מחקר: מרבית פיגועי הדריסה - ספונטניים

"מה שמאפיין פיגועי דריסה בניגוד לפיגועים אחרים הוא שלמחבלים אין צורך להכין תשתית, לא את הנשק וגם לא את הסכין. רוב הפיגועים הללו הם פיגועים ספונטניים. המחבלים רואים אנשים הולכים ברחוב, מעריך את מידת הפגיעות שלהם ומחליטים לנצל את ההזדמנות ולבצע את ההחלטה הגורלית מ'הרגע להרגע'", כך אומר פרופ' באדי חסייסי מהמכון לקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית. יחד עם ד"ר סיימון פרי, הוא ערך מחקר על פיגועי דריסה שמצא כי מאחורי חלק גדול מהמקרים אין תכנון מוקדם. 

"קבלת ההחלטה לפגע היא ספונטנית ב-44 אחוז מהמקרים", מוסיף פרופ' חסייסי. "28 אחוז החליטו לבצע את הפיגוע באותו היום, 43 אחוז בפחות מ-5 ק"מ ממקום מגוריהם, ו-78 אחוז פחות מ-15 ק"מ ממקום מגוריהם.

האם ניתן מראש לזהות מפגע כזה ובמה הוא שונה ממפגעים אחרים?

"אין פרופיל ייחודי למפגעים, ואין אף מחקר שמצא זאת, בוודאי לא בנוגע למפגעים בודדים". 

מה הענישה הטובה ביותר שתוכל לייצר הרתעה ולמנוע פיגועים נוספים?

"ענישה היא חלק אחד ממרכיבי ההרתעה אך לא העיקרית שבהם. נתוני המחקר שלנו הראו שיש ריכוז של פיגועים בנקודות חמות, וגם זיהינו צירי תנועה שמפגעים רבים השתמשו בהם, מה שנקרא 'צירים חמים'. יש לזה השלכות במאמצי מניעה וסיכול. זיהוי מקומות מועדים לפורענות וצירי תנועה חמים הם הדרך לעצירת פיגועים. חשוב לציין, שיש תקופות מתוחות כמו בימים שבהם גדל הסיכוי לפיגועים, ואז במקום להתפרש באזורים גדולים, ניתן למקד את המאמץ במקומות מצומצמים שמועדים יותר להתקפה. חלק נכבד מהדורסים לא יוצאים בחיים לאחר פיגועים, הם מעדיפים לבצע מה שנקרא פיגועי הקרבה. לכן ענישה היא לא דבר שעשוי להרתיע אותם".

פרופ' חסייסי מוסיף כי במקרים רבים, "גורמי הביטחון ואכיפת החוק לא יודעים איך לבדוק מהיכן יצא המפגע ואז נוצרת בעיה. אחרי פיגועי דריסה, צה"ל נוהג לבצע עוצר, סגר או מעצרים בכפרים מסביב לזירת הטרור. ממחקרים בקרימינולוגיה אנחנו כבר יודעים שתגובה פולשנית שאינה ממוקדת גם אינה יעילה ויוצרת תסכול אצל האנשים. יש לרכז את מאמצי המניעה והסיכול לתאי שטח קטנים יותר ובכך לצמצם את התרחשות הפיגועים ואת הפעולות הפולשניות במרחב שעלולות לגרום להענשה קולקטיבית של אוכלוסיות שלמות. ריכוז זה אף עשוי לצמצם עלויות במאמצי המניעה והסיכול של פיגועי טרור".

 

האם יש אזורים מועדים יותר לפורענות?

ד"ר פרי: "כן, בהחלט. ראשית, הקרבה למקום המגורים של המפגעים חשובה. שנית, אזורים שבהם יש עירוב אוכלוסייה נגישים יותר עבור המפגעים, מקומות שניתן להגיע לקורבנות במהירות ובקלות יחסית. יש לציין כי אנחנו בדרך כלל רואים פיגועים שמבוצעים במסלול החיים השגרתי של המחבלים. הם לא מחפשים מקומות מיוחדים ולא מוכרים. ממצאי המחקר האחרון שלנו גילו שרוב פיגועי הדריסה היו קרובים לביתם של המפגעים, בדיוק כמו בפשיעה רגילה. 50 אחוז מפיגועי הדריסה היו במרחק של פחות מעשרה ק"מ מביתם של המחבלים ו-70 אחוז מהם היו במרחק של עד 15 ק"מ. במילים אחרות, המפגעים מעדיפים צירים שאותם הם מכירים, מטרות ידועות, ורוצים לדעת מהיכן יוכלו להימלט מבעוד מועד".

האם מפגע לוקח בחשבון שיקולים כלכליים?

"מדהים לראות שרוב המפגעים אינם משתמשים ברכב גנוב אלא ברכבם הפרטי או בזה של קרוב משפחה. רק המיעוט הקטן ביותר של הרכבים שבהם בוצעו הפיגועים הם רכבים גנובים. ככה זה בפיגועים ספונטניים".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו