1. עשור וקצת עברו מאז זכה דני פרנקו בתואר הראשון שלו - גביע עם הפועל חולון. קו מחבר ברור מאוד עובר בין הזכייה ההיא ב־2009 להגעה שלו לגמר עם עירוני נהריה (ואולי זכייה נוספת) ב־2020.
מי שהביא לפרנקו את הגביע בפעם הראשונה היה בראיין טולברט, בסל ניצחון מחשמל. טולברט, אז בן 34, הגיע לחולון אחרי ששיחק בארבע קבוצות שונות בישראל - בדיוק כמו סוג הזרים שיש לפרנקו העונה. ארבעת הזרים של נהריה - דומיניק ווטרס, ג'רל מקניל, טוני גפני ודיימון סימפסון - כולם וטרנים (גיל ממוצע 33), כולם מכירים טוב את הליגה, ושניים מהם (מקניל וגפני) גם שיחקו אצלו בעבר.
לזרים של פרנקו יש 14 קדנציות משותפות בכדורסל הישראלי, ולפני שהגיעו לנהריה שיחקו ביחד בתשע קבוצות.
הניסיון וההיכרות עם הכדורסל הישראלי עשו את שלהם, והביאו את נהריה לראשונה לגמר הגביע על חשבון נס ציונה, שמודחת ממפעל שני בתוך חמישה ימים (הראשון היה היורופקאפ).
דיימון סימפסון הוא סיפור בתוך סיפור. הזר הוותיק, שהעביר כאן חצי מהקריירה שלו, עשה בעונה שעברה את אותה הדרך עם מכבי ראשל"צ, כשהעלה אותה לגמר הגביע מול ירושלים. הוא הגדיל לעשות בהמשך כשהעלה את ראשל"צ לגמר הפיינל־פור, אחרי שגברה בחצי הגמר על אותה ירושלים. סוג של תעודת ביטוח.
2 ג'רל מקניל אמנם ישחק לבסוף בגמר, אבל ירושלים עדיין פייבוריטית ברורה לזכייה. זו תהיה זכייה צפויה, אבל יהיה לה ייחוד משמעותי מאוד - באף אחד מהתארים שזכתה ירושלים בעשור הזה, היא לא עברה בדרך את מכבי ת"א, תמיד קבוצה אחרת עשתה זאת בשבילה. הפעם הסיפור שונה, ובמקרה של זכייה זה יהיה תואר "שלם", אחרי שברבע הגמר היא הדיחה את מכבי, ועוד ביד אליהו.
_3.jpg)
מקניל רגע לפני ההרחקה. עשה שטות גדולה // צילום: אלן שיבר
המכשול הכי גדול של ירושלים בשבוע הזה הוא הפייבוריטיות, העובדה שכל הלחץ עליה. את חלק א' של המבחן היא עברה בחצי הגמר בצורה מצוינת. סימן בולט למוכנות שלה היה הרבע הראשון. לא מעט משחקים ירושלים פותחת לא טוב, אבל הפעם היא סיפקה רבע ראשון מוחץ של 31 נקודות, שהשלים ערב שחור לשתי הכתומות שהפסידו שלשום בהיכל.
אם ירושלים תזכה בגביע, זו תהיה ההנפה השישית שלה בהיסטוריה. ב־1996 היא זכתה בתואר לראשונה, ועשתה זאת שוב בעונה שלאחר מכן. ב־2007 היא הניפה גביע אחרי 11 שנים, ושוב שמרה עליו בעונה העוקבת. גם בעונה שעברה האדומים זכו בגביע, והם מקווים להמשיך במסורת הצמדים גם הפעם.
