להלן הישגיה של הימה דאס בשבועיים האחרונים: ב־2 ביולי בפוזנן, פולין, קבעה 23.65 שניות בריצה ל־200 מטרים וזכתה במדליית הזהב; ב־7 ביולי בקוטנו, פולין, קבעה 23.97 שניות בריצה ל־200 מטרים וסיימה שוב בראש הפודיום; שלשום, בקלנדו, צ'כיה, עצרה את השעון על 23.43 שניות ב־200 מטרים בדרך לזכייה שלישית בזהב.
חשוב להדגיש כבר עכשיו שלא מדובר בתוצאות מדהימות, למעשה הן אפילו לא נכנסות ל־100 המהירות ביותר השנה בעולם, אבל הסיפור פה הוא לא התוצאות, אלא האישה שעומדת מאחוריהן.
דאס נולדה בינואר 2000 בדינג, עיירה הודית קטנה במחוז אסאם, שמונה רק 17 אלף תושבים. היא גדלה בבית עני, אחות קטנה לשישה אחים, ומעולם לא חלמה לענוד על צווארה מדליה זהובה. ליתר דיוק, עד לפני שנתיים מעולם לא עלתה על מסלול ריצה וכלל לא היתה מודעת לקיומן של נעלי ריצה מקצועיות עם ספייקים.
את ילדותה העבירה במגרש כדורגל רעוע, שבו שיחקה עם בנים, מדמיינת איך יגיע יום שבו תייצג את מולדתה הודו במונדיאל. לפי הסיפורים שכבר הפכו לאגדת עם הודית, מאמן כדורגל בשם שמשול שייח שכנע אותה לעבור למסלול, כי "המהירות שלה ללא הכדור היתה אדירה". היא הקשיבה לעצתו, התאמנה מעט על מגרש הכדורגל הבוצי, ולפני שנתיים התייצבה באליפות המדינה וזכתה במדליית הארד. שנה לאחר מכן כבר סיימה שביעית באליפות אסיה. וזה לא הכל: בשנה שעברה הגיע הרגע ששינה את חייה לעד.
שלושה רבעים בתוך הגמר ל־400 מטרים באליפות העולם עד גיל 20 בפינלנד, דאס היתה חמישית. ב־100 המטרים האחרונים היא עקפה את כולן עד שחצתה ראשונה את קו הסיום בתוצאה של 51.46 שניות. בכך הפכה להודית הראשונה בהיסטוריה שזוכה במדליית זהב בריצה קצרה בכל הגילים - ובהתאם לכך גם לגיבורה לאומית. נשיא הודו, ראש הממשלה, כוכבי קריקט וכוכבי קולנוע בירכו אותה ברשתות החברתיות, והסרטון שבו היא בוכה לצלילי ההמנון ההודי הפך לוויראלי המולדתה. "אנשים מזהים אותי ורוצים להצטלם איתי", אמרה מי שמכונה "הקטר מדינג", "אין ספק שהחיים שלי השתנו".
אחרי שזכתה במדליית כסף בריצה ל־400 מטרים באליפות אסיה אשתקד, ובזהב בריצה ל־4x400 באותה תחרות, חייה התהפכו. שטיח אדום מחכה לה כשהיא נוחתת בהודו, וחברת "אדידס" החתימה אותה על חוזה שמבטיח לה נעליים עם ספייקים ללא הגבלה.
התוצאות של דאס עדיין לא ברמה העולמית הגבוהה, אבל בגיל 19 היא מייצגת הרבה יותר משניות ומאיות. עוד לפני שהפכה אלופת עולם לנוער, דאס היתה ידועה כמי שנלחמה נגד מכירת אלכוהול בעירה הקטנה ואף הקימה מרכז לנזקקים. אף שהגיעה ממקום קטן תמיד חלמה בגדול, וההישגים שלה הפכו אותה למקור השראה וגאווה עבור רבים. "ידעתי שדברים טובים יקרו לי, אבל מעולם לא שיערתי שהם יקרו כל כך מהר", הודתה לאחרונה.
כעת היא מכוונת למשחקים האולימפיים בטוקיו 2020, ובקצב שבו היא מגשימה חלומות, כדאי לזכור את השם ולעקוב אחרי המסע המופלא של "הקטר מדינג".
