"אני קם בכל בוקר ומגשים לאנשים חלומות - מה אני יכול לבקש יותר?" כך, בעיניים נוצצות ובחיוך גדול מתמצת ג'ון מדבד את עיסוקו, או אולי את מהות חייו. אם תרצו, בחזותו ובהתנהלותו מזכיר מדבד את פרשן הכדורסל שימי ריגר: הוא מתבל את התשובות שלו בקצת יידיש, קצת קללות באנגלית אבל בעיקר בהרבה חום.
לא בכדי מדובר באחת הדמויות המרתקות והמעניינות בהיי־טק הישראלי, ודמותו בתעשייה ידועה ומורכבת: מצד אחד בוס עקשן שדוחף וצועק מתי שצריך ויש שיגידו לפעמים יותר מדי, אך בו בזמן איש לא מתווכח על כך שמדובר באיש שעשה כאן את אחת המהפכות הגדולות ביותר בהיסטוריה של ההיי־טק הישראלי.
"כן, אני צועק על העובדים שלי לפעמים, וזה בסדר", הוא אומר ומוסיף קללה קטנה מתחת ומעל לזקן. "אני לא דורש מהם מה שאני לא דורש מעצמי".
מדבד הוא דמות מוכרת בעולם העסקים הישראלי, לאחר שבעשור האחרון הפך את החזון שלו לאימפריה כלכלית שתחגוג את ההצלחה שלה בכנס רחב־ממדים בירושלים ביום חמישי הקרוב. Ourcrowed - החברה שלו - היא פלטפורמה המאפשרת לציבור הרחב להשקיע סכומים יחסית קטנים (10,000 דולר ומעלה) בסטארט־אפים שונים בצוותא עם קרנות גדולות. החברה הצליחה לשנות את תחומי המשחק בתחום שהיה נדמה שהחוקים בו ברורים ונוקשים.
אז איך אפשר להגדיר את מה שהוא עשה בכל זאת לשוק שקופא על שמריו ב־50 השנים האחרונות? מצד אחד קרן גיוס המונים שמאפשרת להשקיע, ומצד שני קרן הון־סיכון שגייסה סכום כולל של יותר מ־1.4 מיליארד דולר, השקיעה ב־200 חברות וקרנות ועשתה 36 אקזיטים. מדובר, כאמור, בעוף מוזר. ההשקעות של החברה קטנות יחסית ומגיעות בשלבים מוקדמים של המסע לעבר האקזיט, אבל פיזור הסיכונים שלהן וההשפעה הגדולה שלהן בהרבה תחומים הופכים אותן למשמעותיות בנוף השקעות ההון־סיכון בישראל.
"תסתכל רגע מהחלון הזה", הוא אומר ומביט אל האופק הכאילו ניו־יורקי הנשקף מהקומה ה־61 במגדל עזריאלי שרונה. תל אביב של מעלה מספרת את הסיפור כולו: מצד אחד השיטפונות יציפו אותה גם בסוף השבוע הקרוב, אך לא יעצרו את הבנייה המטורפת למעלה וגבוה, כשבמאות המשרדים מחפשים צעירים וצעירות את האקזיט הבא.
"אנחנו לא מחדשים שום דבר", מוסיף מדבד, "אברהם, יצחק - הם כולם היו בעסקי היזמות וחיפשו לפרוץ גבולות עוד בימי התנ"ך. אנחנו היהודים תמיד עסקנו בניסיון להמציא משהו חדש, ברצון לשנות את העולם והכנסנו פילוסופיה לכל דבר. היום זה מקבל ביטוי בענף ההיי־טק אבל זה לא באמת משהו חדש בהיסטוריה שלנו".
