אחרי שסרט הביכורים הנפלא שלו "פיגומים" תיאר את מערכת היחסים שנרקמת בין מורה רגיש לתלמיד בעייתי, התסריטאי־במאי מתן יאיר נשאר בבית הספר גם בסרטו השני, "בגרות" – יצירה מהודקת בת 70 דקות שמוצגת בימים אלה בהצלחה רבה בסינמטקים ובכמה בתי קולנוע ברחבי הארץ.
את העבודה על "בגרות" החל יאיר עוד לפני שיצר את "פיגומים", אך העבודה עליו הושלמה רק לאחר שזה יצא לאקרנים. כמו ב"פיגומים", גם הפעם יש לנו עסק עם מורה, רק שהפעם מי שמגלם אותו הוא יאיר עצמו (שאכן עסק בהוראה). הבדל מהותי נוסף הוא שהפעם הפוקוס של הסרט הוא על המורה (על חייו, על מאבקיו בתוך ומחוץ לבית הספר, ועל יחסיו עם אביו ועם תלמידיו) ופחות על קשר שלו עם תלמיד ספציפי.
• אירוויזיון 2019: כך התרשמו מאיתנו בעולם
• מתי נפסיק להתעסק במשקל של נטע?
• "משחקי הכס": צחוקים מאחורי הקלעים
בגדול, "בגרות" צולל אל תוך שגרת יומה של כיתה המתכוננת לבחינת בגרות בספרות. בעזרת סגנון עשייה כמו דוקומנטרי וצוות שחקנים לא מקצועי (שכולל את אביו של יאיר, שנפטר לאחרונה, ותלמידים שבאמת למדו אצלו), הסרט מציג קשת רחבה ומדויקת מאוד של סיטואציות יומיומיות, ומפלרטט בתבונה עם שאלות על־זמניות שעוסקות בין השאר ביצירה, באמנות ובזיכרון.
המורה, שנמצא במצב של תשישות מתמדת, מתמודד בסבלנות, בעדינות או בתקיפות עם האתגרים הלא נגמרים שמציבים לו תלמידיו, ואט־אט נראה שהוא רוכש את אמונם. ברגעי המנוחה המעטים שלו, הוא מנהל שיחות נפש עם אביו, ואלה מתכתבות במידת מה עם יחסי האב־בן/בת שהוא מקיים עם התלמידים. לדיאלוגים יש תחושה מאולתרת, והתסריט האפיזודי והדינמי ממהר לקפוץ מסצנה לסצנה, מה שמוסיף לתחושת המיידיות של היצירה.
כיאה לסרט שהעבודה עליו החלה באופן עצמאי לחלוטין, יש ב"בגרות" משהו גולמי, מחוספס ונטול פילטרים, אך הגולמיות המחוספסת הזאת רק מוסיפה לאמינות שלו. היכולת של יאיר לתזמר רגעים כנים, מרגשים ומעוררי מחשבה ניכרת היטב גם כאשר האמצעים שעומדים לרשותו מינימליים. כולי ציפייה לקראת סרטו הבא.
"בגרות", ישראל 2019
ציון: 8
• מעריב לנוער: "נטע מעודדת השמנת יתר"
• "משחקי הכס" 8, פרק 6: סוף לסיקור
• "הישרדות VIP": נעמה קסרי לניצחון?
• לסיום: עוד פאשלה ב"משחקי הכס"