רב־אלוף אביב כוכבי הוא הרמטכ"ל הרביעי שעוסק בקיצוצים - לא בהכרח בהתאם לתקציב מקוצץ, אלא ממש בסדר הכוחות של צה"ל. הקיצוץ בכוחות לפי "תר"ש תנופה", מקפיץ שוב ובמלוא העוצמה את אלוף (מיל') יצחק בריק.
בלב הקיצוץ שמקומם מפקדים בכירים במילואים עומדת מחיקתם של כ־200 טנקים מעוצמת צה"ל. ההחלטה כבר התקבלה. "זו הורדה של חטיבה ועוד כמה גדודים", אמר השבוע בריק, כשהוא זועם על ההפקרות שבעיקור כוחות היבשה של צה"ל. "זה בא אחרי שבתר"ש גדעון של ידידנו הרמטכ"ל הקודם גדי איזנקוט הורדו כבר מאות טנקים. זה מביא את צה"ל למצב של בלתי יכולת להגנה".
שיחה עם עוד בכיר לשעבר מעלה את התמונה הבאה: ככל שצה"ל הקונבנציונלי, היבשתי, נתפס כמגומד יותר, ואולי בעיני האויב כחלש יותר, כך הוא מפתח יותר תוכניות התקפיות ומכין כוחות קומנדו התקפיים. ראו חיזבאללה: בעבר עסק השיח הצבאי הישראלי בלחימה נגד הארגון בשטח לבנון ועל היכולות הקיימות או לא קיימות להכריע אותו. היום השיח נסוג יותר ויותר להגנה - מלחימה בלבנון ללחימה בשטח ישראל, כאשר עלול להיווצר מצב שבו מול ריצה של כוחות חיזבאללה אל הגדר, חצייתה וחדירה ליישובי הגליל - צה"ל יתקשה להעמיד כוח הגנה סביר שיבלום את המהלך.
"בבדיקות שנעשו במסגרות המתאימות בצה"ל, התברר גודל הברוך", אומר יצחק בריק. לצה"ל פשוט לא יהיו אחרי הקיצוץ בהתאם לתר"ש תנופה מספיק כוחות לתרחיש של שלוש זירות פלוס אחת נוספת. מאז נכנס רא"ל (מיל') אשכנזי לרמטכ"לות, הוא בנה את צה"ל ללחימה בשתי זירות של ארגוני טרור, חמאס בדרום וחיזבאללה בצפון; גם אחרי הקיצוצים שביצע בכוח הקרקעי, צה"ל היה בערך כפול ממה שהוא היום.
הזירה השלישית שהציבור והביטחונאים מתעלמים ממנה - היא יהודה ושומרון. אלפי אנשי "תנזים" יוצאים לצירים או ליישובים, או שאורבים לצה"ל ביישובים הערביים, עם נשק ביד. עוד לא התנסינו בכך אז אנחנו לא יודעים מה זה אומר. "גם במבצע חומת מגן ב־2002 צה"ל נלחם ביו"ש כשהוא מגייס כמעט את כל יחידות הסדיר, ובתוספת חטיבות מילואים", מזכיר בריק.
"צה"ל, עם כל הקיצוצים הבלתי אחראיים האלה, יתקשה בהגנה. ואני לא מדבר כבר על יכולת להוציא התקפה", הוא אומר. "וישנו גם הצבא הסורי. אתה מעלה בדעתך שב'תנופה' לא מתייחסים לאיום הסורי?! צה"ל אומר שהוא מכין כוח לשני צבאות טרור. ונניח שהסורים עדיין לא בכשירות. בתוך שנה־שנתיים הם עומדים מולך עם כ־2,000 טנקים חדישים ביותר, ועוד מספר גדול של טנקים פחות חדישים. הרוסים והאיראנים מכשירים אותם. אז אתה בונה תוכנית שתביא את צה"ל למוכנות בעוד עשר שנים? אתה יכול לבנות תוכנית בלי להתייחס לאיום כזה?"
בזמנו, כשהרמטכ"ל גנץ הציג תוכנית לקיצוץ נוסף של מאות טנקים, הוא גם הודיע שצה"ל לא יוכל לתקוף במקביל בשתי חזיתות. הגנה בחזית אחת והתקפה רק בזירה אחת. זה מאריך את משך המערכה. רבים התנגדו במטכ"ל לקיצוץ, אך התוכנית אושרה. "יש חוסר רציפות במדיניות הצבא, ומגיעים לעברי פי פחת", אומר בריק. "מרדדים את צה"ל הקיים, אבל את צה"ל החדש עוד לא רואים באופק".
ההוכחה להיעדר חשיבה באה עם ההלם של מתקפת הטילים והרחפנים של האיראנים על מתקני הנפט בסעודיה. כבר עשר שנים שהמזרח התיכון נמצא בשגרה של הפתעות אסטרטגיות כמעט אחת לשבוע, אבל צה"ל דבק בקיבעון של שני צבאות טרור וחותך את שלד העוצמה. מה שלא תורם להחזרת צה"ל למסלול זו העובדה שרה"מ נתניהו והרמטכ"ל כוכבי לא רואים עין בעין את השילוב בין המענה לאיום המעגל הרחוק שבמרכזו הגרעין האיראני, לבין איום המעגל הקרוב של האויבים המוכרים.
נתניהו ממוקד בגרעין, בסייבר, במודיעין, בחיל האוויר. כוכבי חושב שהאיזון לא נכון והאיום הקרוב - דהיינו צבאות הטרור וסוריה, שווה בסכנה שלו לאיום הגרעין. יש ויכוח האם דרושה עבודת מטה שתקבע מחדש בתוך זמן קצוב תורת ביטחון, שתחייב את צה"ל לבנות את עצמו מול האיומים.
צוללת צהובה
למה דווקא אליעד שרגא דוחף לכותרות את פרשת הצוללות, והאם זה קשור לשגרת העבודה האפורה של בית המשפט
פרשת הצוללות. למה היא צפה מחדש אל פני המים המעופשים של הפוליטיקה הישראלית? האם מישהו מריח מערכת בחירות באופק? סביר יותר שהיא שבה ועולה מכיוון שתיקי החקירות נגד נתניהו שקעו במדמנת השגרה של בית משפט מחוזי כלשהו ואיבדו את כוח החדירה שלהם. בעולם של שטיפת מוח והתניות פבלוביות, אין כמו הצוללות.
תפקידן עכשיו דומה לתפקידן באוקטובר 2016, עת פרצו לחלל הציבורי, וכעבור כמה חודשים הפכו לתיק חקירה עם מספר רב אפסים. אז כמו היום, בנימין נתניהו לא נושא על מצחו כתובת ניאון "פושע". לא הצליחו להחליט מכל הפרשות על איזה פשע מעמידים אותו לדין. גנב הוא גנב, אנס הוא אנס, רוצח הוא רוצח ובוגד הוא בוגד. ויש עוד סוגי עבריינות מובהקים. זאת אגב הסיבה שהוא ממשיך לכהן כראש ממשלה; כי אכן הדעת איננה סובלת שבראשות הממשלה יכהן פושע.
באוקטובר 2016 פוצץ בוגי יעלון באמצעות כתבי האנטי־נתניהו את "פרשת הצוללות". מותר לנחש שהמטרה היתה לטרפד את עסקת הצוללות הנחוצה מבחינה אסטרטגית־ביטחונית. אבל החקירות לא תפסו גובה. כל פרשה פרצה ברעש נוראי כדי להמם את הציבור, להכותו בהלם, באמצעות ההתניה של תקשורת ככלי לשטיפת מוח: שיחות חשאיות עם המו"ל נוני מוזס.
כדי לתת תנופה לחקירות היה צריך להרים חשד כבד בנושא ביטחוני מרכזי. עוד קודם לכן הוצג נתניהו כמטורף כאשר הפנה את צה"ל להתכונן לתקיפת מתקני הגרעין האיראניים. הציבור לא התרשם במיוחד ממתנות השמפניה, הסיגרים והתככים של נתניהו ומוזס. וזאת למרות שגם אז השופט בדימוס אליהו מצא הסתובב באולפנים עם ערכת מלחי הרחה.
לאחר שהחקירות התייצבו, נפלה בסוף פרשת הצוללות - לפחות לגבי נתניהו. אבל לא זאת היתה המטרה - להפיל כמה דגי רקק שרצו לעשות קופה על רכש הצוללות. המטרה היתה להטביע את נתניהו יחד עם הצוללות ולמלא את רצונות הממשל הדמוקרטי של הנשיא אובאמה והממסד הביטחוני שלו.
כשהפרשה עוד היתה טרייה והשחקנים השונים עוד לא המציאו לעצמם נרטיבים קבועים בחקירות, שמעתי מ"מקור ראשון" על נושא הצוללות שהתפתח מייד עם כניסת נתניהו למשרד רה"מ. הדברים פורסמו בספר של עוזי ארד על המועצה לביטחון לאומי. מייד בהתחלה, ב־2009, העלה היועץ של מרקל, כריסטוף הויזגן, את הנושא - כהתניה לצוללת השישית - של אספקת הציוד למצרים. טוענים שזה הוסתר על ידי נתניהו.
מאחר שאת המגעים הראשונים האלה לא ניהל נתניהו, אני לא מאמין שסיפור אספקת הצוללות למצרים לא היה ידוע לאף אחד. מה שכן ברור: כיוון שנתניהו הלך נגד רצונם של ראשי צה"ל, היתה לו כנראה סיבה לחשוש שמישהו במערכת ידאג לטרפד את הרכש החיוני. להזכיר: רכש ארבע הצוללות נחוץ לחיזוק ההרתעה בעידן המתפתח של מזרח תיכון גרעיני. כמו כן, הוא נחוץ בגלל טווח הזמן בין הזמנה לאספקה. עד שיגיעו, יירדו מהסד"כ כמה צוללות שיתיישנו.
חידוש הפרשה מעלה את ההשערה שאליעד שרגא וחבריו חשים שמשפט נתניהו אולי לא יניב את המקווה, וכן שהמסע נגד מנדלבליט מצריך תשובה. הבעיה היא שנמאס מזה ששרגא מנהל את המדינה באמצעות בג"ץ. האם הוא הנהג של ה־D-9?
עוד בשנות ה־90
אליקים העצני טוען שהוא מנהל עם נתניהו ויכוח על מתווה טראמפ כבר שלושה עשורים
אליקים העצני דומה ליצחק בריק. בתור תופעה. מדהים שגם בימינו, ימי שטיפת מוח ותרבות אספסוף והמון שועט לפי מילות הפעלה, יכול לבוא אדם בודד ובכוח אישיותו לנענע את העץ.
"נתניהו רוצה דבר שאיננו מדינה אבל ייקרא מדינה". אליקים העצני // צילום: קוקו
האלוף בריק עבר את רוב חייו עד לפני שלוש שנים, עת מלאו לו כבר 70, כגיבור אלמוני. רק מעטים ידעו עליו ועל מעשיו. אליקים העצני היה ידוע יותר, ולמרות שיוכו כאחד מהאבות המייסדים של ההתיישבות החדשה ביהודה ושומרון, הוא נשאר לפחות בדימוי שלו כאישיות נפרדת. הוא לא נבלע בדבוקת מה שנקרא "ראשי המתנחלים" או "מנהיגי גוש אמונים".
עכשיו, כשמתרומם גל של אופוזיציה לתוכנית החלת הריבונות של נתניהו במסגרת תוכנית טראמפ, הופיע אליקים העצני עם כמה מאמרים שמנמקים למה לא. אפשר לקבוע בוודאות שבלי התייצבותו המנומקת של העצני נגד התוכנית, הקמפיין שמתנהל עכשיו לא היה מתרומם יותר מסנטימטר מעל לקרקע.
