הכוכב הצעיר קיבל את האגדה הגדולה של הדור לאחד על אחד מול הסל. יותר מעשור מפריד בין הגילים שלהם, וחלקים נרחבים מהיסטוריית הכדורסל כולה נרשמו בפער הזה, אבל לא משנה כמה עצום הוא העילוי הוותיק, שכוחו עדיין במותניו, כל מי שעיניו בראשו יודע שהבחור החדש הוא בעצמו "על אמת", ולא יהיה זה פלא אם יתפוס את מלכות הליגה בעתיד הקרוב.
אחרי החילוף הוא כדרר קצת, בוחן את רמת הערנות והתגובתיות של השומר המעוטר שניצב בינו לבין הסל. עוד כדרור. עוד מבט. אלה רגעים שקהל מעורב ושדרנים חדים יודעים לזהות את פוטנציאל האייקוניות שלהם עוד בטרם חלפו. צעד אחד קטן, עוד אחד לצד השני, עלייה לג'אמפ. הנה היילייט שישדרו שוב ושוב ושוב.
כשאלן אייברסון "חתך" את מייקל ג'ורדן עם קרוסאובר חד ומהיר במארס 1997 - מהלך שנכנס להיסטוריה כרגע זכור במיוחד בתולדות הליגה - הרוקי של פילדלפיה עוד לא היה בן 22, אבל הוא לא הופתע ולא התרגש מהמעמד. הוא ידע שלרגעים כאלה הוא נועד.
אלן אייברסון. מהלך שנכנס להיסטוריה כרגע זכור במיוחד בתולדות הליגה // צילום: רויטרס
את העונה הוא סיים כרוקי השנה, ובתוך שנתיים נוספות היה גם מלך הסלים, לראשונה מתוך ארבע זכיות. בעונה החמישית היה ה־MVP וגם הוביל את פילי לגמר, בדרך לקריירה נטולת טבעת אליפות אבל משופעת רגעים עצומים והשפעה על המשחק ועל התרבות סביבו, שאותה אי אפשר לכמת וגם לא לשחזר, שכוללת גם שבע בחירות לחמישיות העונה ו־11 הופעות באולסטאר.
קולו של דור ה־Z
עכשיו תחזרו רגע לפסקה הראשונה, ותראו שהיא היתה יכולה להיכתב בדיוק באותה המידה גם על מה שלוקה דונצ'יץ' עשה ללברון ג'יימס בלילה שבין ראשון לשני. אבל כל כמה שההיסטוריה נועדה לחזור על עצמה, וכל כמה שהרגע ההוא והקריירה של אייברסון היסטוריים, הגאון הסלובני של דאלאס מאבריקס לא יסתפק רק בעמידה בסטנדרט של "התשובה" מפילי.
כי אפשר לומר הרבה דברים על ילדי דור ה־Z - והרבה באמת נאמר עליהם גם בהקשרים שליליים - אבל דבר אחד אי אפשר לקחת מהם: הם לא מתרגשים מההצלחות של הדורות שקדמו להם. הם כאן כדי לקחת את מה שהביאו להם, ולמתוח את זה עוד יותר אל הקצה.
וזה בדיוק מה שדונצ'יץ' עושה בעונתו השנייה בליגה הטובה בעולם, שנה וחצי אחרי שנלקח רק שלישי בדראפט והועבר מייד בטרייד. הוא עוד לא בן 21, אשתקד זכה ברוקי העונה, אבל לפני שבכלל הגיע לאן.בי.אי הספיק להוביל את ריאל לזכייה ביורוליג ב־2018, כשהוא ה־MVP של העונה ושל הפיינל פור, בעונה שבה גם זכה באליפות
לוקה ולברון. הפעם הסלובני ניצח את הקינג // צילום: אי-פי
וב־MVP של ספרד (הליגה הכי טובה מחוץ לארה"ב). כל זה קיץ אחד אחרי שהוביל את סלובניה לזכייה היסטורית באליפות אירופה, שבה ראה את חברו לקו האחורי, גוראן דראגיץ', נבחר ל־MVP, אבל זכה להיכנס לחמישיית הטורניר - וכל זאת כשהוא בן 18 בלבד.
ועכשיו, אחרי שנבחר 3 בדראפט (כמו ג'ורדן), ושחזר את הפגנת חוסר הפחד וקור הרוח של אייברסון, הוא נותן מספרים שאוסקר רוברטסון רשם בשיאו, עם שורה סטטיסטית סביב ה־30-10-10 לערב - מהסוג שהקנה לראסל ווסטברוק את ה־MVP ב־2017; מהסוג שלארי בירד הגיע אליו בימים טובים. הוא מסתובב עם הכינוי "לוקה מג'יק" - כמו יריבו הגדול של לארי, מג'יק ג'ונסון, כמובן - בזמן שהיחיד שקולע יותר שלשות סטפ־בק ממנו הוא ג'יימס הארדן.
בעידן ניפוח המספרים האישיים שכל זה מתקיים בו צריך אמנם להכניס כמה דברים לפרופורציות, אבל הגדולה של לוקה היא על־זמנית. כזו שבקושי צריכה קרוסאובר כדי להפוך לאייקונית.
