טרור וצלבי קרס: פחד והסתה בניו ג'רזי

בבוקר שבו אנחנו נפגשים עם ראש עיריית לייקווד, אייזיק (אלברט) אקרמן, יהודי חרדי בן 43, נדקר תושב חרדי על רקע אנטישמי בעיירה מונסי שבניו יורק. קונסול ישראל בניו יורק, דני דיין, בא למקום הדקירה כדי להביע תמיכה בתושבים היהודים. לילה לפני כן אירעה תקרית אנטישמית נוספת בשדרה המרכזית בשכונת בורו פארק החרדית בברוקלין, כששחום־עור היכה כמה חרדים שהלכו ברחוב.

לייקווד, שבמערבה של מדינת ניו ג'רזי, כמה עשרות קילומטרים מדרום לניו יורק, היא עיר חרדית לכל דבר. יש בה 128 אלף תושבים, 30 אלף משפחות, מהן 20 אלף משפחות חרדיות. כאן שוכנת "ישיבת לייקווד", אחת משתי הישיבות הגדולות בעולם (יחד עם ישיבת מיר בירושלים), ששמה הרשמי הוא "בית מדרש גבוה" (ובכינויה האמריקני - BMG). בעולם החרדי קוראים ללייקווד "עיר התורה שבארה"ב".

למרות הלכידות החברתית, האירועים האנטישמיים מחלחלים גם לכאן. זה התחיל בעיירות שסביב לייקווד, טומס ריבר וג'קסון, שתושביהן הלא יהודים החלו להתאגד נגד "הכיבוש החרדי".

"הם הכריזו שתושבים יהודים חדשים אינם רצויים שם", מספר יהודה, שמתגורר בלייקווד כבר שלוש שנים. "בעקבות זאת התחילו להתנכל גם לתושבים יהודים ותיקים. התחילו לחוקק חוקים עירוניים מיוחדים במטרה להדיר משם יהודים חרדים. ברור שלא נכתב בחוק 'יהודים' או 'אורתודוקסים', אבל זה המצב בפועל.

"למשל, חוקקו חוק עירוני נגד הצבת עמודי 'עירוב', שמאפשרים ליהודי שומר מצוות לטלטל חפצים בעיר בשבת (כמו הליכה עם עגלת ילדים מבית לבית בשבת). זה היה שקוף ומרושע, כי רוב החרדים לא יתגוררו במקום שאי אפשר להקים בו עירוב. הממשלה הפדרלית התערבה ופתחה בבדיקה אם מדובר בתקנות חוקיות בכלל, ואם הן אכן נובעות מאנטישמיות".

אלעזר, תושב אחר בלייקווד, מספר גם הוא כי "השכונות סביב לייקווד סובלות מאנטישמיות, ולצערי זה בגלוי. למשל, בטומס ריבר יצאו בסיסמה 'טומס ריבר חזקה', כדי שיהודים לא 'יכבשו' את השכונות שלהם".

תושבים לא־יהודים במחוז אושן בניו ג'רזי, הכולל את לייקווד ועיירות הלוויין הסמוכות לה, פתחו דף פייסבוק תחת השם "Rise Up Ocean County" ("מחוז אושן - התקוממו"). הדף, שהגיע בשיאו ל־10,000 אוהדים, כלל הסתה ברורה ואנטישמית נגד התושבים החרדים, וקריאות ברורות לאלימות. בכמה מהפוסטים נכתב, בין היתר: "אנחנו צריכים להיפטר מהם כמו שהיטלר עשה", או "מלחמת הכנופיות התחילה. המאק 11 שלי טעון".

עוד על פיגוע הטרור בניו ג'רזי:

• משה ולאה נורו למוות במרכול הכשר בג'רזי: "התוקפים לא ירו שם במקרה"

• "היורה במכולת הכשרה - חבר בתנועת עליונות שחורה"

• שישה הרוגים באירוע הירי בניו ג'רזי

לאחר תלונות רבות לפייסבוק, כולל מצד מושל מדינת ניו ג'רזי, פיל מרפי, הורידה פייסבוק את הדף, אך עד מהרה הוקם אתר אינטרנט ייעודי בעל אותו שם, וכעת - בלי ההגבלות של פייסבוק - הוא משכלל את הסיסמאות נגד היהודים ואף קורא למעשים. 

