מה עושים עם יצור הכלאיים הזה, "העבודה-גשר-מרצ"? איך משווקים לציבור איחוד בין עמיר פרץ ואורלי לוי-אבקסיס לניצן הורוביץ ותמר זנדברג? או במילים בוטות יותר, איך משווקים לציבור האשכנזי-אליטיסטי, בסיס המצביעים (לשעבר?) של מפלגת העבודה ועיקר מצביעי מרצ, רשימה שבראשה עומדים שני פעילים מזרחים-סוציאליסטים מובהקים?
ישבו אנשי התעמולה של המפלגה החדשה ורקחו פתרון. הנה כך צייץ עמיר פרץ בטוויטר: "ממשיכים את דרך רבין באמת. ממשלת רבין שינתה את סדרי העדיפויות של ישראל! בממשלתו האחרונה של יצחק רבין ז"ל עבדנו יחד, שתי המפלגות, כדי לקדם צדק חברתי ושלום מדיני. רק עם העבודה-גשר-מרצ גדולה נחליף את הממשלה, נחזור לדרך רבין ונשנה את סדרי העדיפויות בישראל!", בתוספת סרטון שכל מטרתו לעורר נוסטלגיה בקרב ציבור הבית (לשעבר) של מפלגת העבודה.
יש רק בעיה קטנה עם הנוסטלגיה הזאת. "שלום מדיני" נוסח רבין כבר אינו סחורה מבוקשת אפילו בקרב מעוזי השמאל, ובכל מקרה, עמיר פרץ מעולם לא היה ידוע כנושא הדגל שלו; ודאי לא אורלי לוי, שאך לפני שעה קלה היתה חברה במפלגתו של אביגדור ליברמן. ומה לגבי "צדק חברתי"? ובכן, הסוציאליזם של עמיר פרץ מעולם לא היה חביב על ממשלת רבין, שבתחום הכלכלי העבירה שורה של הפרטות ושל החלשת ההסתדרות ואיגודי העובדים.
עמיר פרץ, לשיטת רבין עצמו, היה בצד של האויב. זוכרים את הסרטון מעורר המחלוקת של הליכוד, שבו ישבו יחד אנשי חמאס ואנשי הוועדים? זו לא המצאה של הליכוד. כך אמר יצחק רבין, ב-21 בנובמבר :1993 "איני מודאג מהתנגדותם של האיגודים המקצועיים בישראל לתהליך ההפרטה, כשם שאיני מודאג מקבוצות טרור אסלאמיות המבקשות לפגוע בתהליך השלום". לא לחינם בני הציבור הבורגני, בני המעמד הגבוה הנושאים בעיקר נטל המס, הולכים ונוטשים את מפלגת העבודה הסוציאליסטית של עמיר פרץ ומרב מיכאלי לטובת אחותה הגדולה המתונה יותר. הסוציאליזם המהווה את הדבק המאחד בין העבודה, גשר ומרצ כבר מזמן אינו באופנה, ומסיבות טובות. אבל זו באמת בעיה שפיסות תעמולה לא יצליחו לפתור.
ועוד משהו: אם כבר מלחמה בוועדי עובדים, כאן המקום לציין לשבח את סדרת הסרטונים של ח"כ מתן כהנא (הימין החדש-ימינה), שמדי מוצ"ש משחרר לרשתות סרטון קצר ובהיר שמציף את הבעיות הכלכליות והכפייה שמעמיסים עלינו ההסתדרות וארגוני העובדים השולטים ברכבת, בחברת החשמל, בכיבוי האש ובעוד חברות חיוניות, ומתחייב לקדם חוקים שיגבילו את כוחם של הוועדים ויקדמו שקיפות בהסתדרות.
הסרטונים האלה, העשויים היטב, הם לא רק תעמולה. הם מנגישים לציבור ידע שלא תמיד היה מוכר לו. בין שהדבר משתלם אלקטורלית ובין שלא, העובדה שסרטוני תעמולה יכולים גם לעניין ולהשכיל - היא מפתיעה ומבורכת.