כדי לחדד את הזיכרון שלי מהימים היפים של עומר דמארי אני צריך לעשות מינוי לערוץ ההיסטוריה, או ללכת כמה שנים טובות אחורה ולהיעזר ביו־טיוב. כתבתי "דמארי" ביו־טיוב והזיכרונות הכי טריים הגיעו מסוף אפריל 2014.
האלופה המיועדת מכבי ת"א, אז כבר ביתרון דו־ספרתי על המקום השני, באה למפגש דרבי מול הפועל ת"א בבלומפילד. הפועל של לפני חמש שנים כבר לא היתה בעניין של אליפויות, אבל להציק, בטח למכבי, היא עדיין ידעה, וגדול המציקים אז היה עומר דמארי. מכבי היתה אומללה באותו יום, למרות שער מצמרר של ערן זהבי. בגול הראשון מצא דמארי מימין את גילי ורמוט, שבעט לרחבה וסחט פנדל. דמארי בעט, חואן פאבלו הדף אבל דמארי היה ראשון לזהות, מיהר אל הריבאונד וכבש.
ה־0:2 המזהיר של אוראל דגני הגיע מקטנה של דמארי, שנתן פס אחורה שהתלבש מושלם ובום. עוד נגיחה של דמארי כמעט הביאה את השלישי, ועוד לא הסתיימה המחצית הראשונה ודמארי דהר ברחבה והופל על ידי חואן פאבלו. ורמוט עשה את השלישי וככה הם ירדו למחצית. את אותה עונת 2013/14 סיים דמארי עם 26 שערים.
מאז, שימו לב: בעונה שלאחר מכן באוסטריה וינה כבש 8 שערים, עונה אחריה בלייפציג - 0, אחר כך ברד בול זלצבורג - 4, בניו יורק רד בול - 0, בלייפציג - 0, בשתי עונות במכבי חיפה - 4 שערים בסך הכל, ובעונה שעברה בהפועל ת"א - שני שערים. 26 שערים בעונה אחת פעם, ומאז 18 שערים ב־5 שנים.
אוהדי הפועל ת"א. מתרפקים על העבר // צילום: אלן שיבר
ביממות האחרונות לכולם דופק הלב בחודורוב. השאלה הגדולה שנשאלת היא מה עושים עם בבת העין דמארי, האיש שהסתכל למכבי ת"א הגדולה בלבן של העיניים ושאג "יאללה הפועל!".
אפשר להבין את מטען הרגשות, אבל את הקרדיט שהקהל של הפועל מבקש לתת הלאה, ולא מסיבות מקצועיות, דמארי בזבז ולא השאיר כדור אחד במחסנית. מועדונים גדולים, מצליחים ועשירים יכולים לסחוב על הגב את מי שבעידן הממוסחר עדיין נחשב בעיני הקהל הצעיר לסמל, למרות שחושיו קהו. אני מקבל לגמרי את גרסת הבעלים זאב גרינברג, שלפיה הפועל במצבה הנזיל אינה מסוגלת להכיל מי שמחזיק בחשבון הבנק שלו עשירית מתקציבה, במיוחד כשהוא בכושר שנראה חסר תקנה.
בעיניי, דמארי הוא לא סמל. חודורוב, פרימו, אמציה, פייגנבוים, סיני, לנדאו, טורק ואקהויז היו סמלים. אפילו ערן זהבי היה סמל גבולי. דמארי היה שחקן מצוין לפני חמש שנים, שהן נצח במושגים האכזריים של הכדורגל, והיום הוא אפילו לא שחקן בינוני. גם אם תשאלו אותו, דמארי ישר מספיק לומר שזה לא דומה ומתקרב למי שהוא היה.
אז מה רוצים האוהדים? להתרפק על העבר, לחבק את מי שאמר "לא" לנמסיס הגדול, ולשבור את הלב כשרואים צל מהעבר?
הפועל ת"א, מועדון גדול עם קבוצה בינונית מינוס בטווח שבין חדרה לגדרה, צריכה מישהו אצלה שידפוק כבר על השולחן. היא בעיקר צריכה להתבגר.