לפני בחירות כלליות מקווה כל מועמד שנשיא המדינה יטיל עליו את מלאכת הרכבת הממשלה. בסיטואציה המשונה גם כך בבחירות אלה, בפעם הראשונה מייחל כל מועמד לכך שהנשיא יטיל את מלאכת ההרכבה דווקא על השני.
נראה שמעולם לא היה לנשיא המדינה שיקול דעת כה נרחב בהטלת משימת הרכבת הממשלה על מועמד כמו בפעם הזאת. גם בתיקו הידוע של 1984, הבחירה נפלה על שמעון פרס כי קיבל 3 מנדטים יותר. אלא שכאמור, אף אחד מהמועמדים לא נוטה להיות הראשון שיקבל את המינוי, כי לצד היתרונות שבו, יש גם חיסרון גדול בהקטנת הסיכוי להרכיב קואליציה.
מנגד, אף אחד מהמועמדים, לא בני גנץ ולא בנימין נתניהו נעול על הבחירה שלו להיות שני. להיות מועמד ראשון כולל יתרונות לא מבוטלים - עם השבעת הכנסת עוברת השליטה למפלגה שקיבלה את המינוי. הוועדה המסדרת נשלטת בידיה, אפשר להקים ועדות, להעביר חוקים, ואף לנסות למנות יו"ר כנסת קבוע - שלא יוחלף גם אם המפלגה השנייה תרכיב בסוף את הממשלה.
בני גנץ חשב על כל היתרונות האלה כאשר בחר לנהל מו"מ עם המפלגות הערביות, שרובן אכן הצטרפו לרשימת הממליצים של כחול לבן והגדילו את הסיכוי של גנץ לקבל את המנדט. עם זאת, בניגוד גמור ליתרונות אלה, טמון חיסרון גדול בלהיות ראשון, ודווקא בנושא הקריטי מכולם - בסיכוי להרכיב ממשלה.
גנץ ועודה // צילומים: גדעון מרקוביץ'
לפי שעה, כל הצדדים וכל המפלגות עלו על בריקדות ומתבצרים בהבטחות הבחירות שפיזרו. נתניהו גיבש גוש מוצק המחזיק את המפתחות להרכבת ממשלה כלשהי בידיו, ואילו כחול לבן מסרבים להיכנע ולא מנהלים מו"מ קואליציוני. סביר להניח שעם הזמן הדבק של שני הצדדים יתחיל להתרופף.
זה לא יקרה מייד, אבל מו"מ קואליציוני אורך מינימום 28 יום, ועוד עם אפשרות להארכה של 14 יום נוספים לאחר מכן. בחירות נוספות, שלישיות במספר בתוך שנה, הן תרחיש קיצוני והזוי, שסביר להניח שרוב הגורמים במערכת הפוליטית יעשו כברת דרך כדי להשתחרר מכבלי התחייבויותיהם וימנעו פיזור נוסף של הכנסת. אלא שהידיעה שאחרי ניסיונו של המועמד הראשון הכנסת עדיין לא מתפזרת, אלא מגיע ניסיונו של המועמד השני, עשויה לשמר את הקשחת העמדות ולמנוע התקדמות.
רק בתום התקופה של המועמד השני, כלומר בעוד חודשיים־שלושה מהיום, יגבר הלחץ על כולם ועשויים להתגבש פשרה, או לחלופין פתרונות אחרים, דוגמת עריקים ממפלגות כאלה ואחרות וכיוצא באלו פתרונות שימנעו בחירות.
כעת, אחרי פסטיבל ההמלצות אצל הנשיא, הדבר לגמרי בידיים של ריבלין. לא מן הנמנע כי נשיא המדינה, המונע מתאוות נקם בראש הממשלה, ישקול מהו המעשה שהכי יפגע בנתניהו, להיות ראשון או שני, ועל פי זה יקבל את החלטתו. הנימוקים לכל החלטה הרי כבר ידועים מראש.