מערכת הבחירות הסוערת בישראל הסתירה התפתחויות דרמטיות למדי, שאירעו בשבועות האחרונים בשתי מדינות ערביות אפריקניות: תחילה אלג'יריה וכעת סודן. הפגנות עממיות המוניות נגד שליטים אבסולוטיים קשישים, שכיהנו כנשיאים במשך עשרות שנים, אולצו לפנות את מקומם - ובשני המקרים הצבא, בסיס הכוח של אותם רודנים, מילא תפקיד מרכזי בהפלתם מהשלטון. לפני תשעה ימים חייבה הנהגת הצבא האלג'ירי את הנשיא בן ה־82 המרותק לכיסא גלגלים, עבד אלעזיז בוטפליקה, להתפטר באופן מיידי. אתמול ביצעה הנהגת הצבא הסודני הפיכה נגד הנשיא, עומר אל־בשיר (75).
יש דמיון ושוני רבים בין ההדחות של אל־בשיר ובוטפליקה: הרקע המיידי לתסיסה העממית בסודן היה המשבר הכלכלי הקשה במדינה, שנוצר בעקבות עשרות שנים של סנקציות אמריקניות. העיצומים הללו נועדו להעניש את חרטום על תמיכתה הארוכה בארגוני טרור אסלאמיסטיים - מאל־קאעידה ועד חמאס. העיצומים הללו הוסרו לפני שנה וחצי, לאחר שהמשטר בסודן החליט לשנות את מדיניותו המסורתית ולהצטרף למדינות ערב המתונות במלחמתן נגד הטרור האסלאמי.
סיוע כספי נדיב ודחוף מסעודיה ומנסיכויות המפרץ הועיל מאוד לתפנית הזו. בחרטום, בירת סודן, שאפשרה בשנים האחרונות הזרמת נשק איראני לרצועת עזה, החלו נציגים בכירים של המשטר לדבר על אפשרות של נורמליזציה וקשרים רשמיים עם ישראל. אך השינויים הללו באו מאוחר מדי, והסרת הסנקציות האמריקניות לא אפשרה למשטר לייצב במהירות את הכלכלה הקורסת. החלטת המשטר בדצמבר להעלות את מחירי מוצרי המזון הבסיסיים הוציאה את ההמונים לרחובות. לאחר 30 שנים של דיקטטורה צבאית, מלחמות אזרחים, פשעי מלחמה ורציחות עם - שבגינם הפך לשליט המכהן הראשון בעולם שהואשם בבית הדין הבינלאומי בהאג בפשעים נגד האנושות - הודח אל־בשיר בדרך שבה הגיע לשלטון: הפיכה צבאית.
בוטפליקה אינו פושע מלחמה ומצבה הכלכלי של אלג'יריה טוב מזה של סודאן, הודות לעתודות הנפט והגז הגדולות שלה. ועדיין, הנשיא האלג'ירי המודח סימל בעיני ההמונים את שלטונה הכמעט בלתי מעורער של "חזית השחרור הלאומית" מאז ההתנתקות האלימה מצרפת בשנות ה־60. בוטפליקה, עם זאת, מילא תפקיד חשוב בסיום מלחמת האזרחים הנוראה, שגרמה בשנות ה־90 למותם של לפחות 150 אלף איש.
המלחמה ההיא החלה לאחר זכייתם בבחירות חופשיות של האסלאמיסטים, ונוראותה אפשרה למפלגת השלטון ולצבא הקרוב אליה להנהיג מחדש משטר אוטוריטרי. "האביב הערבי" והגעת אסלאמיסטים לשלטון בתוניסיה ובמצרים הביאו להידוק אחיזת המשטר באלג'יריה. למספר גדל והולך של אלג'ירים נמאס לחיות כך, ומשהודיע בוטפליקה על מועמדותו לנשיאות חמישית התפוצץ הכעס העממי וגלש לרחובות. כמו בסודאן, הצבא - שחשש לאיבוד שליטה - מיהר להרגיע את ההמונים באמצעות הדחה, שעדיין נראית כשינוי קוסמטי בלבד. נשיא מאוס נשלח הביתה, אך המערכת השלטונית נותרת בעינה.
מוקדם עדיין לומר אם הדחות הנשיאים וצעדים סמליים להפגת זעמו של העם ירגיעו את הרוחות, או שמא לחץ ההמונים לשינויים דרמטיים יותר יגבר.
