גדעון סער מבקש מאיתנו לצאת מהחיים הפרטיים של הבת שלו, לאחר שהתפרסמה ידיעה שהיא מנהלת זוגיות עם השחקן אמיר חורי, שהוא במקרה ערבי. גדעון סער גם משתמש בסימן קריאה, יש מי שפירשו את זה כהתחננות ממש, שנעזוב את אלונה לנפשה. אבל גדעון סער שכח שחלק מאלה הקוראים לאלונה בוגדת ועוכרת ישראל הממיטה בושה על העם היהודי, מקבלים גיבוי מחבריו לקואליציה המתהווה. והוא, שיכול היה לצאת חוצץ בכל כך הרבה הזדמנויות כשקולות גזענים עלו על פני השטח, או בזמן שאיחודי מפלגות מסוימות אפשרו כניסת קיצוניים לבית הנבחרות והנבחרים שלנו, נותר בשתיקתו. עד שזה הגיע לפתחו.
גדעון סער מדגיש בפנינו שאלונה היא אדם פרטי. האמנם? כן. אבל גם לא. כשאת/ה בת או בן של פוליטיקאי או פוליטיקאית בישראל, יש לכך משמעות פוליטית. יאיר נתניהו הוא הדוגמה המובהקת לכך, אבל גם דנה אולמרט ואפילו שמחה גואטה – הם ילדים של ראשי ממשלה בהווה, בעבר או חבר כנסת, שהייחוס המשפחתי משחק תפקיד באופן בו הציבור והתקשורת מתייחסים אליהם. הם תמיד יהיו "של מישהו", לעולם לא עומדים בפני עצמם אלא אם הישגיהם יגברו על אלה של הוריהם. אי אפשר לנתק, והקריאה של סער להתייחס לאלונה כאל אדם פרטי, היא המנותקת.
אחד העקרונות שאני מאמינה בהם בכל מאודי, הוא שהאישי הוא הפוליטי. לא רק כסיסמה המשויכת לפמיניזם, המאפשרת ונותנת לגיטימציה להתערב בענייני הכלל כשהם מבוססים על מקרים פרטיים וחוויות חיים אישיות, אלא כתפיסת עולם של ממש. האישי הוא הפוליטי ומה שקורה לי, מה שעובר עליי, הוא שיקוף של האופי והאישיות שלי, אבל גם של הלך הרוח החברתי, של הסביבה בה אני חיה. אישה היא תבנית נוף מולדתה, דבר שלא נגמר עם גיל ההתבגרות אלא מלווה אותנו לאורך כל חיינו.
ובהתבסס על האמונה שהאישי הוא הפוליטי – כי מה הוא פוליטי אם לא החיים עצמם ומאבקים על ערכים, משאבים ונושאים שעל סדר היום – סער היה צריך להבין שלא מדובר בעניין פרטי, אלא בעניין ציבורי. הוא איש ציבור והבת שלו גם כן, בין אם ירצה או לא ירצה, ולכן יש לו אחריות. אבל הוא מתנער ממנה. וזה חבל מאוד, כי לסער יש הזדמנות של ממש לחזק בישראל ערכים של סובלנות, כבוד ו"חיה ותן לחיות". ולא, לא קבלת "האחר", אני לא משתמשת במילה "אחר", כי ערבים הם לא אחרים. אנחנו לא הסובייקט והם האובייקט.
אבל גדעון סער נטרל את ההזדמנות להעביר מסר חיובי של ליברליזם אמיתי, שהוא ערך שהליכוד בעבר התגאה בו, במיוחד הצד "הטוב", זה שסער משתייך אליו. חירות הפרט של אלונה לא שונה מחירות הפרט של לוסי אהריש או של צחי הלוי, של עדי שילון או של יוסף סוויד, של קהילת הלהט"ב או של סטרייטים,זו החירות לבחור עם מי להיות כי ככה אנחנו רוצים, וזו זכותנו. פשוט לחיות.
במקום זאת הוא בחר להתנער מתפקידו כשליח ציבור שנלחם על ערכים שהוא מאמין בהם, והפך את הסיפור למשהו שאינו ציבורי. ולמרות הביקורת, אני מקווה שבפעם הבאה שחבריו לקואליציה של סער יקראו קריאות גנאי ונאצה כנגד זוגות מעורבים או כל מי שאינו יהודי, משהו בו יראה את המצב בעיניים אחרות. ואולי, אולי, נשמע ממנו את מה שאנו מצפים ממנו – מנהיגות שרואה את כל אזרחי ואזרחיות המדינה, כשווים.
תמונה חיצונית: גדעון סער. לע"מ, צילום: משה מילנר
הכתבה פורסמה לראשונה באתר onlife https://www.onlife.co.il/?p=191034
