"משנכנס אדר מרבין בשמחה" אמרו חז"ל, והרחיבו את שמחת חג הפורים לכל החודש שבו הוא חל. ואכן, התחפושות המשעשעות והמסכות על הפנים עוזרות לנו לשחרר את החלק השובב והפרוע יותר שבתוכנו. עם זאת, חודש אדר מאפשר לנו גם להתבונן במהות השמחה ולשקול להכניס אותה לחיינו כדרך חיים, לא רק בפורים.
"זה לא סוד שבתרבות המערבית יש הערכה לאנשים בעלי סבר פנים רציני, ושרצינות וקשיחות משדרות עוצמה וחוסן", אומר הרב יצחק גבאי, מרצה לחשיבה חיובית ברוח הקבלה, "אך מבחינה רוחנית אמיתית, הערך הגבוה ביותר הוא דווקא לחיוך, ואנשים תמיד יעדיפו לבלות במקום שבו יש יותר שמחה".
האם אפשר ללמוד להיות שמחים? האם זו אינה תכונה מולדת? "שמחה היא צליל פנימי שאתה משמיע תוך כדי תנועתך בעולם", כתבה סאנאיה רומן ברב המכר הרוחני הוותיק "לחיות מתוך שמחה" (הוצאת מרקם). "נתיב השמחה דורש הערכה עצמית ופיקוח על הדברים שאתה מקדיש להם את זמנך", היא כותבת, "תהיה שמח רק כאשר תתמקד בכך, ולא תסתפק בפחות משמחה".
בספרה עוסקת רומן בתהליכים עמוקים שאמורים להוביל אותנו לחיים מתוך שמחה: שינוי השלילי לחיובי, הערכה עצמית וערך עצמי, פתיחות לקבל, שלום פנימי, הכרת תודה ועוד, ומובילה את הקוראים להשיג את הערכים הללו באמצעות עבודה פנימית.
ספר נוסף, "אומנות השמחה הפנימית" (הוצאת אור־עם), השיקה לא מכבר הפסיכולוגית הקלינית פנינה יואלי, המציגה תובנות הקשורות לאלמנט השמחה תוך כדי שהיא משלבת סיפורים מהקליניקה. בין השאר, עוסקת יואלי בנושאים מעכבי שמחה בחיינו, למשל אגו במערכות יחסים או רגשות שליליים כגון זעם, עלבון וקנאה, ומציעה דרכים לטפל בהם וכיצד להמירם לרגשות בריאים כחמלה ומחילה, או להשתמש בכוחן של מילים ובעוצמתו של הדיבור.
לברוח מעצבות
לא לכולנו יש סבלנות וכוח נפשי להתבוננות פנימית עמוקה ולתהליך שינוי עמוק. האם אי אפשר פשוט ללחוץ על כפתור השמחה?
"אפשר לאמץ כלים שיסייעו לנו למצוא את השמחה האבודה בחיי השגרה הלוחצת", אומר הרב גבאי, "מוזיקה, למשל, היא האמנות הגבוהה ביותר במעלות הקדושה אחרי לימוד התורה. כמו שאמר רבי נחמן מברסלב, 'על ידי ניגונים ומחיאת כף מתמתקים כל הדינים'. יש עבודה רוחנית שנקראת 'המתקה', הכוללת את הפיכת המרירות המעיקה לסוכרייה מתוקה. השמחה שנובעת מריקודים, מניגונים וממחיאת כף יכולה לסייע בפעולת ההמתקה ולסלק את העצבות והמרירות".
כלי נוסף שמציע הרב גבאי הוא בריחה מהעצבות במקום לשקוע לתוכה. "על פי זרם חסידות ברסלב, העצבות היא העבירה הגדולה ביותר והשמחה היא הדבר החשוב ביותר", הוא מדגיש, "האחריות שלנו היא להימצא בשמחה ולהביא את עצמנו למצב של שמחה גם כשאנחנו נופלים לעצב. עבור רובנו זה נחשב 'בריחה' וחוסר אחריות, אבל זאת חשיבה מוטעית".
לדבריו, "כדי לצאת מעצבות צריך להיזכר ולשחזר בכוח מה עושה לנו טוב. זה יכול להיות יציאה לטבע והאזנה לזרימה של נחל, אוכל טוב, ספורט, או אפילו צפייה בסדרה אהובה בטלוויזיה".
להודות, לתת ולצחוק
גם יואלי מדגישה כי הבחירה בשמחה היא בידנו. "כל זרם הפסיכולוגיה החיובית מדבר על כך שאפשר לאמן את עצמנו ולנווט את המחשבות שלנו ושיש לנו יכולת בחירה והשתנות", היא מסבירה, "זה בדרך כלל דורש תהליך התבוננות, הבנה ותרגול, אבל יש גם הרגלים שאם ננסה לאמץ הם יכניסו שמחה לחיינו, למשל להקפיד להודות על כמה שיותר דברים במציאות שלנו, לוותר במידת האפשר על תלונות ועל קיטורים על מה שאין, לנסות לחיות את הרגע במקום לעסוק בדאגות או בחרטות על העבר, לתת הרבה בחומר וברוח, וכמובן לא לשכוח להכניס כמה שיותר הומור".
נכון, אי אפשר לדבר על שמחה מבלי לדבר על צחוק. אינספור מחקרים הוכיחו שצחוק הוא כלי ואמצעי מצוין להשגת שמחה, ומומלץ לצפות בסרטונים משעשעים או בסדרות מצחיקות כדי להגביר את השמחה. יתרה מזו, הוכח שאפילו צחוק מזויף גורם לשחרור מיידי של אנדורפינים, ממש כמו צחוק טבעי, והוא סוג של מניפולציה למוח ולכן גם עשוי להפוך במהרה לצחוק אמיתי ומתגלגל.
"בעזרת תרגילים יומיומיים פשוטים אנו יכולים לגרום לעצמנו לצחוק, גם בתקופות של דכדוך", מסביר אלון שפריר, מנחה סדנאות צחוק, הומור והשתטות.
"השיטה הפשוטה ביותר להוציא מעצמנו צחוק אמיתי היא לשכב על הגב על מזרן, להרים ידיים ורגליים ולנופף בהם באוויר ללא סדר, תוך כדי שרבוב הלשון החוצה והשמעת קולות מצחיקים", הוא מוסיף, "בלי לחשוב יותר מדי, ברוב המקרים פשוט ניכנס להתקף צחוק מהסיטואציה הזו".
שיטה נוספת שמציע שפריר היא "כשאתם עומדים מול המראה, הצמידו את השפתיים והשמיעו קול של זמזום דבורים. זה יביא לתחושת דגדוד וייצור רטט נעים בגוף, שישפיע כמו צחוק עדין או חיוך. בשלב הבא, דברו עם עצמכם במראה בג'יבריש".
למי שאמיץ מספיק להכניס השתטות גם למקום העבודה, מציע שפריר להביא בלון קטן ובמהלך מפגש בלתי רשמי עם עמיתים לנפח אותו מעט ואז לשחרר, דבר שיביא קרוב לוודאי לפרצי צחוק בשל הצליל שיופק ממנו. נדגיש שאת הטיפ האחרון מומלץ שלא לבצע בישיבת עבודה או בדיון שכר עם הבוס, כי אז אתם עלולים דווקא להיות אלה שלא צוחקים אחרונים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו