1. עד למשחק האחרון מול באיירן מינכן נחשבה ז'לגיריס קובנה לאחת מקבוצות ההתקפה החלשות ביורוליג, עם 74 נק' בממוצע למשחק. במינכן, הקבוצה של שרונאס יאסיקביצ'יוס הפגיזה 98 נקודות, ונשאלת השאלה אם זה שינוי מגמה או חריגה סטטיסטית. זו לא רק כמות הנקודות. הליטאים דורגו במקום האחרון באחוזים מחוץ לקשת, ובמשחק הזה קפצו מ־31 אחוז לשלוש ל־46.4, ומ־6.7 שלשות למשחק ל־13.
הניצחון מול באיירן קטע רצף של 9 הפסדים, שדרדרו אותה למקום האחרון. גם האולם הביתי המלא תמיד ב־15 אלף צופים לא עזר, והיא הפסידה ב־7 מ־9 משחקי בית. כל זה בקבוצה שבעונה שעברה הגיעה לפלייאוף, ולפני שנתיים לפיינל פור.
עד למשחק במינכן, החידלון ההתקפי, הלוזריות במשחקים צמודים והירידה ברמת הסגל הובילו את ז'לגיריס למקומות שהיא לא ממש מכירה. ההגנה אמנם עובדת כשהקבוצה סופגת 75 נק' בממוצע למשחק, אבל בהתקפה הכל היה תקוע. אם זה כושר קליעה ירוד ואם בגלל היעדר רכז דומיננטי. בשנה שעברה הרכזים היו נייט וולטרס וליאו ווסטרמן. לפני שנתיים קווין פאנגוס ו-ואסילייה מיצ'יץ'. העונה אלה תומאס ווקאפ (שנמצא בהתקדמות משמעותית) ולוקאס לקביצ'יוס.
כאמור, במשחקים צמודים הקבוצה של שאראס המאמן שונה מזו של שאראס השחקן. 7 מ־12 ההפסדים שלה היו ב־6 נק' הפרש ומטה. תעיד על כך העובדה שלמרות מיקומה בתחתית הטבלה (17) הפרש הסלים שלה (-6) הוא הכי טוב מבין כל הקבוצות מהמקום השמיני ומטה.
גריגוניס מול קאלתס. תקווה לשינוי בליטא // צילום: אי.פי.אי
2. מכאן לנקודה המרכזית. כשאתה במקום ה־15 בטבלת התקציבים של היורוליג, עם 12 מיליון יורו בלבד, אתה חייב לייצר קסמים מדי עונה. אתה גם לא יכול להביא שחקנים בכסף גדול, ואת השחקנים שמצליחים אצלך אתה לא יכול להשאיר.
שאראס בנה בשלוש השנים האחרונות קבוצות מצליחות בזכות יכולת איתור שחקנים לפני הפריצה. הבעיה היא שזה לא קורה כל שנה. שחקנים מרכזיים עזבו בקיץ, ובראשם ברנדון דיוויס, שהשתדרג לטופ והגיע לברצלונה.
מלאכת הגיוס הפעם היתה פחות טובה, למרות ששחקן כמו הסנטר האוסטרלי ג'וק לונדל עוד יגיע רחוק. למרות הכל, אל תסגרו את העונה לקבוצה הליטאית. יש לה מאמן גדול. והוא הוכיח את זה בעונה שעברה עם קאמבק מפואר, כל הדרך אל הפלייאוף.
