ימים ספורים לפני יום השנה השני לרצח השוטרים כמיל שנאן מחורפיש והאיל סתאוי מהכפר מראר בפיגוע בהר הבית, אתמול הרשיע בית המשפט המחוזי בחיפה את המחבל הרביעי והיחיד שלא חוסל באירוע - בעבירות של סיוע לרצח, הובלה והחזקה של נשק למטרות טרור, קשירת קשר לעוון ועבירות נוספות. עבור ח"כ לשעבר שכיב שנאן מדובר באבן דרך נוספת במסע ההתמודדות שלו עם השכול על בנו כמיל.
את הצעד הבא בדרך הארוכה והכואבת הוא יעשה ביום ראשון הקרוב במלאת שנתיים לנפילת בנו, בשעה שיחנוך במעמד בכירים במשטרה, במשרד הביטחון ובמשרד החינוך את "כמיל מרכז לערכים", שהקים בביתו שבחורפיש.
"באותו יום שבו טמנו את הגופה של כמיל התחיל דבר חדש. אני לא יודע לאן הוא עוד יוביל אותי. הרעיון של מרכז הערכים צץ בעקבות החיבוק הענק שקיבלנו מעם ישראל. על פי הערכת המשטרה, בשבוע של ההלוויה ביקרובחורפיש המוני אנשים. הגיעו לפה גם קבוצות של יהודים מחו"ל שדפקו לנו על הדלת, זה חיבוק שאין לו אח ורע", הסביר אתמול שנאן, "למרכז הזה יש שתי מטרות עיקריות. הראשונה, חשיפת העדה הדרוזית לעם היהודי, והשנייה: חיזוק הנאמנות למדינת ישראל והעברת מסר לאותם מחבלים בני עוולה שרצחו את הבן שלי - שהם לא ניצחו אותנו".
הרעיון להקמת המרכז התגבש חצי שנה אחרי נפילת בנו. "אני רוצה שזאת תהיה הנצחה חיה. הגופה של כמיל אמנם קבורה באדמה, אבל הנשמה המרחפת שלו תדבר", ממשיך שנאן להסביר בזמן שהוא מצביע על תמונות קרוביו.
"ישראלי בנשמה ובמצפון"
"נמצאת כאן תמונה של סבא שלי ז"ל שהיה האב השכול הדרוזי הראשון. דוד שלי נרצח במרד הערבי ב־1936 אחרי שמרד באיסור לקנות בשוק של היהודים בצפת. דודי היה החלל הראשון של העדה הדרוזית שנפל על מזבח הציונות. לידו בן דודי שנפל בקרב עם מחבלים בניצנה ב־1956. לא ידעתי שבאיזשהו שלב גם אני אהפוך לאב שכול", מספר.
כשפרצה סערת חוק הלאום, שנאן היה מהמתנגדים הבולטים. עם זאת, הוא חוזר ומדגיש את חשיבות המשך האמונה בכך שישראל היא המקום הטוב ביותר עבור הדרוזים. "אני ממשיך להיות ישראלי על אפו ועל חמתו של מי שחוקק את חוק הלאום", הוא אומר, "גם אם לא נצליח לתקן את החוק, נמשיך להיות ישראלים לא רק בתעודת הזהות ובדרכון, אלא בנשמה ובמצפון".