מוקדמות יורו 2020 החלו מבחינת נבחרת ישראל ברגשות מעורבים. מצד אחד, צוות אוסטרי חדש וקמפיין חיובי בליגת האומות. מצד שני, רצף אכזבות בטורנירי המוקדמות השונים ודור שחקנים שהתקשה להתחבר לקהל. אבל בכדורגל, כמו בכדורגל, אתה טוב כמו המשחק האחרון שלך, והניצחון המרשים 2:4 על אוסטריה הפיח תקוות גדולות אצל האוהדים, שאולי הפעם זה יקרה.
הסגל שפרסם אנדי הרצוג לקראת המשחקים בלטביה ובפולין לא הפתיע. המאמן הולך עם השחקנים שמוכרים לו (בשינויים איזוטריים), בלי קשר לכושרם בקבוצות. כך העדיף את הניסיון האירופי של ניר ביטון, שחזר מפציעה לא פשוטה ופתח שלוש פעמים בלבד העונה בסקוטלנד, על שתיים מתגליות העונה - יובל אשכנזי ודולב חזיזה. כנ"ל לגבי טאלב טוואטחה, ששיחק בפעם האחרונה בפרנקפורט בדצמבר וחוזר מפציעה ארוכה, ועומרי בן הרוש, שאמנם שיחק בלוקרן, אבל קבוצתו ירדה ליגה אחרי שגרפה 20 נקודות ב־30 משחקים.
הרוש. ממשיך לקבל את הקרדיט מהרצוג // צילום: אלן שיבר
גם בעמדת השוער הרצוג ממשיך לשמור אמונים לאריאל הרוש, שמשחקו האחרון במדי ב"ש היה בינואר. תמיד היו ויהיו השגות על הזימונים, אבל חשוב להדגיש שהבחירות של הרצוג הן לגיטימיות לחלוטין. יש לו בראש את ההרכב והמערך שבהם הוא רוצה לשחק (3:5:2), והוא מעדיף לשמור על בסיס קבוע, להביא שחקנים שמכירים את דרך העבודה שלו ולייצר סוג של יציבות. השחקן היחיד שעשוי להשתחל להרכב ולערוך את הופעת הבכורה שלו בהרכב הוא חאתם עבד אלחמיד, שהתכונות שלו תפורות לטקטיקה של הרצוג כאחד משני בלמי הצד - עמדות רגישות מאוד במערך הישראלי.
הסערה התורנית בנבחרת היא סביב אי הגעתו של הלגיונר הבכיר ביותר, מונאס דאבור, למשחקים עקב חתונתו המתוכננת (מזל טוב). מקצועית, מדובר במכה לא פשוטה. דאבור משלים נהדר את ערן זהבי, והשילוב ביניהם הוא הכוח ההתקפי הגדול של הנבחרת. היכולת של דאבור לברוח מהבלמים ולפנות שטחים לזהבי, יחד עם יכולת המסירה והשקט שלו עם הכדור, משמעותיים מאוד לנבחרת, שפותחת עם שלישיית קישור אינטנסיבית אך לא מבריקה התקפית.
חשוב מאוד להסיר את קלף הגזע מהשולחן כשמדברים על ההיעדרות. הנבחרת היא סמל לדו־קיום, לשיתוף ולשוויון הזדמנויות, שהלוואי שהיו בחברה שלנו. דאבור, ששנים התלונן - ובצדק - על מעמדו בנבחרת, הפך אצל הרצוג לעוגן מרכזי, וככזה מצופה ממנו לדאוג להיות פנוי בתאריכי המשחקים, שמפורסמים שנה מראש, ואם מתגלה בעיה, כמו במקרה דנן, עליו לדאוג לבצע את השינויים ההכרחיים כדי לעמוד לרשות המאמן. חבל מאוד שזה לא קרה, וכולי תקווה שדיא סבע ישכיח את היעדרותו וימשיך את כושרו הטוב מגוואנגז'ו. לגבי ההמשך, איני חושב שדאבור צריך להיענש. אמנם הוא שגה, אבל עצם היעדרותו משני המשחקים הקרובים והביקורת שקיבל מספיקים. הנבחרת תזדקק לדאבור טוב בהמשך הטורניר אם אנחנו רוצים להמשיך לפנטז על היורו.
הרצוג. הולך עם השחקנים שהוא מכיר בלי קשר לכושרם הנוכחי // צילום: אלן שיבר
"גורמים לי ולנבחרת עוול"
מונאס דאבור הגיב אתמול לראשונה לסערת חתונתו בפוסט באינסטגרם, שבו פנה ל"אוהדים ולראשי ההתאחדות והנבחרת הנכבדים": "אני חייב להדגיש שכל מחלוקת (באם קיימת) תיפתר בפורומים המתאימים ולא ברשתות החברתיות. בימים האחרונים, בעל כורחי, מתחוללת מעין סערה סביב חתונתי, ומכיוון שנזרקו לחלל האוויר כל כך הרבה דברים לא מדויקים וחצאי אמיתות (בלשון המעטה), ראיתי לנכון להעמיד דברים על דיוקם ולשים אותם בפרופורציה הנכונה.
"את תאריך החתונה קבענו אני וארוסתי לפני שנה וחצי בערך, הרבה לפני שנקבעו תאריכי משחקי הנבחרת. יוני 2019 היה התקופה האידיאלית - פגרת קיץ שהתאימה לאילוצים של ארוסתי (יש לציין שוב שצמד משחקי הנבחרת לא היה כלל באופק באותם ימים). כשנודע לי על הסמיכות בין תאריכי משחקי הנבחרת לבין החתונה, ניסיתי בכל כוחי להזיז ולשנות דברים על מנת כן לשחק, ואפילו נשקלה האופציה לדחות את החתונה - ניסיון שנכשל מכל הבחינות. גם לוגיסטית זה היה פשוט בלתי אפשרי".
דאבור עם זהבי. "תמיד חלמתי לשחק בנבחרת" // צילום: אלן שיבר
דאבור סיכם: "זו האמת שלי, וכוונות כאלה או אחרות שמנסים לייחס לי אינן נכונות וגורמות לי ולנבחרת עוול גדול! כמו כל ילד וכל כדורגלן תמיד חלמתי לשחק עבור הנבחרת. במקרים מסוימים מאוד התאכזבתי שלא הייתי בתוכניות ושלא קיבלתי הזדמנות, אף פעם לא הסתרתי זאת, אז איך יש אומץ לחלק מהאנשים להגיד שאני לא רוצה לשחק בנבחרת?! כמו תמיד, אני מאחל הצלחה לנבחרת ומקווה שביוני השמחה תהיה כפליים - גם אחגוג את הניצחונות של הנבחרת וגם את החתונה שלי במקביל. בהצלחה!"
מי שזומנו לסגל במקומם של דאבור ושל תומר חמד הפצוע הם אלון תורג'מן ובן שהר. ניר ביטון, שהיה פצוע כשנה, זומן גם כן.
השתתף בהכנת הכתבה: ליאב נחמני