כמה סרטונים באתר מראים את הבנייה המואצת של היהודים החרדים בלייקווד ובעיירות שסביבה, וקוראים לעצור אותה "עכשיו". בעלי האתר האנונימים אף מנסים לגייס כסף ותומכים למאבקם. במאמר שפרסמו באתר, כתבו: "מאז הקמת האתר ראינו פוסטים ציבוריים וקיבלנו הודעות פרטיות הטוענות שאנחנו נאצים, פשיסטים ואנטישמים. אבל האמת היא שמי שעוסק בפרויקט הזה הם כולם אנשים שפשוט נמאס להם ממה שמתרחש בלייקווד".

בהמשך הם כותבים: "החרדים שגרים בעיירות במחוז אושן, בגיבוי הפוליטיקאים החרדים בלייקווד, מרמים את מערכת הרווחה (הכוונה לפרשה שבה נחשדו חרדים מלייקווד כי ניצלו תוכניות סיוע ציבוריות לאוכלוסייה חלשה כדי להונות את משרדי הממשלה; ח"ב), והם אף מסכנים את הציבור בצורת הנהיגה שלהם. חלקם נוהגים ללא רישיונות". 

לכל הכתבות, הטורים והמדורים של שישבת

יהודה מספר כי היו חרדים שתבעו חלק מהמסיתים, ומשפט נגדם עדיין מתנהל. "אבל האתר עדיין פעיל, והם משתמשים בכל אירוע שקורה בלייקווד כדי להסית נגד חרדים. כל כנס גדול בישיבת לייקווד יהפוך לתמונה גדולה ולטקסט מסית באתר וברשתות החברתיות. בסרטוני הווידאו שלהם רואים אותם מגיעים ל'חיידרים' שלנו, מדברים עם הילדים החרדים מעבר לגדר וצוחקים עליהם".

X X X

לפני שנתיים התבצעה פריצה לאחת הישיבות בלייקווד, שבה רוססו צלבי קרס בתוך המבנה ומחוצה לו. אנדרטה לזכר נרצחי השואה, שנמצאת בחזית של בית כנסת בעיר, חוללה כמה פעמים בשנתיים האחרונות בצלבי קרס ובכתובת גרפיטי נגד יהודים. ב־2017 הוצב על האנדרטה סדין, ועליו הכיתוב: "heebs (מילת גנאי ליהודים) לא יפלגו אותנו".

"עד היום לא היו כאן תקריות אלימות פיזיות". צלב קרס שרוסס על חלונות אחת הישיבות בעיר

בתקרית אחרת, כמה חודשים לפני כן, הונחו על מכוניות בעיר עלונים אנטישמיים תחת הכותרת "היזהרו, יהודים גנבים בסביבתכם!", עם תמונות של החרדים החשודים באותה פרשת הונאה של משרדי ממשלה אמריקניים.

בשנה האחרונה אירעו כמה מקרים של ריסוס צלבי קרס על תיבות דואר של יהודים. באוגוסט האחרון נוקבו צמיגיהן של 100 מכוניות של תושבים חרדים, זמן קצר לאחר שהחלה הסתה נגד החרדים ברשתות החברתיות ובאתרים של תושבי האזור.

"זה לא שאתה מרגיש מאוים ללכת ברחוב", אומר יהודה. "עד היום לא היו כאן תקריות אלימות פיזיות. אבל זאת בעיה הולכת וגדלה, שאנחנו מתמודדים איתה. יש יותר שמירה, אנחנו יותר זהירים, מאבטחים את מוסדות הלימודים ובתי הכנסת יותר מבעבר".

שוחחנו איתו שוב השבוע, בעקבות תקרית הירי במכולת הכשרה בג'רזי סיטי, שגבתה את חייהם של שני חרדים. שעה של נסיעה מפרידה בין ג'רזי סיטי לבין לייקווד, אבל תחושת הפחד אחרי התקרית גרמה לכך שכבר התקבלו החלטות לתגבר את האבטחה במרכזי האוכלוסייה היהודיים והחרדיים בניו ג'רזי כולה, ואף בעיר ניו יורק.

"המקרה הזה, שלא ברורים לנו עדיין כל פרטיו, גרם לעליית החששות בקשר ליחס בין היהודים ללא־יהודים", אומר יהודה. "אני בטוח שכעת נראה יותר אבטחה בבתי הכנסת ובבתי הספר היהודיים באזור, יותר ניידות משטרה יסתובבו כאן. ככה זה בכל פעם שיש תקרית עם נפגעים יהודים".

ראש העיר ג'רזי סיטי, סטיבן פולופ, אמר השבוע כי מחקירה ראשונית של אירוע הירי עולה כי היורים בחרו את המרכול הכשר מראש, כיעד, ולא נקלעו אליו במקרה.

X X X

הסיפור של לייקווד מתחיל בשנת 1948, כשהגיע לעיר הרב אהרן קוטלר ז"ל וייסד את ישיבת לייקווד, עם עשרה תלמידים. "הרעיון שלו היה שלא יהיה לתלמידי הישיבה קל להגיע לניו יורק, כדי שיהיו שקועים בלימוד תורה", מספר ראש העיר אקרמן, יליד ארה"ב שדובר אנגלית, עברית ויידיש, כמו רוב החרדים בעיר. "הרב בחן כמה מקומות, ובחר בלייקווד, ששימשה עד אז בעיקר עיירת נופש ליהודים דתיים וכללה גם בית הארחה כשר.

"אף אחד לא מעוניין שהיא תהפוך לעיר סואנת כמו ברוקלין". ראש עיריית לייקווד, אייזיק (אלברט) אקרמן // צילום: יעקב וגנר

"20 שנה מאוחר יותר נחנך גשר וראזאנו מסטייטן איילנד לברוקלין, והוא חתך ביותר מחצי את זמן הנסיעה מברוקלין ללייקווד וקיצר אותו לשעה ורבע. במקום לעבור לגור בניו יורק אחרי הנישואים, תלמידי ישיבה העדיפו להישאר לגור פה, כשזמן הנסיעה שלהם מההורים קצר יחסית. הוקם כאן כולל אברכים, שהיה אז דבר חדש באמריקה. זה היה האות להתפתחות המואצת ולגדילה המהירה של העיר, שמאז רק ממשיכה לגדול.

"היום גרים כאן מבוגרים מעל גיל 65, שכבר חיתנו את כל הילדים וזכאים על פי החוק לקנות בית קטן ב־70 אלף דולר, והם פשוט עושים את זה בהמוניהם. במקביל, צעירים רבים בוחרים לגור כאן, ומחירי הבתים מטפסים.

"עם כל זוג שמגיע אנחנו שואלים את עצמנו אם התשתיות שלנו מספיקות למאסה כזו של תושבים. לצערי, התשובה היא שלילית. ראית את הפקקים בצהריים, הם רק הולכים ומתגברים".

חלק מהחרדים מגיעים לכאן מברוקלין, כ"משפרי דיור", שמבקשים לקנות בית גדול פי כמה מזה שיש להם, אחרים באים לגור ליד הילדים, שאחרי החתונה בחרו לגור בעיר, שנחשבת לצעירה ומאכלסת זוגות צעירים חרדים רבים.

"הם באים כי עדיין זול כאן הרבה יותר מאשר בברוקלין", אומר אקרמן. "אתה יכול לקנות כאן ב־500 אלף דולר בית של שלוש קומות, להשכיר את הקומה התחתונה ולממן את המשכנתא. בברוקלין אותו בית יעלה לך 1.2-1.3 מיליון דולר, ופה אתה מקבל את הבית עם שטח מסביב ועם חניה".

X X X

זו עיר גדולה מאוד, יותר מ־65 קילומטרים רבועים (לשם השוואה, שטחה של תל אביב־יפו הוא 52 קמ"ר). יותר מ־20 דקות אורכת הנסיעה מצידה האחד לצידה השני. זמן הנסיעה הזה יוכפל וישולש בשעות הצהריים, בזמן שהאברכים מסיימים את לימוד הבוקר בכוללים, והתלמידים חוזרים מבתי הספר. 

