זה התחיל בפוסט שהעלה רן דנקר בתחילת החודש, ובו בישר כי הוא מוכן לעשות הופעות בחצרות ועל גגות של אנשים פרטיים."ימי הקורונה סוגרים אותנו, אבל גם נפתחות הזדמנויות חדשות", כתב, "קמתי בבוקר והחלטתי שאם אתם לא יכולים לבוא אלי - אני אבוא אליכם. הרמתי הופעה אקוסטית עם אבנר טואג האחד והיחיד. באים לחצרות, לגגות, כל מקום שהוא פתוח תחת שמירה על ההנחיות של משרד הבריאות". והוא אכן עושה זאת מזה כמה שבועות. מופיע בפני אנשים ספורים בחצרות ועל גגות, תוך שמירה על מגבלות הקורונה.
אחד האמנים הללו הוא אבי גרייניק, שמציע מופע מוזיקלי אינטימי לעד 20 איש. "אני יודע איך לייצר אינטימיות, כך שאני מרגיש די בנוח עם הופעות כאלה", הוא אומר. "הדבר הזה לא דורש ממני מאמץ שבא על חשבון ההופעה. אני לא צריך להתנצל או להגיד שאלה לא התנאים האופטימליים. אני חש את המצב, את כמות האנשים, ומתאים את עצמי לדבר הזה. המופע מורכב משירים שלי, שביניהם יש סיפורים וקטעי קישור. אני מגיע עם קלידים, זמרת ליווי ובדרך כלל עם ערכת סאונד. כל עוד עומדים בהנחיות משרד הבריאות, זה יכול להיות בתוך הבית או בחצר, בגג, במרפסת. חשוב לי שאנשים יישבו במרחק של שני מטרים זה מזה".
לדבריו, הוא עדיין לומד את החוויה הזאת. "באופן טבעי האנשים שאני מגיע אליהם להופיע פתוחים לחוויה הזאת. אני אדם מאוד מציאותי ויודע שזו כנראה תהיה המציאות שלנו בזמן הקרוב, אז אני לא עוצר בצד ואומר 'וואו, איזה עולם דפוק יש עכשיו', אלא פשוט נכנס לעומק החוויה".
סי היימן יצאה במיזם של הופעות בביתה, בחצר הבניין שבו היא גרה בשכונת הדר יוסף בתל אביב. במופעים הללו היא מארחת זמרים וזמרות. נוסף על כך היא גם הולכת להופיע בבתים של אחרים. "האמת היא שעוד הרבה לפני הקורונה הייתי מופיעה בחצרות ובאירועים קטנים", היא מספרת. "אבל אין ספק שההגבלות של הקורונה שינו את התמונה. לפני כן לא הופעתי מול 10או 20בני אדם".
"האמנים הבינו שאין ברירה", מוסיפה היימן, "זו המציאות. גם הקהל הבין שאין דרך אחרת כרגע לראות הופעות. אני מגיעה להופעה יחד עם אלעד שודלר, המוזיקאי והמפיק שלי. אנחנו מופיעים עם 'שירים מבית אבא' או עם המופע של 30שנה לאלבום 'גיבור גדול'. קנינו מערכת הגברה קטנה, אנחנו שוכרים רכב ויוצאים לדרך. הופעתי, למשל, במתחם צימרים במטולה בפני 20 איש, וזה היה נהדר. אני עונה אישית לכל מי שמתקשר, וזה מוליד שיחות מדהימות".
לא בשביל הכסף
הסטנדאפיסטית חגית גינזבורג ייסדה לפני חמש שנים את ליין הסטנד-אפ "נשי ותהני", שבמסגרתו ריכזה עשר סטנדאפיסטיות נשים שהופיעו כמעט מדי ערב בהרכבים שונים. הקורונה גרמה לה לחשב מסלול מחדש. "אני מופיעה בבתים בצמד, אני וסטנדאפיסטית נוספת או אני והסטנדאפיסט דודו ארז", היא מספרת. "אנחנו מגיעים עם בידורית ונותנים מופע של שעה ורבע. זה וייב שונה של הופעה. העלות היא 2,000שקל להופעה, אבל יש המון גמישות, כי יותר מהכסף חשוב לנו להופיע ולשמח אנשים. אנשים בתקופה הזאת כל כך אסירי תודה שאת באה ומצחיקה אותם. זה נשמע קלישאה אבל זו האמת, וזה הרבה יותר חשוב לי. אני מוכנה להעביר בסוף הופעה כובע, שכל אחד ישלם כמה שהוא רוצה ומרגיש.
"זו תקופה לא פשוטה, אני עושה סטנד-אפ חמש וחצי שנים וגדעו לי את זה. כיבו לי את השמש. זו תחושה ממש של חנק. כשאני רואה סטנד-אפ בטלוויזיה אני מתחילה לבכות".
• סי היימן: השיא עוד לפנינו
• עימותים אלימים בהפגנת הזעם של התרבות
• אבי גרייניק מציג: הומור עם משמעות
מתגעגע לקהל
גם לשחקן משה אשכנזי הקורונה שיבשה את התוכניות. הוא לא יכול לשחק בתיאטרון, בהצגה "גבעת חלפון אינה עונה" בהבימה, וגם לא לרוץ עם מופע הסטנד-אפ שלו. "כשנדמה היה שחוזרים לשגרה, בניתי לוח של הופעות לחודשי הקיץ, שיותאמו להיכלי תרבות עם קפסולות", הוא מספר. "חשבתי שזה כבר מתחיל לקרות, שיש איזה קצה של אור, ואז פתאום שוב הכל התבטל. אז החלטתי להרים את הכפפה, כי האמת היא שאני חייב להופיע, אני מרגיש שמשהו בנשמה שלי מת.
"העבודה שלי היא גם סוג של טיפול. בהופעה אני עוסק בכל כך הרבה דברים בחיי האישיים, ערב-ערב, וזה נורא חסר לי. יש לי גם שני ילדים קטנים שאני צריך לפרנס, והבנתי שצריך לשנות את השיטה. אז אני מגיע לכל מי שמזמין אותי. אני בא עם המפיק שלי (אלון מחברת ארט דיירקטור) ועם בידורית, וזה מספיק. גם קודם הייתי נווד, הופעתי בפני חברות, בקיבוצים, בפאבים, עכשיו אני נווד אחר קצת. העולם השתנה והבנתי שצריך פשוט לעשות".
חברת "המון הופעות-המון ווליום" העלתה באחרונה פוסט שבו היא מציגה מבחר מאמניה שמוכנים לעשות הופעות במקומות קטנים ופרטיים. אחד מהאמנים האלו הוא גבע אלון. "אני עושה את זה בעיקר בשביל הקהל", הוא אומר. "כבר כמה חודשים שאנחנו תקועים בלי הופעות, ואנשים מחפשים את זה. זה חסר מאוד לכולם וזה מה שאפשר לעשות כרגע. ואני כמובן מתגעגע לאינטראקציה עם קהל. עשיתי כמה הופעות מקוונות, וזה לא מחליף את האינטראקציה שיש בהופעה מול קהל חי, זה מאוד חסר לי".
"יש הרבה קסם בהופעות קטנות מיניאטוריות", הוא מוסיף, "בעבר יצא לי לעשות דברים מהסוג הזה, וזה לא דומה למופעים במועדונים הגדולים. ברור שהפעם זה שונה, עם המגבלות והמסיכות. השבוע תהיה לי הופעה ראשונה מתוך כמה הופעות שכבר הוזמנו לבתים ולחצרות של אנשים ברחבי הארץ. אני מתרגש לחזור להיות מול קהל. אני מגיע לבד, עם גיטרה, ולמעשה מעניק לקהל את המופע שאני רץ איתו כבר שנים".
רוצים הצגה בבית?
גם באנסמבל התיאטרון אספמיה, בניהולה של דליה שימקו, החליטו לאמץ את המודל. "הקהל זקוק לתרבות ואנחנו זקוקים לקהל", אומרת שימקו, "אנחנו יכולים להופיע בכל מקום, ופתוחים להזמנות בבתים, בחצרות, במפעלים ובכיכרות". בין השחקנים באנסמבל: אסתי זקהיים, דליה שימקו, אייל שכטר, שלום שמואלוב, שירה קוריאל ואלחי לויט.
השבוע כבר הגיע האנסמבל עם ההצגה "מהפכניות" לחצר של בית פרטי של משפחה. הקהל מנה 20 איש, ולדברי חברי האנסמבל, הצופים הגיבו במחיאות כפיים סוערות. ההצגה עוסקת בבנות הזוג של שלושה מהפכנים: מרקס, פרויד וסוקרטס. "פגשנו קהל נפלא שמתגעגע לתרבות", מספרת שימקו, "נוצרה חוויה חדשה ומרתקת, ואנחנו נשמח לקבל הזמנות נוספות".