בגל הראשון של הקורונה גלי עטרי ישבה כמו כולם בבית. "לא עשיתי כלום חוץ מלהיות בבית עם המשפחה", היא מספרת. אבל בגל השני, כשהבינה שהקורונה לא הולכת להיעלם כל כך מהר, חזרה לפעילות. שיעורי פיתוח והקלטות של סקיצות באולפן. עכשיו היא גם משחררת שיר חדש בשם "עוד לא מאוחר", שכתבה שחף וולמן והלחין סגיב כהן.
"רציתי להוציא שיר מעצים", אומרת עטרי (66), "שמזכיר לנו שלא מאוחר להסדיר את הנשימה גם כשעובר עליך משהו לא נעים, שאפשר לנשום ולהמשיך הלאה. אני אדם שמחפש את החיוך. לפעמים זה קשה, במיוחד בתקופה האחרונה, ורציתי גם לעודד את האנשים, לדעת שלא מאוחר לחלום, להעז, להתמסר ולהגשים".
איך עוברת עלייך תקופת הקורונה?
"היתה אמורה להיות לי הופעה באמפי שוני שבוטלה. כנראה שאת הקיץ הזה כבר פספסתי בשוני. בהתחלה נהניתי להיות בבית. אני הכי אוהבת את זה, והיתה תחושה שזה זמני, חויה משותפת שחווים בכל העולם ושתעבור. אבל זה נמשך ונמשך, וחצי שנה אנשים לא עובדים, ויש חולים ומתים, וזה לא פשוט. השתדלתי לא לחשוב על הקהל ועל הגעגוע, אבל ברגע שהתחלנו לדבר על חזרה להופעות, פתאום גיליתי כמה אני מתגעגעת לצוות שלי, לבמה, לקהל. יש לי עוד שבועיים הופעה ראשונה ואני מאוד שמחה לחזור".
על השיר החדש החלה לעבוד כבר לפני שנתיים. "שחף וולמן היא בחורה מאוד מוכשרת", החיא מספרת. "היא שלחה לי כל מיני טקסטים, לחלקם התחברתי ולחלקם לא. את השיר הזה שמעתי לראשונה לפני שנתיים, והוא מאוד מצא חן בעיניי. עבדתי אז עם סגיב כהן על אלבום שלם שהוקדש לאחותי היקרה בעולם, שוש המנוחה, שהכירה לי אותו. איכשהו השיר לא יצא, ועכשיו הגיע הזמן שלו. אני מקווה שכמה שיותר אוזניים ישמעו אותו ויאהבו אותו".
את שותפה למאבקם של אנשי עולם התרבות לחזור להופיע?
"הייתי בהפגנה הגדולה הראשונה בירושלים מול משרד האוצר. יש לי צוות נגנים שאנחנו יחד הרבה שנים, אז הרגשתי צורך לנסוע ולהיות שם. אני חושבת שלאנשים התרבות נראית מהצד כמו משהו שאנשים עושים להנאתם, לא עבודה, והם שוכחים שיש אנשים מאחורי זה שמתפרנסים. הרי אין דבר כזה חיים בלי מוזיקה. אי אפשר לשים את זה בשוליים, ואסור לשכוח את זה, זה לא פחות חשוב מדברים אחרים".
הרבה שירים שלך מהשנים האחרונות עסקו העצמה נשית. השיר הזה פחות מתעסק בזה.
"נכון. זה לא בולט בשיר הזה כמו ב'ח'זקה מהרוח', למשל, אבל אני אוהבת את הפרשנות מאחורי המילים ואת הרמיזות שהן לפעמים יותר חזקות מהמילים עצמן. אני חושבת שזה שיר מעצים בדרכו העדינה, שמזכיר לנו שלמרות התקופה הזאת, שבה אנחנו חסרי אוויר תרתי משמע, אפשר למצוא את החיוך ולהרים את הראש".