והיא גם מטופחת מאוד. רובם הגדול של הבתים פרטיים, וכרי דשא ירוקים מקדמים את פני הבאים. רוב השכונות דומות במראן החיצוני, אבל יש כמה שכונות סגורות, יוקרתיות יותר מהשאר, שבהן גרים בעיקר פנסיונרים חרדים, שעברו לכאן מניו יורק, והן כוללות מועדוני קאנטרי־קלאב עם בריכה ומגרשי טניס רחבים.

38 ישיבות חרדיות יש בלייקווד, יותר מ־100 בתי ספר ותלמודי תורה, ולא פחות מ־518 בתי כנסת. בישיבה הגדולה, "בית מדרש גבוה", לומדים 1,500 בחורים, ועוד כ־6,000 אברכים. היא מתפרסת על מספר רב של בתי מדרש ובתים בעיר, שמכילים את הלומדים ואת שלל המכונים התורניים המסונפים לישיבה.

בנייני הדירות הספורים בעיר שייכים ברובם לישיבה, שמשכירה לאברכים כ־500 דירות בדמי מפתח של 100 דולר לחודש. מדובר בדירות צפופות, שבולטות בעיקר על רקע הבתים המרווחים בשאר חלקי העיר. הדיירים בהן בוחרים במודע לחיות ברמת חיים נמוכה יותר וללמוד, ולא לעבוד ולהשתדרג ברמת המחיה.

ישיבת "בית מדרש גבוה", אחת משתי הישיבות הגדולות בעולם. עלויות התפעול מגיעות ליותר ממיליון דולר בחודש // צילום: ארכיון מגזין "העולם החרדי"

העיר מורכבת מקהילות רבות. "אין חסידות בלי נציגות כאן", מתפאר בפניי דוד פרל, תושב לייקווד. "ליטאים, ספרדים, חסידים. גם לחסידויות שאינן נפוצות בישראל, כמו סקוֵויר, קוסון או סקולֶען, יש בית כנסת פעיל עם רב וחסידים.

"בעבר היו כאן גם רפורמים", הוא מראה לי בית כנסת גדול ומרשים, בנוי לבנים אדומות, מצידו הימני של הרחוב. "זה היה מרכז רפורמי גדול, היום זה בית כנסת חרדי. אחרי שהרפורמים עזבו את לייקווד, חרדים קנו את המקום".

גם חרדים שנחשבים לגבירים גדולים ועוסקים בעיקר בנדל"ן בניו יורק בחרו לגור כאן. מדי ערב ניתן לראות ליד בתיהם שיירה של "שנוררים", מבקשי צדקה מישראל, שמנסים לצאת משם עם צ'ק שמן. חלקם, המשכנעים במיוחד, ייצאו עם צ'קים של עד 1,800 דולר. הניסיון הזה, אגב, כרוך בהליך ביורוקרטי מול "ועד הצדקה" ביישוב. 

"יש כסף בלייקווד, והרבה", אומר פרל. "באים לכאן הרבה מאוד שנוררים, שלאף אחד אין אפשרות לדעת מי הם בדיוק, ואם הם נוכלים. בדיוק לשם כך הוקם לפני 14 שנה ארגון שנקרא 'תומכי צדקה דלייקווד': כל 'משולח' (שליח מארץ ישראל שאוסף צדקה; ח"ב) שמגיע לכאן ורוצה לאסוף כסף בעיר, חייב לבוא אליהם ולקבל אישור מסודר. הם עושים עליו בירור והוא מקבל תעודה, ואז יתייחסו אליו בבתים אחרת לגמרי.

"למעשה, זה גוף שנחשב מאוד לא רק כאן אלא בכל ארה"ב. יש גבירים בהרבה מאוד ערים אחרות שאומרים ל'משולח': רק תביא אישור מלייקווד, ואתה מסודר".

מלבד צדקה פרטנית, יש בעיר גם ארגוני "ביקור חולים", "הצלה", וארגון חסד ייחודי בשם "תומכי שבת", שבמסגרתו מקבלות אלפי משפחות ארגזי אוכל מדי חודש - קרטונים שלמים של עופות, בשר, פירות וירקות. המתנדבים מניחים את הארגזים ליד הדלתות, דופקים עליהן ומייד מסתלקים, כדי לא לבייש את הנזקקים.

העלויות של תפעול הישיבה ושאר מוסדותיה עצומות. לדברי גורמים בעיר, הישיבה זקוקה ליותר ממיליון דולר בחודש, שמגיעים בעיקר מתרומות.

