טוב עשה עו"ד איל ינון, היועץ המשפטי לכנסת, שפסל עצמו מלדון בנושאים הנוגעים לחסינות ראש הממשלה, עקב ניגוד עניינים מובהק שבו הוא מצוי לאור עיסוק זוגתו כבכירה בפרקליטות. שוב מתקבל הרושם שהאמירה "חבר מביא חבר" לא רחוקה מתיאור המציאות. הניסיון המתוקן שלו, להבחין בין סוגיות פרוצדורליות למהותיות, לא משכנע. פרוצדורה ומהות שלובות, ובמקרים רבים סוגיות משפטיות סבוכות מוכרעות משיקולים פרוצדורליים.
מצער שעו"ד ינון לא גילה מלכתחילה את דבר ניגוד העניינים. איש לא היה יודע על מסמך ניגוד העניינים, מבלי הגילוי בתקשורת. בימים שבהם מערכת אכיפת החוק מצויה במבחנים קשים, יש חשיבות כבירה לשקיפות. צדק צריך להיעשות, אך גם להיראות. "סוף דבר הכל נשמע": כשהדברים נשמעים באיחור, נזקם רב. אי־גילוי ניגוד העניינים הופך את ינון, מבלי רצונו או כוונתו, לחבר בצוות שרבים בציבור משוכנעים שכל מטרתו להפיל את ממשלת הימין מבלי צורך בהכרעת הבוחרים.
מידה רבה של ציניות נדרשת כדי לטעון כפי שפורסם על ידי דוברות הכנסת: "לאחר פרסום חוות הדעת הקודמות של היועץ המשפטי לכנסת, שעסקו בעניינים פרוצדורליים המצויים אף הם בזיקה לבקשות החסינות, לא הועלתה טענה של ניגוד עניינים". אני, לדוגמה, לא ידעתי כלל על ניגוד העניינים. סביר מאוד שהיו גורמים רבים בתקשורת שידעו, אבל מסיבות מוכרות לא היה להם עניין לתת פומבי למידע הבעייתי.
התגובה המתוקנת של ינון מצביעה על חוסר רגישות להלכי הרוח בציבור. דווקא בימים שכאלה הוא היה צריך להבהיר שגם אם לדעתו אין ניגוד עניינים - כדי למנוע מראית עין ולזות שפתיים, הוא מושך את ידיו מטיפול בעניינים הנוגעים במישרין או בעקיפין לראש הממשלה.
יועמ"ש הכנסת איל ינון // צילום: דודי ועקנין
אם עוסקים בחיוניות השקיפות אל מול ניגוד העניינים, חובה להזכיר את צווי איסור הפרסום על אודות מידע וחומר הנוגע להתנהלות ד"ר אביחי מנדלבליט, בעניין אשכנזי־הרפז. אם החומר אינו בעייתי ומעורר ספקות באשר לשיקולי היועמ"ש, אין סיבה שלא לפרסם אותו. אם התבקש איסור פרסום, רשאי כל אדם להניח שהחומר הוא בעייתי מאוד ליועץ המשפטי או לגורמים פוליטיים המעורבים בפרשה. איסור הפרסום והמסתורין מטילים צל מכביד על טוהר שיקול הדעת של היועמ"ש, ונטל ההוכחה עליו, ששיקוליו בעניין ראש הממשלה והיצמדותו לעמדת הפרקליטות, לא נעשו מתוך ניגוד עניינים.
השרבוב של המשפט לתוך הפוליטיקה גורם נזק עצום למערכת אכיפת החוק ולאמון הציבור בה. נראה לעיתים שכחול לבן בראשות השמאל הפכה את החוק והמשפט קרדום לחפירות פוליטיות, תוך רמיסת עקרונות יסוד של זכות החפות וכבוד האדם. המוכנות של בתי המשפט לדרוך על כל מוקש בשדה המערכה הפוליטי, ההסתרה שבתוך ההסתרה, ניגודי העניינים שמתגלים במקרה, וההתנהלות החמורה של הפרקליטות והמשטרה במהלך החקירות וגיבוש ההמלצות - מעיבים על מערכת המשפט כולה. חוששני שיידרשו עוד שנים רבות לבצע את התיקונים הנחוצים, רק משום שהשמאל התייאש מחילופי שלטון באופן דמוקרטי בקלפי ומעדיף מעקף באמצעות שימוש בידידים ומשרתים המצויים במערכות אכיפת החוק והמשפט.
יש להצטער שנשיא המדינה, שהמפתחות בידיו לאחר הבחירות, אמר בימים אלה שהוא מקווה שהעם "יבחר נכון". אני, כמו רבים מחבריי, הפנמנו בדיוק למי התכוון הנשיא, שנכון לבחור. אתמול אמר הנשיא שדבריו היו בדיחה. לטעמי בדיחה עצובה. בחודשיים הקרובים נדרשת זהירות יתרה מצד כל הגורמים שהדמוקרטיה ושלטון החוק יקרים להם.