ציונות לעסקים
הוא בן 64 אבל מודה שהכנס בשבוע הבא מרגש אותו בדיוק כמו בימים שבהם התחיל ויצא לדרך. כששואלים אותו על איזו דרך הוא מדבר, מקבלים ממנו סיפור חיים מרתק למדי: הוריו, ילידי ארה"ב, היו בני הגרעין שהקים את קיבוץ סאסא בגבול הצפון, ואחר כך חזרו לסן דייגו, שם עבד אביו כמדען טילים שלקח את הבן שלו לגלוש בשעות הפנאי. באוניברסיטה למד היסטוריה, דיבר על סוציאליזם וגידל שיער ארוך - בכל זאת ברקלי של שנות ה־70, רק שמעוז השנאה האקדמי לישראל לא היה שונה אז ממה שהוא היום, ומדבד הבין את זה כאשר חזר מביקור בישראל של שנת 73'.
"חזרתי לאוניברסיטה ופתאום ראיתי הפגנות נגד ישראל ונגד היהודים", הוא נזכר, "אמרתי לעצמי 'וואט דה פאק - יש לכם מושג על מה אתם מפגינים בכלל?' הבנתי שאין עם מי לדבר ואמרתי אוקיי, אני אצא להפגין נגד ואצליח לשכנע יהודים נוספים. דרך הסיטואציה הזאת הבנתי למעשה את הקשר שלי ליהדות ולישראל, כי זה היה משהו חזק שלא ניתן להסביר ומי שמבין על מה אני מדבר, פשוט מבין". הוא הפך לפעיל הסברתי בכל ארה"ב, מהמערב עד למזרח, אבל הבין שיש עבורו דרך אחת להשקיט את הסערה שבתוכו.
מדבד כסטודנט בברקלי בשנות ה־70. מדבד
ב־1980 עלה לישראל וחיפש את עצמו. הוא הגיע עם אביו לפגישה ברפאל, ושם הבין דבר או שניים על דרכו: "מהר מאוד אמרו לי שהמילה שמגדירה אותי היא 'עסקן', ואם אני כזה טוב בעסקנות אולי כדאי שאנצל את הפוטנציאל שלי לעשות ציונות קצת אחרת, וזה להביא כסף לעסקים ישראליים ולמכור את הרעיונות של ישראל מעבר לים". אבא שלו שכנע אותו להקים בצוותא מפעל לסיבי תקשורת, ומכאן היה ברור לכל הצדדים מה הולך להיות עם הילד שמעולם לא סיים את התואר שלו ("בסוף, מי שעזרו לי היו מרצות יהודיות שוויתרו לי על שני קורסים, אז אפשר לומר שכן סיימתי את התואר שלי").
בשנות ה־90 הקים עם ניל כהן (מייסד ושותף מנהל ב־Israel Seed), מייקל אייזנברג (מקרן אלף) ואלן פלד (וינטג') את קרן ההון־סיכון Israel Seed Partners, שגייסה 260 מיליון דולר והיתה אחד מסיפורי ההצלחה המפתיעים של ההיי־טק הישראלי. אחר כך הקים את הסטארט־אפ ורינגו שהונפק ב־2007, וב־2013 הקים את OurCrowd, שנכון ל־2020 אי אפשר להתבלבל בהצלחה שלה: ההתחייבויות להשקעה של החברה עומדות על היקף של יותר מ־1.3 מיליארד, עם כ־40 אלף משקיעים רשומים. כ־400 מיליון דולר מתוך ה־1.3 מיליארד גויסו ב־2019.
בשלב מסוים גם הופיעה הכיפה על הראש. הוא מודה שאם היו מספרים לאותו נער היפי מברקלי שיום אחד ישמור שבת, כשהוא עטוף בתשעת נכדיו בארוחת שישי, היה מטיל בכך ספק: "אבל זה היה נראה לי טבעי בשלב מסוים. את הכיפה שמתי בישראל, ומבחינתי אני רואה רק את הצדדים היפים בדת שלנו. אני מקבל עלי את כל האיסורים, כמובן, אבל כשאתה מסתכל על היהדות כמכלול אתה מסכים שזו דת יפה שיש בה הרבה רגעי שמחה, שאני פשוט אוהב אותם ולא רוצה לוותר עליהם.
"לכן אתה רואה שגם חרדים זורמים אל ההיי־טק הישראלי, כי זהו תחום הפיתוח מספר אחת של ישראל, ולא כתוב בתורה שכדי להיות יהודי צריך להיות עני. היהודים מימים ימימה עבדו קשה מאוד, היו דתיים מאוד והתפרנסו יפה מאוד. זה תמיד הלך ביחד".
