במחשבה ראשונה זה קצת מצחיק. קהל היעד של "וואי וואי וואי (סיפורו של דור ה-Y)" עסוק במלחמה יומיומית ברצון לשכב במיטה ולצפות בסרטונים ביו-טיוב. במובן מסוים, הניתוק מהעולם הפיזי לשם בריחה לרשתות החברתיות הוא אחת התופעות שאיתן מתמודדים צעירי הדור. והנה, אותה סדרה ממש שעוסקת בתופעות האלה, מספקת תירוץ נפלא לשכב במיטה ולצפות בה ביו-טיוב.
• חתונה אי אפשר לקנות בטלוויזיה
• "חתונה ממבט ראשון": מה עובר על אורטל ועידו?
• רוצים להשאר מעודכנים? בואו לאינסטגרם
וצחוק בצד, מדובר בהזדמנות ליהנות מאחת הסדרות התיעודיות היותר הטובות שנעשו כאן בשנים האחרונות. מאז "לוד: בין ייאוש לתקווה", לא הייתה סדרה תיעודית שהצליחה ללכוד בעדשה סוגיה כלכלית-חברתית מהותית שכזו ולהנגיש אותה בצורה כל כך מרתקת.
וזה הסיפור: במבוך הישראלי, לכל כיוון שצעיר ילך אליו, הוא ייתקל במחסום. כמו החייל בסדרה "טירונות", הצעיר מנסה לטפס מעל קיר הבטון שהוא לא מסוגל לעבור. למעשה, יש לו שתי אופציות: לוותר על אחת השאיפות שלו לאהבה, לבית, לביטחון כלכלי ולהגשמה אישית - או לשבור את הקיר. היופי בסדרה של יאיר אגמון, הוא בהצגת שלל תשובות לדילמה הזאת: יש מי שהרים ידיים ונכנע לייאוש, אך גם יש מי שממשיך להילחם ואף כאלה שניצחו, לפחות באחד מהקרבות.
מסלול המכשולים שמתואר בסדרה מתחיל כבר בהגיענו לגיל הגיוס לצה"ל. הרי שירות משמעותי הוא ערך שלאורו מחנכים ילדים בישראל. אלא שכאן מגיע הקאץ'. הבחירה באידיאל כרוכה בוויתור על זמן יקר או על שירות מתגמל יותר מבחינה תעסוקתית בעתיד. אחרי שהאידיאל מומש והצעיר השתחרר מצה"ל, הוא מגלה שחלק מבני דורו בחרו באופציות המתגמלות, שעטו קדימה והותירו אותו הרחק מאחור. וכעת, לצעיר אין את הניסיון התעסוקתי הדרוש לקריירה המיוחלת. הוא יצטרך לרכוש אותו ב"התמחויות" בחינם או בעולם האקדמי, שרצוף בהטעיות, לוקה ברמת הכשרה נמוכה וכרוך במחיר כלכלי לא קל.
ההמשך לא מעודד יותר. המסע אחר מקום מגורים מחוץ לבית ההורים הופך לבחירה בין אפשרויות גרועות וגרועות יותר. חיי שכירות במטרופולין תל אביב אמנם יקרים, אבל מציעים שפע של הזדמנויות בפן החברתי ובשוק התעסוקה. מנגד, החיים בפריפריה, שקיבלו ייצוג חלקי ואופטימי מדי בסדרה, גובים מחיר משלהם - חיים חברתיים והיצע תעסוקה דלים יותר, וגם המחיר הכלכלי של מגורים רחוקים ממקום העבודה בא בחשבון. כל בחירה והמחסומים הנלווים אליה.
החיפוש המייאש אחר אהבה לא נפקד מהזירה. אגמון הטיב לעסוק בלימבו המכונה "אפליקציית היכרויות", שבו אתה נחשף לאנשים "מרתקים" שאוהבים לטוס לחו"ל, לאכול שוקולד ולראות סרטים (בניגוד ליתר האנושות), או בטיפוסים חצי אפויים שמעלים אבטיח לתמונת הפרופיל. לא בכדי המסקנה העגומה בסדרה היא שאינסוף האפשרויות לא בהכרח מקל על החיפוש, אולי אפילו להפך. עודף האפשרויות מתרגם לתחושת ה"פומו", כלומר – הפחד להפסיד משהו טוב יותר, ובכך הפך לחרב פיפיות.
עודף האפשרויות מתרגם לפחד // מתוך הסדרה "וואי וואי וואי" בכאן 11
מי שימהר לתייג את הסדרה כהתחקות אחר אוסף תל אביבים "בכיינים" יחטא לאמת. היוצרים השכילו לראיין צעירים שוויתרו על החלום לגור בעיר הגדולה. אומנם לגוש-דנים יש ייצוג בולט, אבל צעד זה מתבקש נוכח ייצוגם היחסי באוכלוסייה. מה גם שיותר מ"בכיינות", המרואיינים התל אביבים מביעים השלמה עם החיים שלהם, מעין משיכת כתפיים נוכח צרות העתיד.
אחד הקשיים ב"וואי וואי וואי", נובע מיומרות של מרואיינים "מומחים" לתייג את דור הצעירים הנוכחי. אין הכוונה חלילה שזוג המרצים האמידים והכה לא מפונקים, אלמוג את אלמוג, מחרטטים את עצמם לדעת, או שצליל אברהם שמתעקשת לסתור את טענותיהם, מטעה את הצופים. הבעיה היא בהכללה. כן, יש צעירים בישראל שהם מפונקים, אנוכיים וחסרי אחריות. אבל יש גם צעירים אחרים שהם חרוצים, אקטיביסטים ואחראים לא פחות מהוריהם. למרבה המזל, מגוון המרואיינים בסדרה מציג זאת בעצמו, ואף מראה שלא פעם הכותרות חופפות זו את זו.
קושי בולט אחר הוא הניסיון לחפש את האחראים למשבר של דור ה-Y, שמסתיים לא פעם בהפניית אצבע מאשימה לעבר דור ההורים. הם אלו ש"לימדו" אותנו שאנחנו מיוחדים ולכן אנחנו לא מוצאים זוגיות. הם אלה שנהנים מפנסיה תקציבית, בעוד אנחנו נאלצים להפקיד מכספנו לפנסיה צוברת, כאשר הביטוח הלאומי בדרך לקריסה, הם אלה שאמרו לנו שאחרי האוניברסיטה, נוכל למצוא עבודה בקלות, והם אלה שבגללם החיפוש אחר דירה הפך לדרך ללא מוצא. אלא שדבר זה מבליט דווקא את תחושת חוסר האונים, כך נדמה, מהעובדה שישראל שהכרנו השתנתה, שכיום אין לנו את הפריבילגיה לרכוש דירה במחיר סביר, להחזיק בעבודה יציבה ולהקים משפחה "נורמאלית" מהפיפטיז; ובעיקר מההכרה שההורים שלנו בכלל לא מבינים את זה. אם כי ראוי לציין שהעריכה מרככת את הנפילה להאשמה הזאת.
כנראה מפאת קוצר היריעה, יוצרי הסדרה נמנעו מלעסוק בפיל שבחדר: השפעת הסכסוך הישראלי-ערבי. אלא שלא מעט תשובות מסתתרות דווקא בסוגיה הזו, שכביכול מנותקת מסדר היום הכלכלי-חברתי עליו הושם הדגש. מערך הביטחון השוטף למשל, שפועל 24/7 כדי להבטיח את החיים שלנו, עולה הון תועפות. שלא לדבר על ההשפעות החברתיות והאישיות של השירות עצמו. בניגוד חריף לכך, נדמה בסדרה שהמציאות הביטחונית הפכה למובנת מאליה, למנותקת מההוויה היומיומית שלנו.
יש מי שיאמרו שהמצב הביטחוני אינו חריג לדור ה-Y. אלא שגם הבעיות הכלכליות-חברתיות אינן חריגות. הן רק השתנו. הרושם שנוצר לפיו דור ההורים שלנו נהנה ממדינת רווחה הוא מטעה. רק קבוצה מסוימת, עובדי מדינה וגופים ציבוריים, זכתה לפנסיות תקציביות. רק קבוצה מסוימת, זכתה לעבוד בעבודה "בטוחה". הרידוד של הבעיות החברתיות לרמה הבין דורית, משכיח שפעם לא היה כאן טוב יותר. ישראל תמיד סבלה מבעיות כלכליות-חברתיות וביצעה רפורמות, בעיקר כשנקלעה למשבר. כך היה בתחילת שנות ה-2000, כאשר המשק סבל ממיתון חמור (בעקבות האינתיפאדה) וכך גם בשנות ה-80 עם משבר האינפלציה.
לא בכדי המסקנה העגומה בסדרה היא שאינסוף האפשרויות לא בהכרח מקל על החיפוש. היוצר יאיר אגמון // צילום: רעיה שוסטר
אבל "וואי וואי וואי" מלמדת משהו נוסף על פרדוקס שלא הופיע בה. דווקא החיים בישראל שנתונים במאבקים תמידיים, זוכים למידה גבוהה של אושר. מעניין שדווקא המלחמה על החלומות שלנו, מעניקה להם משמעות שלא תסולא בפז. אין פלא שדווקא המרואיינים בסדרה שהצליחו לשבור את הקיר: הצעיר מלוד שהשיג עבודה מתגמלת, בוגר האוניברסיטה העברית שנכנס לעולם ההיי-טק, הזוג שהחליט לגור באוטובוס - כולם נראים מאושרים יותר ממרואיינים שוויתרו לעת עתה.
תובנה אחרת קשורה למכניזם של הסבל שתיאר הפסיכיאטר ויקטור פראנקל. ההשפעה של הכאב הנפשי על האדם דומה לגז שמתפשט בחדר סגור. מידתו פחות חשובה. משמעותית יותר היא השאלה כיצד האדם בוחר להתמודד עם הסבל, האם הוא נאבק בו, ממנף אותו, בוחר לשאת אותו כמו צלב או משתמש בו כדי להצדיק את מעשיו ואת אורחות חייו. ניסיון זה הוא אשר מעניק משמעות לחייו.
אחד מערוצי היו-טיוב היותר ביזאריים שקיימים הוא ערוץ שבו רופאת עור מציגה ניתוחים לריפוי פצעונים. אישית, בשנייה ה-20 לצפייה באחד הסרטונים, הסרתי מבט, אבל צופים אחרים מספרים שאחרי הבחילה הראשונית, המחזה של שחרור המוגלה ממלא אותם בתחושת סיפוק. זוהי אם כן שאלת השאלות עבור הצעיר הישראלי: לחיות עם הפצע או לרפא אותו, גם אם זה מלווה בבחילה, בפחד ובכאב.
"וואי וואי וואי", ימי שלישי, בשעה 22:00 בכאן 11 ובדיגיטל
• ביקורת "הישרדות VIP": יותר מזל מאסטרטגיה
• "הישרדות :"VIP שכרו של ג'וזי זירה הוכפל
• שמחה גואטה: "אני הרבה מעבר לשמנה"
• מוכנים לקסם? הארי פוטר מגיע לסמארטפונים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו