בשנים האחרונות דרבי הדרום בין אשדוד לב"ש היה סוג של קרב קצוות. פתיחת העונה הטובה של אשדוד רמזה לנו שהעונה קורה דבר טוב בעיר החוף הדרומית, והקבוצה הגיעה למשחק כשהיא בטוחה ביכולת שלה להתמודד עם האחות הבכירה מבירת הנגב.
רוני אוואט פתח במערך של 4:4:2, עם טימותי אוואני המעניין במרכז ההגנה לצידו של ניר ברדע, והתקפה עם שלושה שחקנים מהמהירים בליגה – דין דויד, בנצי מושל ושגיב יחזקאל, ומאחוריהם מוסר משובח בדמותו של שלומי אזולאי. בכר, מנגד, נאלץ להסתדר ללא שמיר החולה, השאיר את קלטינס וטאהא על הספסל ובחר לפתוח עם עמית ביטון במרכז ההגנה, נאור סבג בקישור וניב זריהן, שחזר לכור מחצבתו, באגף ימין.
אשדוד פתחה נהדר עם שער אחרי כדור קרן, שתפס את השמירה האזורית של ב"ש לא מתואמת בפינה הרחוקה. ב"ש השתלטה על המשחק, אבל הקלה על אשדוד את המגננה עם הנעת כדור שקופה ואיטית. המארחת, מצידה, ניסתה לצאת למעברים דרך שחקני הכנף, אבל ויטור הנהיג את ההגנה ועצר את הניסיונות הספורדיים של המקומיים. למזלה של ב"ש האסלביינק, שהתחיל נהדר את העונה, ניצל עמידה רשלנית של אספה בזמן הגבהה של זריהן מימין כדי להוריד את הקבוצות למחצית בשוויון.
במחצית השנייה התפתח משחק קצבי ומהנה מרחבה לרחבה. ב"ש, למרות שעלתה ליתרון תוך ניצול הגבהה נוספת משמאל וטעות שנייה של אספה בסגירה, איבדה את המרכז ונחשפה למתפרצות של אשדוד. אזולאי, שהמגרש והסגנון של אשדוד תפורים למידותיו, היה הנהנה העיקרי מהקצב וכבש שער נהדר, אבל הפציעה שלו עצרה את המקומיים, מנעה מהם להשלים מהפך ולמעשה חתמה את חלוקת הנקודות המוצדקת.
אמנם עברו רק שלושה מחזורים, אבל מסתמן, שבניגוד לעונה שעברה המאבק בצמרת פתוח. מכבי ת"א אמנם עם 7 נקודות וללא שער חובה, אבל מקרטעת התקפית ונהנתה מהגרלה נוחה (שתי העולות בשלושת המחזורים הראשונים); מכבי חיפה מחפשת מערך נכון ומאוזן שיממש את הפוטנציאל ההתקפי העצום בסגל שלה; וב"ש חסרה ברק (לא בכר) התקפי ושחקן קישור שיספק מסירות מפתח, ואולי הרכש החדש ז'וסוואה הוא זה שימלא את החסר.
גם בני יהודה ומכבי נתניה המאומנות להפליא יכולות להצטרף לחבורת הצמרת. אם נוסיף לקלחת את בית"ר ירושלים שתמיד מעניינת, אולי לא נקבל את הליגה השישית באיכותה באירופה, אבל לפחות תהיה לנו ליגה צמודה ומלאת עניין.
