בית המשפט העליון דחה היום (שלישי) בקשה של המדינה לדיון נוסף בנושאי הפרס שיוענק למוצאי גופת החייל מג'די חלבי ופסק הוצאות משפט בסך 30 אלף שקלים לחובת המדינה. בפסק דין קודם, מיוני האחרון, פסק בית המשפט כי על המדינה לשלם את הפרס אותו הבטיחה למוצאי הגופה בסך 10 מיליון דולר.
"ההחלטה לקיים דיון נוסף יש לה מקום במקרים נדירים וחריגים בלבד, והמקרים שבהם יקוים דיון נוסף מעטים שבמעטים הם, נער יספרם" נכתב בהחלטת השופטים. "קיום דיון נוסף מותנה בכך שבית המשפט העליון פסק הלכה חדשה, הסותרת הלכה קודמת של בית המשפט העליון או הלכה שמפאת קשיותה או חידושה ראוי כי תידון בדיון נוסף", כתבו השופטים בפסק הדין.
מעו"ד רחל בן ארי, יובל אדלר, עדי ערמן ומוחמד לוטפי ממשרד בן-ארי, פיש, סבן ושות' שייצגו את האחים קוזלי, מוצאי הגופה נמסר בתגובה: "היום הושם סוף לפרשה תקדימית, בה לראשונה ניתן פרס עבור מציאתו של חלל צה״ל. אנו שמחים, כי נשיאת בית המשפט העליון קיבלה את עמדתנו, לפיה מוצאי הגופה זכאים לפרס, שכן הם מצאו את החייל הנעדר, מג׳די חלבי ז״ל וחסכו למדינה עשרות מיליוני שקלים אשר היו מושקעים בחיפושים אחר החייל הנעדר. בנוסף, מציאת הגופה הביאה לסיומה של פרשה עגומה, אשר השאירה מדינה שלמה בעלטה. ההחלטה עשויה לחזק את אמון הציבור במערכת בתי המשפט".
כזכור, ביוני האחרון בית המשפט העליון קבע בדעת רוב כי מוצאי שרידיו של החייל מג'די חלבי יזכו בפרס בסך 10 מיליון דולר שהובטח למי שיביא מידע אמין על אודותיו. ב-2012 מצאו האחים קוזלי עצמות ביער בסביבת דליית אל-כרמל ודיווחו על כך למשטרה. לאחר מכן, כשהתברר כי מדובר בעצמותיו של החייל הנעדר, הם דרשו את הפרס ממשרד הביטחון - אך בקשתם נדחתה. בעתירתם לבית המשפט המחוזי, קבעו השופטים כי המערערים אינם זכאים לפרס, שכן מצאו את העצמות במקרה ולא ידעו בוודאות שמדובר בעצמותיו של חלבי.
ביוני האחרון קבע בית המשפט העליון כי הפרס הובטח תמורת מסירת המידע, ולא נשללה הזכאות ממי שהשיג את המידע מבלי שיצא לחפש אחריו במכוון. כן נקבע שהמערערים לא היו חייבים לדעת בוודאות בעת מסירת המידע שמדובר בגופת המנוח מג'די חלבי, אלא די בכך שחשבו כי יש אפשרות שמדובר בגופתו ומסרו את המידע למשטרה מתוך תקווה לזכות בפרס.
עוד נפסק שהמדינה לא חזרה בה מהצעת הפרס קודם למציאת הגופה, וההצעה לא פקעה גם מסיבות אחרות. אומנם עמותת "לחופש נולד" הפסיקה את פעילותה כמה חודשים לפני מציאת העצמות, אך ההצעה הייתה מטעם המדינה, מומנה מכיסה ולא פורסמה כל הודעה בדבר ביטול ההצעה. העמותה הייתה רק שלוחה של המדינה לשם פרסום הפרס ואיסוף המידע הראשוני. בכל מקרה, דבר הפסקת פעילות העמותה לא פורסם כראוי ובהתאם לפרסום הנרחב, שבו הוצע הפרס לציבור.
בית המשפט דחה את טענת המדינה לפיה גם אם המערערים פעלו כראוי והיו זכאים לפרס באופן עקרוני, יש לפטור אותה מתשלום ולשחרר אותה ממחויבותה, נוכח שיקולים תקציביים ומכיוון שהמערערים לא השקיעו משאבים בחיפוש אחר המנוח.
נקבע כי המדינה קיבלה את "ידיעת הזהב" שעבורה הייתה מוכנה לשלם את דמי הפרס מבלי כל הסתייגות תקציבית – תמורה שוות ערך בעיני המדינה למידע שהתקבל. כאן סיפקו המערערים לא רק מידע, אלא מצאו את הגופה עצמה. לפי ההחלטה, המדינה חייבת לקיים את הבטחותיה במסגרת של הצעת פרס לציבור.
בדעת המיעוט, סבר השופט יצחק עמית כי המערערים אינם זכאים לקבל את הפרס מהמדינה, בין היתר, משום שהפרס הוצע על ידי עמותת "לחופש נולד", שהיא ישות משפטית נפרדת שפעלה בשליחות המדינה ולכן לא נכרת בינם ובין המדינה חוזה. עוד סבר השופט עמית כי המערערים שפנו למשטרה ולא לעמותת "לחופש נולד", התנהגו באופן שאינו מלמד על כוונה לזכות בפרס או לדרוש אותו, וגם מטעם זה יש קושי לקבוע כי נכרת חוזה בינם ובין המדינה.