בין המטרות - גם הקורונה
בכנס שיתקיים בשבוע הבא הוא יישא כמה נאומים, כאשר התזה המרכזית תהיה שעם כל הכבוד לנדל"ן או לתחומים אחרים, מה שמניע פה את הכלכלה זה בעיקר ההיי־טק הישראלי, וככל שהמדינה תבין את זה מהר יותר ולעומק יותר, כך סדר העדיפויות ישתנה וההשקעה בהיי־טק תעמוד שווה בין שווים בין הצבא והרפואה.
"בסופו של דבר, כל מי שאומר שההיי־טק הישראלי דואג רק לעצמו והכסף נשאר שם, לא מבין על מה הוא מדבר", אומר מדבד, "אני לא מתכוון רק למסים שהחברות הענקיות הללו משלמות, אלא לכל המערך של מה שאני מגדיר 'תומכי הלחימה'.
גבר ואישה שעובדים בהיי־טק מעסיקים הרבה פעמים בייביסיטר, לדוגמה, החברות הרי מארגנות כנסים בכל מיני מקומות בישראל, האירוח במלונות מספק פרנסה לאלפי אנשים, העוזרת בבית והמכבסה ליד הבית שדואגת לבגדים, הבניין שאנחנו יושבים בו כרגע ומאוכלס בכמה סטארט־אפים. בסופו של דבר כולם נעים סביב הכסף הגדול של ההיי־טק, לא של הנדל"ן".
לכאורה, העולם שממנו מגיע מדבד נראה רחוק למדי מהישראלי הממוצע, שמייד אחרי קריאת הכתבה יבדוק לרגע מה קורה עם הצ'ולנט או עם הג'חנון שהכין לשבת החורפית ואולי ידמיין כיצד עולמו היה יכול להיראות אם היה חלק מהבום הכלכלי הזה שנראה שפסח על רובנו. אבל כאן בדיוק נכנסת העקשנות של מדבד: "בסופרמרקט של הרעיונות שלנו, הכל נגיש. נכון - לא לכל אחד, אבל למי שמוגדרים משקיעים 'כשירים'. בכל מדינה קובעים מה מותר לאנשים בעלי משאבים להשקיע במיזמים פרטיים. בארה"ב הם חייבים שיהיה להם מיליון דולר לצורך השקעה, בארץ מדובר על 8 מיליון שקלים.
"בדקנו וראינו שבישראל יש 160 אלף בתי אב עם הון של מיליון דולר, מלבד הבית שלהם, אנחנו מדברים על כסף נזיל. בארה"ב ההערכה היא שיש 14 מיליון בתי אב כאלו. זה שוק היעד שלנו, ויחד איתם אנחנו פונים למשקיע הקטן יותר שיכול לקחת איתנו חלק במסע הזה, שיש בו כמובן סיכונים, אבל אצלנו אתה יודע בדיוק לאן אתה נכנס".
בין ההשקעות בסופרמרקט המדובר נמצאים בין היתר ניסיונות למצוא פתרון לווירוס הקורונה או חדשנות בתחום חיזוי מזג האוויר, כדי לעזור למדינות עולם שלישי לשפר את מצבן.
בסוף, הוא אומר, זו המציאות הבלתי נתפסת במדינה הזו שמחייבת אותנו להמציא כל הזמן מחדש את עצמנו בכל נושא שהוא. זה מתחבר כמובן להיסטוריה של העם היהודי אבל גם למציאות היומיומית.
"אני הייתי בין הראשונים שדיברתי על ישראל כאומת סטארט־אפ", מתגאה מדבד, "ואני אומר לך היום, שעל אף כל הקשיים וחוסר הוודאות הפוליטית, החדשנות לא תיעצר, ואפשר להיות אופטימיים כשמסתכלים על העתיד שלנו כאן. חברות ההיי־טק יצמחו ויבצעו אקזיטים בסכומים הרבה יותר גדולים ממה שאנחנו מכירים היום".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו