בשנים האחרונות הופכת גיאורגיה ליעד טיולים אטרקטיבי בזכות משך הטיסה הקצר מישראל, הנופים היפים, הקהילות היהודיות והמקומיים הלבביים וגם בזכות המטבח הים תיכוני העשיר שלה. המדינה ההררית הקטנה שגובלת ברוסיה, אזרבייג'ן, טורקיה וארמניה, מציגה מטבח צבעוני ושמח שמטעמיו מוכרים גם בישראל בזכות יהודי גאורגיה שעלו לארץ, כשההבדל העיקרי הוא בהקפדה על כשרות המאכלים, כמובן, וקיום של סעודות חלביות ובשריות בנפרד, בניגוד למקובל אצל המקומיים.
אז מה אוכלים הגאורגים? הכול - בשרים, ירקות, מרקים ותבשילים שונים, אבל המרכיבים החשובים ביותר של המטבח הגאורגי הם דווקא הפשוטים ביותר: ה"פורי" (לחם) לסוגיו והגבינה. למטייל חובב האוכל מוצעים עשרות סוגים שונים של מאפים מקומיים וביניהם החצ'פורי, אותו מאפה בצק הממולא בגבינות וביצים.
אז, אילו מאפים מותר לאכול בגאורגיה ללא חשש? פנינו לרב אורן דובדבני, מומחה לכשרות תעשייתית וראש מערך הכשרות של ארגון רבני צהר כדי שיעשה לנו סדר בנושא.
"הכשרות באופן כללי מתחלקת לשלושה חלקים", מסביר הרב דובדבני, "כשרות חומרי הגלם, כשרות הציוד וכשרות תהליכי העבודה. ברוב המקומות בעולם קשה להשיג לחם כשר כי חומרי הגלם בעייתיים. במקסיקו, למשל, הממשלה מחייבת את היצרנים להוסיף חלב ללחם וכמעט כל הלחם הוא חלבי. במקומות אחרים מוסיפים ללחם מייצבים מן החי או משפרי אפייה שמקורם בעייתי ואפילו חומרים משמרים שמקורם באלכוהול אסור"
"בהקשר הזה אני תמיד אומר למשגיחים שלנו שהם צריכים לצפות בתוכניות אוכל וקולינריה, כי מי שמתעסק בכשרות צריך להבין באוכל לעומק. אם המשגיח לא יודע שבשביל לעשות עוגיות ללא סוכר, למשל, צריך ממתיק חליפי שמקורו באיסור, אז הוא בבעיה ויעשה טעות בכשרות. לדעתי, כל אחד צריך להבין איך מכינים מאכלים שונים, כי מחוסר הידיעה מתחילות הטעויות הנפוצות ביותר. אנשים שואלים 'מה כבר יש בלחם?' והם לא יודעים שבלחם ממוצע יש כ-30 מרכיבים שונים מלבד הקמח והמים. חוסר הידיעה הזה הוא מקור לטעויות".
מותר לאכול? // צילום: גטי אימיג'יס
ונחזור לגאורגיה, שם הסיפור של כשרות הלחם הרבה יותר פשוט. "שיטת האפייה המקומית היא מסורתית, וככל שהמוצר מודרני פחות כך גם יש בו פחות בעיות כשרות", מסביר הרב דובדבני. "המטייל ימצא במאפייה הגאורגית שלושה סוגי לחמים עיקריים שההבדל העיקרי ביניהם הוא בצורה. התוני'פורי הוא לחם שטוח הדומה לפיתה הישראלית וקרוי כך על שם התנור. הוא מכיל רק קמח ומים, כך שבלחם הזה לא אמורה להיות בעיית כשרות מצד חומרי הגלם, אך המעמד ההלכתי שלו של 'פת נוכרי'. לחם נוסף קרוי שותי'פורי, והוא דומה בצורתו לסירת קאנו. גם בו אין רכיבים לא-כשרים. הלחם הזה נפוץ ביותר בכל ארצות ברית המועצות לשעבר, וגם במוסקבה, למשל, הוא יהיה כשר. הבעיות מתחילות בסוג השלישי של הלחם הקרוי חצ'פורי, שבו יש גבינות והרבה פעמים מדובר בגבינה לא כשרה שיש בה איסור של גבינת נוכרי או שחומר הגיבון עצמו לא כשר. אגב, יש לפחות שבעה סוגים של חצ'פורי ששונים זה מזה במילוי ובמקור הגאוגרפי".
אז אם הגעתי לכפר קטן בהר נידח בגאורגיה, אני יכול לאכול את הפורי הפשוט, נכון?
"מי שמתארח בכפרים, שם הנשים נוהגות להכין פורי טרי לאורחים, צריך גם לבדוק איפה המארחת אופה את הלחם, והאם זה בתנור שבו מכינה את שאר הדברים, ואז יש בעיה של כשרות, או בתנור מיוחד ללחם, ואז אין בעיה. אבל גם כאשר חומרי הגלם והציוד כשרים, ברגע שגוי אפה את הלחם עולה לדיון השאלה של פת נוכרי שהיא איסור דרבנן. במקום קטן אפשר להשתתף באפייה והפת היא פת ישראל ובמקומות גדולים מסתמכים על ההיתר של פת פלטר. הכי מומלץ מבחינת כשרות הוא לחם השותי שבו יש רק קמח, מים ומלח ואפילו לא מוסיפים לו שמרים אלא משתמשים בשמרים הטבעיים שבקמח".
וזה טעים?
"בהחלט. כשהוא חם וטרי זה טעים וטעמו מזכיר טעם של לחמניות".
בתיאבון