כלבים עושים שטויות לפעמים, כולנו מכירים את זה. נובחים לא במקום, קופצים משמחה על זרים גמורים או עולים על השיש במטבח וגונבים את השניצל. בשביל לנהל אורך חיים נורמלי אנחנו מנסים לחנך אותם להלכות הבית והרחוב העירוני ורובנו יגערו בכלבים שלנו כשעשו משהו שאסור, בדרך כלל זה יהיה "לא!". רובנו גם מכירים את התגובות והן מתחלקות לשתיים: הכלב מתכווץ פתאום ומתרחק מאיתנו בחשש ובזנב מקופל, או שמעיף בנו מבט בלתי מתרשם וממשיך לעשות בדיוק את מה שאסור באותה מתכונת.
עוד בנושא:
כך נתקשר טוב יותר עם כלבנו
כך תגנו על כלבכם בחום הכבד
מאמצים כלב? כך תעשו זאת נכון
כך תחזירו את כלבכם לשגרה לאחר הקורונה
התגובה הראשונה היא מה שציפינו לו – הכלב הפסיק את מה שעשה והלך לפינה כי מה שהוא חווה בגערה הזו בטון מאיים הוא ענישה. כולנו יודעים שענישה (בדרך כלל) מרתיעה ותמנע מההתנהגות להתרחש בעתיד. האמנם? אם זה היה נכון הייתם משאירים את השניצל על השיש למשך כל היום והולכים לעבודה רגועים ששום דבר לא יקרה, לא? בינינו, אתם לא סומכים על הכלב שלכם ולכן תשאירו את השיש נקי מאחר ולא תהיו שם באותו הרגע בשביל להרעים בקולכם. ובכן, זהו אחד החסרונות שבענישה, אשר בעיקר מלמדת כיצד להימנע מדבר מה, ולא מטפלת בשורש הבעיה. עם היד על הלב: אם הכביש היה ריק לחלוטין מאדם ורכב, וכל משטרת ישראל יצאה לפגרה מרוכזת – האם תשמרו על 50 קמ"ש בדרך עירונית?
בעיה נוספת שמעוררת ענישה הוא שהכלב לא ממש מבין על מה הוא נענש. האם על זה שהוא נכנס למטבח? האם על זה שרחרח את השיש? האם על זה שטיפס או שלקח את השניצל אל פיו? כלבים חושבים וחווים באופן מאד מאד נקודתי, וחיזוק או ענישה אינם עושים את שלהם אם לא קרו בדיוק באותו הרגע. אם להיות ספציפיים – שניה עד שלוש שניות מרגע ההתנהגות, כך שאם חזרתם מהעבודה וגיליתם שהכלב עשה משהו לא בסדר, אין טעם להענישו על כך כי לא יהיה לו שמץ של מושג על מה אתם כל כך כועסים.
חלקכם יטענו ש"הכלב נראה כאילו הוא יודע שהוא עשה משהו לא בסדר" אבל זו רק התגובה של הכלב שלכם לכעס שלכם באותו הרגע שנכנסתם הביתה וגיליתם את הפח הפוך למשל. מכאן שאם הכלב אינו יודע על מה הוא נענש הדבר יכול לגרור המון תסכולים וחוסר אמון בינו לבין הבעלים ומשם לבעיות התנהגות מורכבות יותר בהמשך. תארו לעצמכם אתכם חוזרים הביתה מיום ארוך ובןבת הזוג שלכם כועסים עליכם ואין לכם מושג למה?
עכשיו בואו נדבר על התגובה השנייה – הכלב לא שם עליכם וממשיך בשלו. זהו ביטוי לחיסרון נוסף שבענישה שאומר שהיא חייבת להתעלות על החיזוק. כולנו מסכימים ששניצל זה טעים ומזין וכמעט אין חיזוק משמעותי יותר מאוכל טעים. אז איזה עונש מתאים כאן? מה באמת ירתיע את הכלב עד כדי כך שימנע מההתנהגות הזו? נשאיר זאת לדמיון אך נסכם רק שהפתרונות לא יהיו עתירי חמלה והומניים במיוחד. אם דיברנו קודם על בעיות התנהגות הנובעות מתסכול וחוסר אמון, עכשיו ניתן להוסיף לכך חרדות, נוירוטיות ולעיתים גם תוקפנות.
אז מה הפתרון? במקום ללמד כל הזמן "מה לא" למדו את הכלב "מה כן"
מחקרים רבים בקרב התנהגויות בעלי חיים מצאו כבר כי התנהגות הנלמדת תוך שימוש בחיזוקים חיוביים נרכשת יותר מהר ומשתמרת לאורך זמן רב יותר, בונה קשר חזק ויציב עם הנוהג או המאמן ובטחון עצמי בריא ויציב. אז אם הכלב עולה על השיש נלמד אותו למשל פקודת "רד" ונחזק אותו עם חטיף טעים על כך שנמצא עם ארבע רגליים על הקרקע. אם הכלב עולה על הספה בסלון נלמד אותו "למקום" ושם ניתן לו עצם שווה לכרסום, וכך הלאה. עם הזמן הכלב ישכח שיש משהו על השיש, להיפך, יותר כיף ומעניין להיות על הקרקע כי בדרך כלל יש בזה תגמול, וישכח כמה נוח על הספה כי במקום שלו לא רק שגם נעים, אלא גם מקבלים שם בנוסף עצמות לכרסום.
היופי בשיטה הנ"ל הוא שאנחנו בעצם הורגים שתי ציפורים במכה: מלמדים התנהגות רצויה ומכחידים התנהגות לא רצויה. כיצד ההתנהגות הלא רצויה נכחדת נעוץ במשפט הבא שבעצם מסכם את כל עולם האילוף במשפט אחד: "התנהגות קורית בשל החיזוק הנלווה אליה ובהיעדרו תכחד בהדרגה עד להיעלמות". המשמעות היא שאם אין חיזוק על העלייה על השיש וטעימת שניצל אלא על זה שהכלב ירד אל הקרקע וקיבל על כך גמול, עם הזמן הכלב יעדיף יותר ויותר להיות עם ארבע רגליים על הקרקע באופן גורף.
בנימה אישית אוכל להעיד שאין ספור פעמים שכחתי פאוץ' אילוף מלא בחטיפים במקום נגיש וכשחזרתי הביתה הוא נשאר מלא ובמקומו – לא כי ג'וי הכלבה שלי יודעת שאסור, אלא כי כשאני חוזר אז יוצאים לטיול ועובדים קצת על התנהגויות רצויות ושם היא תקבל מלוא חופנים. כך כולם מרוצים.
איתי ורדי הוא מאלף כלבים בשיטה החיובית מטעם "מרכז הכלב והאדם", ליצירת קשר לחצו כאן
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו