם הייתי שם".
למה החיבור עם גנץ לפני הסבב הראשון לא צלח?
"כשהקמתי את המפלגה באתי ממקום של חיבור, לבוא בטוב. לאורך זמן נפגשנו הרבה פעמים, חלק מהדברים סוכמו בכתב. הגענו להבנות ובסוף גם חתמנו. יום לפני הגשת הרשימות הוא חתך והלך עם יאיר לפיד, למרות החתימה איתי. הוא התנהל בצורה לא כנה ולא שקופה.
"במהלך השיחות הרבות שלי איתו הוא אמר שהוא בא להיות שר החינוך. שהוא בא לפוליטיקה ללמוד. הוא לא דיבר בכלל על ראשות הממשלה. אהבתי את זה. זה שידר צניעות. אחרי זה הכל השתנה".
בשלב כלשהו היה לך תיאום עם נתניהו? טרפוד התוכנית של גנץ והשמאל תמורת תיק?
"נו, באמת. אם זה היה מתואם הייתי יכולה היום לקבל ממנו כל תפקיד שר. אני הייתי האחרונה שניהלה איתו מו"מ. רק אחרי מפלגת כחול לבן והעבודה אני באתי. אני הייתי שם כדי לעשות את ההחלטה שלי, ולכן אני סופגת. אבל יש פה הרבה מיזוגניות וגזענות".
מיזוגניות וגזענות? איך בדיוק?
"כי אתה רואה את היחס לאחרים שעשו את זה, כחול לבן, העבודה, האוזר והנדל - כולם שיקרו לבוחרים שלהם, אבל לא תוקפים אותם כמו שתוקפים אותי. יותר קל לתקוף אישה שהקימה הכל לבד. עדיין יש דין אחר לאישה או לגבר. תראה את הפוסטים: 'מרוקאית מסריחה' ועוד. מה זה אם לא גזענות?"
ברור לך שרק בזכות מצביעי שמאל את בכנסת?
"ממש לא. השניים וחצי מנדטים שלי לא נספרים? הרמתי קמפיין בלי שקל. זה כלום? קולם לא נספר? בלי החיבור הזה, מי שלא היתה בכנסת זו מרצ. אולי הטעות היא שאפשרנו לאירוע הזה לקרות. אלה אנשים צבועים, אלימים, אחד בפה ואחד בלב. רוב המצביעים של מרצ ברחו למשותפת. המצביעים שלי, 74 אלף, הלכו איתי. למרות שהיו כאלה שלא אהבו את החיבור הזה, אבל האמינו לי שזה טכני. למה המשותפת עלתה ל־15 מנדטים? אלה אנשי מרצ שהצביעו להם.
"במהלך הקמפיין היה אירוע 'ממשיכים את דרכו של רבין', לא באתי. שאלו איפה אורלי לוי. עניתי: רבין שלכם, לא שלי. זה לא קשור אלי".
תראי מה קרה, מחברת כנסת חרוצה וחברתית הפכת מבחינה תדמיתית לזגזגנית בין מפלגות ומי שרוצה את טובתה האישית.
"איש לא ימחק את עשרות החוקים החברתיים שהעברתי. על ילדים בסיכון, נפגעי תקיפה מינית, חד־הוריות, סיוע לדמויות שוליות של הרצף החברתי, דיור ציבורי, אשפוז יילוד, את זה אף אחד לא יכול למחוק. לא יוכלו לקחת ממני את כל פרסי איכות השלטון, המכון לדמוקרטיה, אומ"ץ שקיבלתי. אבל מנסים ליצור תודעה שמי שלא מתיישר עם מה שהם רוצים, מחסלים אותו פוליטית".
מי פה אדוני הארץ?
כשלוי־אבקסיס מדברת על גזענות, אי אפשר להתעלם מהמעורבות שלה במאבק על פתיחת נחל האסי בקיבוץ ניר דוד לציבור הרחב. היא האשימה את הקיבוצים בגזענות, לאחר שהיא עצמה התגוררה שם. "אני גרה ביישוב קהילתי דתי־חילוני שנקרא שלפים, גרתי בקיבוץ, אבל לא הייתי חברת קיבוץ", היא מסבירה, "שילמתי במיטב כספי על המגורים והשירותים. מבחינה קהילתית זה טוב, אבל זה הפך לעניין כלכלי נטו. למי שחשוב איכות וטבע שילך ליישוב, קיבוץ, אבל זה לא הופך את הקיבוצניקים לאדוני הארץ.
"ממשלת מיעוט לא תצליח לשרוד" // צילום: אורן בן חקון
"יש לי חברים קיבוצניקים. אבל האגנ'דה שלהם צריכה להשתנות. אלה כבר לא קרקעות לחקלאות אלא עסק כלכלי נטו. אם הייתי גרה בתל אביב אז היו אומרים שהפכתי להיות חברה של הטייקונים? עצם הניסיון לקשור בין הדברים זה ניסיון גזעני למנוע מאנשים, בעיקר מזרחים, לגור היכן שהם רוצים. הזכות איפה לגור צריכה להיות פתוחה לכולם. הקיבוצניקים היו יורים כדורי מלח וגונבים את הבגדים לילדים הבית־שאנים שבאים לנחל האסי. חשבתי שכמדינה עברנו תהליך, אבל מתברר שלא. הם מדברים על נחיתות תרבותית בהקשר של הילדים שלי, הם מדברים על נחיתות גנטית.
"בכנסים עם עמיר פרץ בקיבוצים אמרו לנו: בחיים לא נצביע למפלגה ששני ראשיה מרוקאים. היינו בהלם. אמרתי לעמיר, 'מה אנחנו צריכים את הכנסים האלה בקיבוצים?' הוא לא ידע מה לומר.
"זו תחושת עליונות של אנשים מסוימים. אנחנו כבר לא בתקופת מפא"י, ועדיין - אני רואה את התמונות האלה ומזדעזעת. אם עד עכשיו היה קצת פוליטיקלי קורקט - הוא נעלם. רואים את זה גם בהפגנות בבלפור. יש אנשים שנפגעו כלכלית וזועקים מדם ליבם, וליבי יוצא אליהם. אבל לצידם, אני סולדת ממי שמנצל את האירוע כדי להפיץ שנאה, הסתה, פילוג ואיבה. הם בוכים על זה שלא הצליחו בבחירות. זה ניצול של המגיפה".
המשרד שלך מומצא. אילו החלטות תקבלי בו?
"אני גאה שלמרות הקשיים אני יכולה לקדם נושאים חשובים עבור הציבור. 700 עובדים של הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול קיבלו מכתבי פיטורים כשהיתה שייכת למשרד לביטחון הפנים, ועוד בזמן קורונה, והחזרתי את כולם. העליתי את התקציב והתחלתי לפעול איתם למען הקהילה. במדינות מתקדמות כמו אנגליה יש שר לענייני קהילה. אבל מי שלא מבין מה כוחה של קהילה בבניית פניה ועתידה של החברה, לא מבין מה הכוח של הפרט בתוך קבוצה. קהילה בסוף היא איפה שהחיים הנורמטיביים של החיים מתקיימים.
"עשינו המון בתחומי הגנה על ילדים ברשת, רישות מצלמות ברשויות המקומיות. שיפוץ קהילות בהתנדבות. מקלחות לדרי רחוב וארוחות, סט בגדים, תו תקן קהילתי, פרויקטים כמו 'קהילה מזהה' לאיתור אלימות נגד נשים ועוד המון דברים. גייסנו עובדי רשויות מקומיות בימי הקורונה לסיוע לנזקקים, כולל חלוקת אוכל, מדריכי מוגנות לצעירים ועוד".
מה התוכניות לעתיד?
"לעבוד קשה. השאלה היא האם אני חושבת שיש לי עוד מה לתרום. יש לי מפלגה, משרד והרבה עבודה שצריך לעשות כדי להביא את האני מאמין לידי ביטוי ולתקן עוולות חברתיות. אם אאמין שיש לי מה לתרום - אמשיך בפוליטיקה. אבל אלך עם האמת שלי. הגעתי מבית של תיקונים חברתיים".
בלשכתו של עמיר פרץ סירבו להתייחס לאמירות של לוי־אבקסיס על הסכמי טרום הבחירות, אך גורמים במפלגת העבודה מדגישים את העובדה שהיא היתה חתומה על הסכם גלוי שהוגש לוועדת הבחירות המרכזית, "כך שהכל היה בשקיפות מלאה, כל הקמפיין התנהל בתיאום מלא ובשיתוף פעולה מלא עם שלוש המפלגות. לוי־אבקסיס הופיעה בכל אירועי הקמפיין כדוברת מרכזית יחד עם מרצ והעבודה".
מכחול לבן נמסר: "שקר מוחלט. ההסכם שעליו מדברת לוי־אבקסיס מעולם לא נחתם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו