נאס"א ו-MIT עוסקים בימים אלו במחקר שאפתני שצפוי לשנות את מראה המטוסים בעתיד וכן את עלות ייצור המטוסים.
הרעיון המרכזי ששני המוסדות חוקרים הוא פיתוח כנפיים שבנויות מאלפי יחידות פולימרים רכות שיכולות להיפרס או להתכנס ולהינעל על פי הצורך של תנאי הטיסה, בדומה לכנפי ציפורים בניגוד לכנפיים קשיחות כמו בימינו.
מדובר במעין סגנון התעופה של הקונדורים מגביהי העוף של האנדים שיכולים לנעול את הנוצות של הכנפיים שלהם או לפרוס אותן לפי התמרון שהם צריכים לעשות באותו רגע. כך הקונדור יכול לצלול או לתמרך במהירות וכן לרחף באוויר בגובה רב ולחסוך אנרגיה רבה. למעשה מדובר במבנה שעשוי ממאות יחידות של מבנים משולשים פולימריים, שכבר נבדק במנהרת הרוח של נאס"א, שמשתנה על פי הוראות של מחשב מרכזי וננעל או מתרחב על פי התמרון וצרכי המטוס.
מבנה הכנפיים החדש הזה, אם יבשיל להיות כלכלי ואפקטיבי, צפוי לפי המפתחים לחולל מהפכה של ממש בכל תחום התעופה ולהצעיד אותו קדימה. כיום מטוסים בואינג דריימליינר או איירבוס, מיוצרים בתבניות ענק ואז מורכבים יחד בגלל גודלם העצום. מדובר בהליך יקר ובמצב שבו להכין חלפים למטוס מהווה אתגר אדיר.
אולם אם המטוס יורכב מלוחות זעירים שיורכבו ויפעלו יחד, הרי שלא יהיה צורך יותר בתבניות מהסוג הזה וניתן יהיה להחליף את כל חלקי המטוס לאורך הדרך, כמו בניית בספינות כיום. מבנה הכנף החדש יהיה קל יותר וחסכוני יותר באנרגיה, מה שיאפשר חיסכון בדלק או פשוט טווחי טיסה ארוכים אף יותר על מיכל דלק בודד.
מבחינה זו אם הרעיון החדש יבשיל, הרי שניתן יהיה לייצר מטוסים שנים במפעלים קטנים ללא צורך בתבניות ענק אלא ניתן יהיה לייצר המוני חלקים קטנים שיורכבו יחדיו אחר כך על ידי רובוטים. כמובן מבנה כזה של מטוס שיהיה קל יותר וניתן לתיקון במהירות יהיה טוב למסעות ארוכים בחלל וכן לייצור גם במקומות מרוחקים מכדור הארץ, כמו מושבות על הירח או מאדים, לכן נאס"א מגלה עניין רב במחקר שממנו תרוויח גם תעשיית התעופה.