X X X

"כבר כשנכנסתי לתפקיד, לפני שמונה שנים, הגויים שגרים ושגרו פה לא אהבו את 'ההשתלטות החרדית' על חלק מהרחובות", אומר ראש העיר. "כמעט כל בית שמתפנה מתושביו הלא־יהודים נקנה מייד על ידי חרדים, ובשיטה הזאת התחרדו לא מעט מרחובותיה של לייקווד. זה הביא מהר מאוד לאנטישמיות.

"עוד חרדי ועוד חרדי היו קונים בתים מגוי, או רוכשים שטחים ובונים עליהם בית, והגויים טענו שזה הופך את העיר להרבה פחות ירוקה. כי כדי לבנות כאן עוד בית, מורידים עוד ועוד עצים. זו לא אותה העיר שהכרתי ב־2011, היו פה קילומטרים של יערות. חברי המועצה הלא־יהודים התנגדו להרחיב את העיר. 

האדמו"ר מסאטמר (מחוץ לבית, שני משמאל) בביקור בלייקווד // צילום: מגזין "העולם החרדי"

"כל זה יצר חיכוך בין שתי האוכלוסיות, החרדים והלא־יהודים. בכל פעם שחרדי בא לגור בבית ברחוב שהיה עד אז לא־יהודי, מייד באו אחריו עוד 20 חרדים לגור באותו רחוב. אנשים ראו את זה בעין לא יפה, והיו מי שהשתמשו במונחים אנטישמיים, כמו 'היהודים משתלטים על העיר בעזרת הכסף שלהם'.

"העיר הזאת רגועה ושלווה, אף אחד לא מעוניין שהיא תהפוך לעיר סואנת כמו ברוקלין. כל משפחה נוספת שבאה, מורידה מאיכות החיים של שאר התושבים. אני תמיד אומר לזוגות שרוצים לגור פה: יש עוד מקומות 'מתחרדים' סמוכים אלינו, כמו ג'קסון, טומס ריבר ואחרים, גם בהם איכות החיים גבוהה. למה אתם צריכים לגור דווקא כאן? היום יש אלפי משפחות חרדיות בעיירות הלוויין של לייקווד".

"יש לנו יכולת להתרחב מבחינת השטח, אבל זה לא אומר שאנחנו רוצים שיבואו לגור כאן עוד ועוד אנשים", ממשיך ישראל שטרן, עוזרו של ראש העיר. "מבחינתנו, כל משפחה שבאה לגור פה, פירושה עוד מוסד, עוד 'חיידר' ועוד תשתיות, שאין לנו". 

"יש כאן בעיה תחבורתית", מדגיש אקרמן. "אין בעיר גשרים ואין פתרונות תחבורה, כך שלעיתים לוקח לי 45 דקות להגיע מהבית שלי לתפילה בבית הכנסת. וזאת עיר רגועה, אתה לא מצפה לעמוד כל כך הרבה זמן בפקקים. אנשים עומדים פה חמש דקות בפקק ומתפוצצים.

"תבוא לפה בשמונה וחצי בבוקר, כשכולם יוצאים ונכנסים למוסדות הלימוד ולכוללים. אתה יכול לעמוד בפקק שעה ורבע ובקושי לזוז מילימטר, כי לפניך נוסעים 40-30 אוטובוסים צהובים שמובילים תלמידים, עוצרים כל מטר לאסוף עוד תלמיד ומשתקים את התנועה לגמרי. ובנתיב שממול - עוד שיירה כזאת של אוטובוסים".

מכיוון שמדובר בעיר גדולה, ניתן לראות פה גם מחזה שבישראל הוא נדיר יותר - נשים חרדיות נוהגות. לא רק נשואות, אלא גם נערות צעירות. "אי אפשר להסתדר פה בלי רכב, בגלל המרחקים", מסביר דוד פרל. "לכל משפחה יש לפחות שני רכבים, אחד לבעל ואחד לאישה".

תושבים חרדים מדברים בחריפות על היעדר תשתיות שמותאמות לתנופת הבנייה. "הלכה למעשה זו עיר, אבל היא נבנתה מלכתחילה כעיירה", מספר אחד מהם. "העירייה נותנת רשות לבנות בהגזמה, והתשתיות לא מספיקות.

"בחישוב פשוט, לכל בית יש ארבעה רכבים: שניים של בעלי הבית, ושניים של הדיירים בבייסמנט, שלרוב מושכר לזוגות צעירים. אם העירייה נותנת אישור לבנות עוד 100 בתים, זה אומר עוד 400 רכבים. כאן מתחילות הבעיות".

קריאה באתר אנטישמי לעצור את הבנייה המואצת 

X X X

"בוא תראה", מושך בידי יהושע דיקשטיין כשאנחנו מסתובבים בסופרמרקט הכשר הענק "גורמה גלאט". "תראה איזה פירות, איזה עגבניות. זה לא כמו בארץ, שם יש עונות לפירות ולירקות. כאן יש הכל, וכל השנה. אם חסר משהו, מייבאים. אין מצב שיהיה חסר משהו". 

"יש כאן אבטיח?" אני מאתגר אותו, והוא מוליך אותי בזריזות לעבר קצה המחלקה. שם, בתוך חבית ענקית מלאה בקרח, שוחים להם פלחי אבטיח אדומים ובשרניים. ומה עם רימון, שבארץ יש כמעט רק בסביבות ראש השנה? "מה זאת אומרת?" הוא אומר ומוליך אותי למקרר, שם נחים להם, בקופסאות ארוזות היטב ומסודרות להפליא, גרעיני רימון. "אמרתי לך, אין דבר כשר שתחלום עליו ולא יהיה פה".

בחנות תוכלו למצוא כל דבר כשר שניתן לחשוב עליו: החל מסלטים מוכנים לשבת, דרך שניצלים מוכנים לטיגון, אריזות של טשולנט ופרוסת קוגל מוכנים לאכילה, פס ענק של אוכל יהודי מוכן - עוף, קניש תפוחי אדמה וקרעפלך, וגם עשרות מטרים של עשרות טעמי גלידה, מעשרות חברות ומותגים.

דיקשטיין מסתובב איתי בחנות, מראה לי מוצרים שאין בישראל, ומתלהב. ולא, הוא לא עובד פה. הוא רק מנסה להסביר לי, כבר דקות ארוכות, למה לייקווד הרבה יותר נוחה מהערים החרדיות בישראל.

משפחת דיקשטיין היא אחת מ־250 משפחות חרדיות שבאו לכאן מישראל בשנים האחרונות. יהושע (42), אשתו חנה (40) ושמונת ילדיהם, שהגדול שבהם בן 17, באו לפני שנה וחצי מירושלים. הוא עובד במשרד תיווך ומרוויח יפה, אשתו עקרת בית.

"נכון", הוא אומר לי, "החינוך החרדי בארה"ב הוא יקר, כי הוא פרטי לגמרי. גם עלויות הבריאות גבוהות. אבל חוץ מזה, אין מה להשוות. איכות החיים כאן שונה לגמרי ממה שהיה לנו בירושלים. במחיר של דירת שלושה חדרים שהיתה לי בשכונת רמות, קניתי כאן בית פרטי בן שלוש קומות, עם חצר וחניה, ואני עוד משכיר את הקומה התחתונה. יש שקט, ירוק. מה צריך יותר מזה?

"ישראלים שרואים את המחירים כאן, בדולרים, מייד מתרגמים לעצמם כמה זה יוצא בשקלים. אבל זו תפיסה לא נכונה. אני מרוויח את השכר שלי בדולרים. מבחינתי, אם כתוב כאן על תבנית ביצים שהיא עולה דולר, זה כמו שבארץ היו מוכרים אותה בשקל. אני ממלא כאן כל שבוע עגלת קניות ביום שישי ב־300-250 דולר, בלי להניד עפעף".

אשתך והילדים מרוצים?

"מאוד. בארץ יש במגזר החרדי פוליטיקות פנימיות, קהילתיות. רציתי להתרחק מזה. ופה קיבלו אותנו בזרועות פתוחות. הילדים השתלבו מצוין בתלמוד תורה ובבתי הספר, והבנים הגדולים בישיבות. תענוג".

X X X

ישראל שטרן, עוזרו של ראש העיר, לוקח אותי לסיור בעיר. הוא מוביל אותי למרכז מסחרי ענק, שבו חנויות צעצועים, בגדים, כלי בית ותשמישי קדושה, מסעדות, דלפקים להחלפת כסף וסופרמרקט ענק שמשמיע מוזיקה חסידית. כל החנויות מופעלות על ידי חרדים ומלאות בלקוחות חרדים.

במרחק רבע שעה משם נמצא סניף של "בינגו", השלוחה האמריקנית של "אושר עד". בדרך מהמרכז המסחרי ל"בינגו" ממוקמת מסעדה ישראלית בשם "כפשוטו", שמגישה פלאפל, קבב, ועוד מאכלים מזרח־תיכוניים.

"יש כאן בית חולים בעיר, מרפאות, חנויות מכל הסוגים", אומר לי פרל. "חרדי שבא לגור כאן לא צריך לצאת לעיר הגדולה, לברוקלין. יש לו פה הכל".

אקרמן מכהן כראש עיריית לייקווד מאז 2011, ברוטציה עם חמשת חברי המועצה, שלושה מהם חרדים. בכל שנתיים מכהן חבר אחר בתפקיד.

הוא גאה לשמש ראש עיר, ומנסה להסביר לי שמדובר בתפקיד שונה לחלוטין מזה של ראש עיר חרדית בארץ. "בישראל, ראש עיר חרדי יכול לריב עם כל קהילה בעיר שלו, כי כל אחת מהן תרצה עוד הקצאת שטח או מבנה לבית כנסת, ישיבה או בית ספר. כאן אין דבר כזה. אתה רוצה להקים בית כנסת? לך תקים על שטח פרטי משלך. אותו הדבר עם בתי הספר החרדיים, שרובם המוחלט פרטיים לגמרי.

"בפועל, נשאר לי באמת רק לדאוג לניהול העיר ולניקיונה. אני לא צריך לריב עם ראשי קהילות ולא להתעסק בבחישות. אין כאן מתחים בין חסידים לליטאים, לכולם טוב".

למרות התדמית של לייקווד כ"עיר אברכים", אקרמן מספר כי בפועל רק כ־6,000 משפחות נחשבות למשפחות של אברכים. השאר עובדים ובעלי מקצועות חופשיים, חלקם הגדול נוסע מדי יום לעבודה במנהטן. "הגברים עובדים בעיקר בנדל"ן. הנשים, כמו בציבור החרדי בארץ, עובדות בעיקר כמזכירות, מורות או גננות". 

לדבריו, אין בעיר הבדלי מעמדות משמעותיים בין אברכים לחרדים־מודרניים. "נכון שבדרך כלל מקימי ה'חיידרים' הם אברכים והם מחפשים אנשים שנראים כמוהם, אבל אם הם לא מקבלים ילד למוסד כלשהו - זה בדרך כלל מסיבה טכנית, כי אין מקום.

"הפרמטרים כאן שונים מאשר בארץ. בישראל, מוסדות חרדיים רבים בודקים מה הרמה הדתית שלך. פה בודקים עד כמה הבית מסודר כלכלית, כדי שאם הילד או הילדה יהיו זקוקים למורה פרטית ולעזרה, ההורים יוכלו לשלם על זה. ובכל מקרה, כאן לא יקבלו יותר מ־25 ילדים לכיתה, גם אם יתהפך העולם".

יש גם תושבים חילונים?

"יש, אבל אנחנו לא יודעים לספור אותם, כי אין להם השתייכות קהילתית. בארה"ב, גם בקרב החילונים, מקובל להיות מחובר למרכז יהודי, להשתתף בפעולות יהודיות, להיות מחובר לקהילה כלשהי. גם מי שלא הולך לבית כנסת, ילך למרכז היהודי בחנוכה או בפורים, ומזה יש לנו נתונים.

"אבל מאחר שישראלים חילונים שבאים לגור בארה"ב לא עושים את זה, אין לנו את המידע הכולל. אבל ברור שיש כאן כאלה. הייתי פעם בסופר וראיתי מישהו בלי כיפה מעמיס קופסאות דבש לפני ראש השנה. כשהוא ראה אותי מסתכל בתמיהה, אמר לי מייד בעברית: 'מה קורה לך, אני יהודי, ישראלי'". 

chananibl2@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו