שלוש נשים בלונדיניות נחושות ואמיצות יוצאות למלחמה נגד הבוסים שהטרידו, ניצלו והשפילו אותן ב"פצצה" - דרמת מאחורי הקלעים שעוסקת בתרבות ההטרדות המיניות ובגבריות הרעילה שפשו בעולם התקשורת האמריקני, וברשת הטלוויזיה השמרנית פוקס ניוז בפרט.
הסרט אמנם מבוסס על אירועים אמיתיים ועוסק ברובו בדמויות אמיתיות, אך הבמאי ג'יי רואץ' ("אוסטין פאוורס", "טרמבו") הולך כאן בעקבות סרטים כמו "מכונת הכסף" ו"סגן הנשיא" (שניהם של אדם מקיי), ומעמיד על המסך יצירה תזזיתית ומאוד מודעת לעצמה, שמרבה לקרוץ, להתחכם ולדבר ישירות לקהל.
הנושא חשוב מאין כמוהו, הכוונות של רואץ' טובות, והתוצאה כוללת כמה רגעים שניתן לכנותם מוצלחים, אבל "פצצה" - שמרקד לכל אורכו על הקו הדק שבין לבדר ללחנך - יותר מדי מפוזר, סנטימנטלי והוליוודי מכדי להיות סרט מורכב ומשמעותי באמת. אין בו אף רגע שנחרת בזיכרון, הוא אינו מעורר מחשבה, והוא לא ישכנע אף אחד בשום דבר.
גולת הכותרת של הסרט היא שרליז ת'רון, שעושה עבודה ראויה לציון בתור אשת החדשות מייגן קלי. קלי הפכה לסיפור חדשותי בפני עצמה כאשר התכסחה עם המועמד הנשיאותי דונלד טראמפ, באחד מהעימותים הרפובליקניים שהובילו לבחירות 2016. ת'רון, שנעזרה באיש האיפור והפרוסתטיקה שסייע לגארי אולדמן להפוך לווינסטון צ'רצ'יל, נעלמת לחלוטין אל תוך הדמות, ומוכיחה בפעם המי יודע כמה שהיא אחת השחקניות המוכשרות שפועלות כיום.
ניקול קידמן, לעומתה, שמגלמת את גרטשן קרלסון - מגישה שתבעה את פוקס לאחר שהוטרדה ופוטרה מעבודתה ברשת - מספקת הופעה מאופקת ושברירית, מהסוג שכבר קיבלנו ממנה פעמים רבות בעבר, ואילו מרגו רובי, שמגלמת דמות בדיוניות שמבוססת על עדויות שונות של עובדות הרשת שהוטרדו, בעיקר נדרשת להיות תמימה והמומה, וניתן לומר שהיא ממלאת את משימתה במיומנות הנדרשת.
מי שיושב כאן על משבצת הנבל הוא ג'ון לית'גו ("מפגשים מהסוג האישי"), שעוטה חליפת שומן על גופו כדי לאכלס את דמותו של מייסד ומנהל פוקס ניוז, רוג'ר איילס. אבל למעשה, כמעט כל הגברים בפוקס ניוז מוצגים כנבלים במידה זו או אחרת: כמי שהטרידו מינית בעצמם, או כמי שאפשרו לתרבות ההטרדות המיניות להימשך. גם לא מעטות מהנשים, אגב.
התסריט הפעלתני של צ'רלס רנדולף מרבה לקפץ בין שלוש הדמויות המרכזיות שלו, תוך שהוא מגבה את טענותיו הנפיצות בשפע של נתונים והסברים. אבל רואץ' מתקשה לטעון את ההתרחשויות הנ"ל בתנופה דרמטית, ולמרות ששלוש הגיבורות מבלות זמן רב בהתלבטויות ובקבלת החלטות גורליות, גם מתח אין כאן. אפילו לא טיפה.
העובדה שהסרט מתחיל לחזור על עצמו בשלב מוקדם יחסית, בהחלט תורמת לתחושת הרפיון הכללית. הנה הבלונדיניות שוב נוסעות יחד במעלית ובוחנות זו את זו בשתיקה. הנה קידמן שוב מסתכלת על הילדים החמודים שלה כדי להזכיר לעצמה עבור מה היא נלחמת. הנה ת'רון שוב מסתובבת באופן־ספייס ומחפשת עובדות מוטרדות שיהיו מוכנות להעיד. קשה לקרוא לזה קולנוע אפקטיבי. למרות שמו, "פצצה" הוא לא סרט שמתפוצץ.
"פצצה", ארה"ב 2019
ציון: 5
2010-2019 | מסכמים עשור:
• תוכניות הטלוויזיה המביכות של העשור
• אלבומי העשור של כתבי "ישראל היום"
• עידן הבינג': הסדרות הגדולות של העשור
• סיפורי האהבה הגדולים של העשור
• כל התרבות, הרכילות והבידור - עכשיו באינסטגרם!