"הלוואי ששיניתי מציאות", הוא אמר לי השבוע בשיחת טלפון מביתו בקריית ארבע. לא שינית, אבל השפעת, עודדתי את עצמי, כי אולי הוא באמת כבר שינה מציאות. "כותבים ולא יודעים מה גורל האותיות. לפעמים הן פוגעות במטרה. כתבתי כי אני מוכרח לכתוב. אתה הרי מכיר את זה בעצמך. כותבים כי מוכרחים".
העצני הבהיר שהמחלוקת עם רה"מ נתניהו בנושא התוכנית המדינית היא לא מהיום. היא ארוכת שנים. הוא נזכר בכנס של כתב העת "נתיב" שנערך לפני יותר מ־20 שנה, אם כי לא הצלחנו למקם את האירוע במדויק על ציר הזמן. האם לפני הסכם אוסלו או אחריו; האם לפני הקדנציה הראשונה של נתניהו כראש הממשלה או אחריה. אי אז בשנות ה־90. "זה היה בבית העיתונאים, בית סוקולוב בתל אביב", הוא נזכר. "ושם נאם נתניהו ונאם בצורה משכנעת, כפי שהוא יודע. שאלתי אותו בדיוק בנושא המדינה הפלשתינית. איך זה עלה על דעתי כבר אז? לא יודע. והוא ענה לי עם תוכנית טראמפ! המחלוקת בנושא לא השתנתה. המענה שלו לא השביע את רצוני, ולא השתנה במילימטר. זה שהוא לא רוצה מדינה פלשתינית, זה ברור.
"נתניהו רוצה דבר שאיננו מדינה אבל ייקרא מדינה. זו לא גחמה שלו. כשהוא דיבר על זה, מי בכלל חלם על טראמפ! אני שותף לאילוצים שלו. גם אני לא רוצה לספח ולא לתת אזרחות לתושבים; אז האילוצים ברורים".
למרות שהעצני (בן 94 בעוד כמה ימים) בטוח שכאשר תוקם מדינה פלשתינית - והוא יישאר להתגורר בקריית ארבע - הוא ייאלץ לנסוע לירושלים דרך באר שבע, אך הנימוק החשוב באמת זו הישות שתיקרא "מדינה". "בסוף - איך אמרו אבותינו, יעלו עשבים בלחייך, נתניהו, ומדינה היא בכל זאת מדינה. זה אומר שכמו גרמניה או אפגניסטן, האדמה שם היא פלשתינית כמו שהאדמה בגרמניה היא גרמנית ולמרות שגרמניה נהרסה, נשארה מדינה גרמנית".
מחיר ההגנה
אובאמה רצה לסיים את הקדנציה עם מדינה פלשתינית בקווי 48', וגם זה לא משכנע את מתנגדי הריבונות
החשיפה של אריאל כהנא השבוע לגבי התכנון של הנשיא אובאמה בשלהי כהונתו - היא פצצה. כהנא חשף, על פי אמירה של רה"מ נתניהו, שנוסף על החלטה על אי־חוקיות ההתיישבות מעבר לקווי 67', אובאמה תכנן לכפות על ישראל מדינה פלשתינית בגבולות 48' באמצעות החלטה של מועצת הביטחון. מה שבלם את המהלך היה הבטחה של פוטין להטיל וטו. פוטין! אובאמה רצה שעד סוף כהונתו כנשיא תוקם מדינה פלשתינית.
אליקים העצני וחבריו רואים שפעם אחר פעם היו פריצות דרך אנטי־ישראליות - כמו הסכם אוסלו, פינוי סיני, פינוי רצועת עזה וצפון השומרון. הסיפור על אובאמה מלמד שישיבה פסיבית בהגנה מביאה בהכרח יזמים מדיניים שירצו לכפות את "מתווה קלינטון", או גרוע ממנו. החלת הריבונות היא מהלך מדיני מונע. ההיסטוריונים מתעקשים: מדינה פלשתינית לא קמה ב־37' ולא ב־47' וגם לא אחרי הסכם אוסלו. זה הימור, אומרים המתנגדים. "כל החיים הם הימור".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו