באופן אירוני, הפיצוץ שאירע בנמל ביירות לפני כחודשיים והאסון שהמיט על בירת לבנון היה הזרז שהביא להחלפת הדיסקט בקרב מקבלי ההחלטות בצמרת המדינה. הוא גרם להם להפנים את העובדה שבלימת קריסתה המתמשכת של כלכלת לבנון, שהגיעה לפשיטת רגל ולחדלות פירעון, תתאפשר רק באמצעות הגדלה משמעותית של הכנסות המדינה ממאגרי הגז, שנתגלו בים התיכון.
סביב חלק מהמאגרים קיימת מחלוקת בין לבנון לישראל, והדבר מנע מתאגידי האנרגיה הגדולים לחתום על הסכמים לפיתוח שדות הגז בתחום המים הכלכליים של לבנון ובכך להגדיל הכנסות שלבנון משוועת להן: זה תקופה ארוכה טובעת המדינה בהררי אשפה וסובלת ממשבר אנרגיה חמור, הגורם להפסקות חשמל ומים מקיפות.
סביר להניח כי אלמלא התרחש הפיצוץ, היה מודיע ארגון הטרור הלבנוני חיזבאללה בנאום מיוחד של המזכ"ל חסן נסראללה כי "לא יקום ולא יהיה שום מו"מ אזרחי או עקיף עם הישות הציונית הכובשת. לבנון, כמו גם חיזבאללה וכל מדינה ערבית, שוללת כל סממן של נורמליזציה עם הישות הנקראת ישראל".
אולם גם נסראללה ומעגל מקורביו בהנהגת ארגון הטרור השיעי, ששולט הלכה למעשה בלבנון, יודעים כי מניעת המו"מ העקיף לשרטוט הגבולות הימיים והיבשתיים ופתרון המחלוקת עם ישראל ירחיקו לשנים רבות את האפשרות שלבנון תגדיל באופן משמעותי את הכנסותיה לקופת המדינה המרוקנת.
יתרה מכך, מזכ"ל חיזבאללה וארגונו, שמצהירים בכל הזדמנות על היותם פטריוטים לבנונים לפני הכל, מודעים לביקורת הציבורית כלפיהם ברחוב הלבנוני. יחד עם הביקורת דורשים החוגים הליברליים בלבנון מחיזבאללה - בהיותו ארגון פוליטי לגיטימי - להתפרק מנשקו ולאפשר לצבא לבנון לבצע את משימות ההגנה על ביטחונה השוטף של המולדת.
גם העובדה שארה"ב ומדינות רבות באירופה אינן מבחינות עוד בין פעילות הזרוע המדינית של חיזבאללה לפעילות הטרור של הזרוע הצבאית, תורמת לשתיקת הארגון בכל הנוגע למו"מ העקיף עם ישראל בתיווך אמריקני, שצפוי להיפתח בעוד ימים ספורים במטה יוניפי"ל בעיירת הגבול נאקורה.
גורמים פוליטיים בלבנון, השוללים כל סממן של נורמליזציה עם ישראל, לרבות אנשי חיזבאללה, מתבקשים כמעט מדי יום להתייחס בכלי התקשורת הערביים בכלל והלבנוניים בפרט למו"מ העקיף. לדברי הגורמים, חיזבאללה שותק משום שמדובר במו"מ אזרחי המתנהל באופן עקיף בחסות האו"ם וגורמים מדיניים שלישיים, ומשום שאין מדובר בהסכם ש"עלול חלילה", לדבריהם, להוביל לסוג של נורמליזציה בין המדינות.
השקט מכיוונו של נסראללה
אולם על רקע ההסכמים הישראליים עם האמירויות ועם בחריין, וכאשר מדי יום עולות הערכות לגבי המדינות הערביות הבאות שינרמלו את היחסים עם "הישות הציונית", וכאשר סעודיה מאפשרת לטיסות מסחריות מישראל לעבור בתחומה - כאשר כל זה מתרחש גם בלבנון וגם בחיזבאללה פנימה, מבינים שהמזרח התיכון נמצא בעיצומו של שינוי נרחב.
במזרח תיכון שבו ישראל, מצרים, ירדן והרשות הפלשתינית מניחות בצד מחלוקות לצורך הקמת פורום לשיתוף פעולה כלכלי ואזורי עם יוון וקפריסין בתחום האנרגיה, ללבנונים ברור שאם מדינתם תמשיך להתנהל לפי הקודים של מיליציית הטרור הצבאית, תישאר ארץ הארזים הרחק מאחור ותיאלץ להתמודד לבדה, אם בכלל, עם הנזקים העצומים שגרמה מערכת פוליטית מושחתת ורקובה.
ואם בארזים נפלה שלהבת, מה יאמרו אזובי הטרור של חיזבאללה? נדמה שהשקט מכיוונו של חסן נסראללה עונה על השאלה.