הוועדה לציון חסידי אומות העולם ביד ושם הכירה בקונסטנטי רוקיצקי, מי ששימש קונסול פולין בשווייץ בתקופת המלחמה כחסיד אומות העולם. תואר חסיד אומות העולם הוענק לרוקיצקי כהכרה אישית בגין מעשיו להצלת יהודים בתקופת השואה. על פי התיעוד הקיים, רוקיצקי "פעל תוך סיכון, בעודו פועל במדינה עם נוכחות גורמים נאצים במקום".
אי ההכרה עד כה בחלקם של דיפלומטים פולנים בהצלת יהודים בשואה היווה את אחד הגורמים למתיחות בין פולין וישראל בשנה האחרונה.“ישראל היום״ דיווח בהרחבה על הפרשה.
רוקיצקי היה אחד מחבריה של ״קבוצת ברן״, שפעלה משוויץ להצלת יהודים בארצות שהיו תחת כיבוש גרמני מהשמדה באמצעות הנפקת דרכונים מזוייפים של מדינות דרום אמריקניות. הפרשה הדרכונים היוותה חוליה אחת בניסיונות של ארגונים יהודים להציל חיי יהודים שחיו בארצות הכיבוש הגרמני באמצעות הנפקת דרכונים וויזות, לרוב בסיוע של דיפלומטים זרים - בעיקר ממדינות דרום אמריקה, שהסכימו להירתם למבצעי הצלה אלה. יצויין, שרוקיצקי פעל בהנחיית שני הממונים עליו - השגריר אלכסנדר לדוש, שייצג את ממשלת פולין הגולה, וסגנו של לאדוש - שטפן יאן ריינוויץ׳.
על פי הנחיות של אדולף אייכמן מ -22 ביוני 1942, לא נכללו בשילוחים שתוכננו לצאת לאושוויץ בקיץ 1942, יהודים בעלי אזרחות של האימפריה הבריטית, אזרחי ארה"ב, מקסיקו ומדינות אמריקה הדרומית, וכן של מדינות ניטרליות. ואכן בראשית גל השילוחים, נשמרו הנחיות אלו. הידיעה שתעודות רשמיות של מדינות מאמריקה הלטינית מעניקות הגנה נפוצה בקרב האוכלוסייה היהודית, בגטאות בפולין הכבושה (בנדין, סוסנוביץ, לודז') ובאזורים נוספים שהיו תחת הכיבוש הנאצי. בעקבות כך נעשו ניסיונות מחתרתיים על ידי ארגונים יהודים מחוץ לשטחי הכיבוש הגרמני להשגת אזרחות זרה, בעיקר של מדינות בדרום-אמריקה, שלא הצטרפו בעת הזאת למלחמה בנאצים.
חסיד אומות העולם, קונסטנטי רוקיצקי // צילום: ויקיפדיה
במקרה האמור, אברהם זילברשיין, נציג הקונגרס היהודי העולמי בשוויץ, שימש כאחד מאנשי הקשר עבור פעילי המחתרות היהודיות בשטחי הכיבוש הנאצי בפולין, וגם בארצות אירופה המערבית. זונשיין ריכז פרטים וצילומי פספורט של יהודים שצפויים היו לקבל את המסמכים שיעידו על היותם אזרחי מדינות דרום אמריקה, וזאת כדי להימנע מגירושים "למזרח". את הפרטים וצילומי הפספורט העביר זילברשיין לקונסוליה הפולנית בברן, בעיקר לאיש הקונסוליה קונסטנטי רוקיצקי, שהכניסם בכתב ידו לטופסי הדרכונים הריקים שאותם קיבל מקונסול הכבוד של פרגוואי בברן, הנוטריון ד"ר רודולף היגלי, שהיה חותם עליהם בצירוף חותמת הקונסוליה ומחזירם לרוקיצקי לשם משלוח ליעדם כנראה על ידי זילברשיין.
מעשיהם הבלתי-חוקיים של הדיפלומטים הפולנים נתגלו למשטרה השוויצרית, וב-1943 פתחה המשטרה לענייני זרים בפיקודו של ד"ר היינריך רוטמונד בחקירה. רוטמונד היה גם מי שחתם ב- 1938 עם הרשויות הגרמניות על הסכם שאפשר את החתמת דרכוני היהודים שביקשו לעזוב את גרמניה, בחותמת מיוחדת באות J, לציון יהדותם.
במהלך חקירתו הודה קונסול הכבוד של פרגוואי, היגלי בזיוף הדרכונים עבור יהודים תושבי ארצות כבושות על ידי הנאצים ושקיבל תשלום על כך, אבל טען שהמטרה הייתה להציל את חייהם. לדבריו, מספר הדרכונים ומסמכי ההתאזרחות של פרגוואי שמסר, לא עלה על 100-120 יחידות. בנוסף, הודה היגלי שנעזר באנשי הקונסוליה הפולנית בברן, בעיקר ברוקיצקי. במסגרת החקירה דרש רוטמונד נקיטת אמצעים משפטיים נגד המעורבים, ובמיוחד נגד הקונסול רוקיצקי שהיה הפעיל העיקרי בזיוף המסמכים הפארגוואים. עם זאת, על אף המלצת המשטרה לנקוט בסנקציות גם נגד אנשי הקונסוליה הפולנית, אין שום הוכחה ששלטונות שוויץ נענו להמלצת המשטרה.
זיוף הדרכונים הפראגוואיים נודע גם לס"ס. במכתב מ- 5.11.1943 הודיע אדולף אייכמן למפקד משטרת הביטחון הגרמנית בהולנד על תפיסת 24 דרכונים זרים שיועדו ליהודים שהתגוררו בהולנד, ובהם ארבעה דרכונים פרגוואיים. הדרכונים הועברו למטה הגסטפו בברלין. אייכמן ביקש במכתבו לבדוק את המקרה אצל כל אחד מהיהודים שהדרכונים נשלחו לכתובתם ולהעביר תוצאות הבדיקה. פעילותו של רוקיצקי ועמיתיו עמדה בניגוד לחוק השווייצרי. השלטונות השוויצריים היו עלולים לבטל את חסינותם הדיפלומטית ואף להאשימם בזיוף דרכונים זרים על אדמת שווייץ.