ל־UTMB חשוב להגיע עם תוכנית ריצה. מרוץ האולטרה מרתון היוקרתי בעולם נפרס על פני 170 ק"מ עם 10,000 מטרים טיפוס מצטבר שחוצים את צרפת, איטליה ושוויץ ולא מומלץ לנסות ולרוץ אותו בלי הכנה מוקדמת - או לפחות הכרה בסיסית של המסלול.
הרצים הבכירים בעולם מתכוננים אליו במשך שבועות, לומדים כל פנייה ועלייה, למשל הסינית יאו מיאו שהגיעה לצרפת חודש מראש כדי לא לפגוש את הלא נודע ברגע האמת. יש אותם, ויש את קורטני דוולטר. השבוע, האמריקנית בת ה־35 התייצבה על קו הזינוק של ה־UTMB בפעם הראשונה בחייה, בלי לדעת מי נגד מי, ובכל זאת השאירה לכולם אבק. היא סיימה ראשונה מבין הנשים אחרי 24:34:26 שעות, שעה לפני הרצה הבאה אחריה, ובמקום ה־21 הכללי. מבין האמריקנים הקדימה את כולם - גברים ונשים יחדיו.
ההישג הזה מצטרף לרשימה ארוכה של הישגים שהופכים את דוולטר בעיני רבים לרצה למרחקים ארוכים הטובה והמגוונת ביותר בעולם. להבדיל מרצים ברמתה, שנוטים לקבוע לעצמם טווח מרחקים שמתאים ליכולותיהם, דוולטר הוכיחה שהיא מסוגלת לרוץ 50 ק"מ ו־383 ק"מ באותה יעילות.
מאז 2017 היא חצתה ראשונה את קו הסיום ב־14 מתוך 20 המרוצים שבהם השתתפה, כשבשישה מתוכם השאירה מאחור גם את כל הגברים. למשל, ב־"MOAB 240" בשנת 2017. רק 150 רצים מורשים להירשם לטירוף הזה שמתקיים ביוטה, ואורכו 383 ק"מ עם הגבלת זמן של חמישה ימים.
דוולטר נזקקה לחצי מזה. היא סיימה את המרחק אחרי 57 שעות ו־59 דקות, 10 שעות לפני המקום השני והגבר הראשון, שון נקאמורה. בפודקאסט של ג'ו רוגאן סיפרה איך התגברה על העייפות הקשה; "בלילה השני הרגשתי שאני נרדמת תוך כדי ריצה והתחלתי לרוץ בזיגזג. החלטתי ללכת לישון על המסלול וביקשתי מהמלווה שיעיר אותי אחרי דקה אחת. כשהוא העיר אותי אחרי 60 שניות הייתי ערנית לגמרי. צעקתי בהתלהבות: דקה! זה עבד!"
אוכלת הכל
לא רק נמנומים עושה דוולטר בדרך המיוחדת שלה. בראיון ל־"RUNNERS WORLD" סיפרה שאין לה תוכנית אימונים מסודרת ושאינה מקפידה בכלל על תזונה. "במרוצים ארוכים אני אוכלת פירה מתפוחי אדמה, פנקייקים, קסדיות ואפילו מקדונלדס". לטענתה, הסוד הגדול שלה הוא היכולת להקשיב לעצמה. "זה מאפשר לי להיות חופשייה ולא להכריח את הגוף שלי לדברים. בכל בוקר אני לוקחת בחשבון מה הרגליים והראש שלי צריכים, ולפי זה אני מתאמנת. לפעמים אני יוצאת מהבית בלי תוכנית וחוזרת אחרי ארבע שעות".
קורטני דוולטר והמעריצים. רצה עם מכנסי כדורסל גבריים וחולצה רפויה // צילום: אי-אף-פי
את המוטו שמניע אותה צמצמה דוולטר לשורה אחת בתיאור חשבון הטוויטר שלה. "רצת אולטרה עם אהבה לשמש, למכנסיים ארוכים ולממתקים", כתבה שם, ונדמה שקשה לתאר אותה טוב יותר. דוולטר ידועה בעולם הריצה במראה הגולשת השזופה, בחיבה העזה לסוכריות מתוקות ובמכנסיים שלה.
בעולם של טייטסים, לייקרה צמודה וציוד יוקרתי, הבחירה של האמריקנית לרוץ במכנסי כדורסל גבריים וחולצה רפויה הבליטה אותה משאר הרצות והרצים מהרגע הראשון; "זה מטעמי נוחות בלבד", הבהירה, ועד כמה שזה נשמע מוזר למי שרץ פעם במכנסיים גדולים וחזר עם שפשפת, התוצאות מוכיחות שבאמת נוח לה.
כל כמה שהנוחות החיצונית הכרחית, דוולטר אומרת שהדבר הכי חשוב הוא שיהיה נוח בפנים. "החלק המנטלי הוא קריטי", הסבירה, "לקח לי זמן להבין את זה". אף שהיא רצה מגיל צעיר והמשיכה בקולג', המעבר לעולם האולטרה לא היה פשוט. "ב־100 מייל הראשון שלי פרשתי אחרי 60 כי כאב לי", סיפרה, "היום כבר למדתי שאם אשאר חזקה מנטלית אצליח להתגבר על כל קושי פיזי".
עם הגישה הזאת הסתערה דוולטר על מרוצי האולטרה מרתון. הריצה הראשונה היתה ב־2011 למרחק 50 ק"מ ובה כמובן ניצחה. בהמשך ניפצה שיאים ב־100 ק"מ, 100 מייל, ניצחה בווסטרן סייט 2018 (100 מייל) כשקבעה את התוצאה השנייה בטיבה בכל הזמנים לאישה, ובשנה שעברה הדהימה את כולם ב־BIG DOG BACKYARD ULTRA. המרוץ הזה מתקיים במסלול מעגלי באורך 4 מייל שאותו מקיפים עד שנותר האדם האחרון לעמוד. דוולטר השלימה 279.2 מייל (446 ק"מ) ב־67 שעות שמתוכן היתה על המסלול 54 שעות.
היא סיימה ראשונה מבין הנשים כמובן, כשרק גבר אחד הקדים אותה - בהקפה אחת. "אין לי מושג איזה יום היום ומה קורה איתי", אמרה בסיום, "אבל זאת היתה חוויה כיפית".
שאלת השאלות, כמובן, הוא מה מניע בחורה מקולורדו לעשות דברים כאלה? בכל זאת, היא סבלה לא פעם מפציעות, ורק השנה נאלצה לפרוש מכמה מרוצים בגלל כאבים. "אני חושבת שזה מדהים מה שאנחנו יכולים לעשות כבני אדם מבחינה פיזית ומנטלית, ואני מתכוונת להמשיך לחקור את זה בעזרת הריצה", אמרה ל־DENVER POST, "אבל זה ממש לא חייב להיות ריצה. מספיק שכל אחד ימצא את הדבר הזה שמניע אותו, ואז יבדוק כמה רחוק הוא יכול להגיע איתו. לדעתי, זה ממש מגניב".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו