"המוסד", ישראל 2019
"המוסד", פיצ'ר הביכורים של אלון גור אריה (אחרי סרט הפולחן הקצר "המוסד הסגור", שכתב וביים ב־2007), הוא בקלות הסרט הישראלי הכי מצחיק מאז "אפס ביחסי אנוש" וסרט הז'אנר המקומי המוצלח ביותר מאז "מי מפחד מהזאב הרע". זוהי פרודיית נונסנס שאפתנית, מושקעת ומטופשת לחלוטין - ברוח "טיסה נעימה", "האקדח מת מצחוק", "סודי ביותר" ו"לרקוד עם טייסים" - שעושה צחוק מסרטי ריגול ומשירותי הביון הישראליים והאמריקניים.
אנשים נתלים כאן ממסוקים וקופצים ממטוסים, ויש גם שפע של מכות, מרדפים ופיצוצים (הנה משפט שלא חשבתי שאי פעם אכתוב בביקורת על סרט ישראלי). הבדיחות מגיעות בצרורות וללא הפוגות. הן מתחילות עוד לפני כותרות הפתיחה, ונמשכות עמוק אל תוך כותרות הסיום. חלקן חד־פעמיות ("שים אותי על רמקול"), חלקן מבריקות ("זה בר!", "לא, זו מסעדה!"), ואף שלא כולן פוגעות במטרה, רובן כן. הישג מרשים ביותר כאשר מביאים בחשבון שיש כאן כמה מאות מהן.
את אנסמבל השחקנים שהתגייס למשימת ההצחקה הלאומית מוביל צחי הלוי בתור גיא - סוכן בכיר ויהיר של המוסד, שמורד לדרגת מאבטח בג'ימבורי לאחר מבצע כושל בתוניסיה שבמהלכו נהרג מפקדו הנערץ שוקי (דביר בנדק). עקב צירוף מקרים גיא והפרטנר שלו, אהרן (טל פרידמן המצוין והלא מנוצל דיו), מוצאים את עצמם במרדף אחר טרוריסטים שהחליטו לחטוף איש עסקים אמריקני מטקס ממלכתי שנערך לכבודו בירושלים, ולהשתמש בו כדי להשבית את כל הפלאפונים בעולם.
למרבה הצער, אהרן נהרג גם הוא (לאחר שגשר המיתרים נופל עליו), אך הוא מוצא חיים חדשים בתור "אהרן מן" - חצי רובוט־חצי בן אדם שמגלה משיכה בלתי מוסברת למכונות כביסה. גיא, מצידו, משלב כוחות עם סוכנת CIA קשוחה ונאה בשם לינדה האריס (אפרת דור), ויחד השניים יוצאים לאתר את המיליארדר ולעצור את הטרוריסטים.
מצד אחד, גור אריה - שעבד על הפרויקט במשך כעשור ושנעזר בדרך בכישורי הייעוץ של הבמאים הוותיקים אבי נשר ודיוויד צוקר - מגיש כאן מכתב אהבה מופרע, מרגש ומעורר השראה לסוג הקומדיה (המאוד לא ישראלי) שעל ברכיו גדל. מצד שני, "המוסד" לגמרי עומד ועובד בזכות עצמו, ואם לשפוט על פי תגובות הקהל שנכח איתי בהקרנה, הוא גם עומד להיות להיט גדול.
גור אריה מפגין שליטה מוחלטת בכל רזי הז'אנר, ואף תורם לו כמה חידושים חינניים (כמו הסצנה שבה גיא יוצא מהפריים וזוחל מתחתיו); השחקנים מתמסרים לאידיוטיזם ברצינות גמורה ועם כל הפאתוס הדרוש; והתסריט הפעלתני, המהודק ומבין העניין, גדוש בכל הקלישאות והסצנות שהייתם מצפים למצוא בפרודיית אקשן־ריגול, קומפלט עם שיר נושא ג'יימס בונדי בביצועה של שרית חדד. שאפו ענק לגור אריה ולשותפיו היצירתיים הרבים על הישגם חסר התקדים. כמו כן, אשמח לסרט המשך.
ציון: 8