היה זה אחר צהרים חורפי בחמישי לדצמבר שנת 1949. ראש הממשלה דוד בן גוריון עמד בבניין הכנסת בתל אביב והכריז: "אנו רואים חובה להצהיר שירושלים היהודית היא חלק אורגני ובלתי נפרד ממדינת ישראל, כשם שהיא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה הישראלית, מאמונת ישראל ומנשמת עמנו. ירושלים היא לב לבה של מדינת ישראל". הרקע לדבריו היה דיון האו"ם בהצעת ממשלת אוסטרליה להפוך את ירושלים לבירה בינלאומית שאינה שייכת למדינת ישראל.
אבל מדוע העיר הזו מעניינת אותנו בכלל? למה חשוב שדווקא ירושלים תהיה בירת מדינת ישראל ולא, למשל, תל אביב? בשתי הערים האוכלוסייה רבה, בשתיהן יש מרכזי תרבות ומשרדי ממשלה ובשתיהן מתקיימים אירועים בינלאומיים. אז למה להתעקש דווקא על עיר בעייתית שמהווה מקור לסכסוכים רבים ושנשפך עליה דם כה רב?
כאן אנחנו נכנסים לבעיה. שהרי באיזה אופן מתמודדים עם שאלה זו בדרך כלל? אנו מתמקדים בהדגשת הקשר ההיסטורי שלנו לירושלים. עונים שירושלים היא העיר שבה דוד הקים את ממלכתו, שבה שלמה המלך בנה את בית המקדש. מסבירים שזו העיר אליה התפללו היהודים לשוב במהלך כל שנות הגלות הארוכות.
האם זו באמת הסיבה שירושלים כל כך חשובה לנו? בגלל נוסטלגיה היסטורית?! אם כך, הבה נתגבר על יצרנו, נניח לרומנטיקה ההיסטורית ונהפוך את תל אביב לבירת מדינת ישראל. זהו פתרון יותר פרקטי ויותר יעיל. כולם מרוויחים מזה: האו"ם יהיה מרוצה, מדינות ערב יהיו מרוצות, לנו יהיה שקט ושלום על ישראל. בגלל נוסטלגיה היסטורית אנחנו מסתכנים במלחמות ושפיכות דמים? השתגענו?
ובכלל, מדוע דוד המלך רצה להקים דווקא שם את ממלכתו? מה מיוחד כל כך בעיר זו שנשלטה על ידי היבוסים? מדוע שלמה בונה שם את המקדש? הרי עד אז מקום הפולחן היה מחוץ לירושלים, בשילה. מה יש במקום זה שמושך אותנו אליו מראשית ההיסטוריה?
אם נתעמק מעט נראה שלפי המסורת היהודית יש בירושלים תכונה שאין בערים אחרות, היא העיר שמחברת בין העולם החומרי-פיסי לבין העולמות הרוחניים. הדבר בא לידי ביטוי במדרש המספר לנו שירושלים היא העיר בה נמצאת אבן מיוחדת הנקראת "אבן השתייה". מאבן זו, אומר המדרש, הושתת, נוסד, העולם. ירושלים, לפי מדרש זה, מהווה את הביטוי החומרי הראשון לרצונו של הבורא לברוא עולם. אמירה זו של המדרש מאוד מעניינת כיוון שזה אומר שיש חיבור מוסרי בין בריאת החומר לבין בורא החומר, בין אלוקים לאדם. העולם אינו מתנהל בצורה עיוורת, יש רצון מוסרי שעומד מאחורי הקלעים ומכוון אותו.
עם ישראל רואה את עצמו כנושא לפיד המוסר בעולם שכולו חומר, אינטרסים ושיקולים כלכליים צרים והעיר שהכי מאפיינת את תכונתו היא אותה עיר שמבטאת את החיבור מוסרי בין הבורא לנבראים. זו הסיבה שירושלים כל כך חשובה לנו, שבמהלך ההיסטוריה אנו חוזרים אליה שוב ושוב וזו הסיבה העמוקה בגינה נקבע יום ירושלים בחוק כיום חג.
הקשר שלנו לירושלים אינו נובע מנוסטלגיה רומנטית או רצון לעיר בירה כשאר העמים, הקשר שלנו לירושלים הוא, כדברי בן גוריון, קשר מהותי, קשר נשמתי. ירושלים היא העיר שמבטאת בצורה השלמה ביותר את המוטו שלנו כעם ואת השאיפות שלנו כאומה.